נומה, נומה בן חמוד, שתום-עין וגבן.
לשכנתנו ליזי אינזיל בת היתה, גם בן.
לשכנתנו ליזי אינזיל גם היה גרזן;
ואחר שהיא הכתה היטב בו את הבן,
היא מיד הרגה גם את בתה במו-גרזן.
- נומה, נומה בן חמוד; כן נומה בן מסכן...
נומה, נומה בן נחמד, כבד-שמע ואלם.
דן למות השופט את ליזי, את האם.
היא הובלה בראש חוצות - ובמבט דומם
הועלתה אל הגרדום אל מול קהל זועם.
זה היה סופה של ליזי, - סוף די מקומם.
- נומה, נומה בן נחמד; כן נומה בן מסכן...
נומה, נומה בן מתוק, בלי-עין ושערה
פה שוכבת ליזי אינזיל, - אם כה צעירה.
אמש כאן קברו אותה, - חזרה אל עפרה.
היא הלילה כבר אינה שוחה עוד בנהר,
היא הפסיקה לעשן מקטרת וסיגר.
- נומה, נומה בן מתוק; כן נומה בן מסכן...
נומה, נומה בן יקר, חסר-מזל ואב.
אם עכשיו נשאל את גברת אינזיל לשלומה
- היא עוד לנו תענה בקול רפה: "תודה,
אל-נא תדברו ותשאלו אותי יותר,
כי אני כבר מעשנת משהו אחר".
- נומה, נומה בן יקר; כבר נומה בן ממזר !
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
