שתי פעמים בשנה

עוֹשִׁים שְׁנֵי יְמֵי הוּלֶדֶת
לֶחָבֵר שֶׁלִי מֵהַגָּן.
גַּם אַרְבָּעָה בְּנוֹבֶמְבֶּר
וְגַם י"ב בְּחֶשְׁוָן.

קוֹלְעִים לְרֹאשׁוֹ זֵרִים
וְעוֹטְפִים לוֹ יָפֶה מַתָּנָה
וְזוֹכְרִים כִּסֵא לְהָרִים
שְׁתֵּי פְּעָמִים בַּשָּׁנָה.

שְׁתֵּי פְּעָמִים בַּשָּׁנָה
הַזֵּר עַל ראשׁוֹ צוֹמֵחַ
וְשׁוֹלְחִים לַעֲמֹד בַּפִּנָּה
אֶת מִי שֶׁאֵינֶנּוּ שָׂמֵחַ.

וְאוֹפִים לוֹ עוּגָה מְשֻׁקְלֶדֶת
עִם נֵרוֹת וּמִלּוּי שֶׁל פֵּרוֹת
וְשָׁרִים לוֹ "שָׁלוֹם, יוֹם הֻלֶּדֶת",
וְשׂוֹרְפִים אֶת חַדְרוֹ בַּנֵּרוֹת.

וְחָבֵר שֶׁלִי בֶּאֱמֶת
לֹא מֵבִין לָמָּה זָכָה
שֶׁכָּל חֲבֵרָיו שׁוֹכְחִים שֶׁהוּא מֵת
וְרוֹקְדִים סְבִיבוֹ בְּשִׂמְחָה.

מַדּוּעַ הֵם כְּבָר שׁוֹכְחִים,
הֵם שֶׁהוֹסִיפוּ לִחְיוֹת,
וְלָמָּה כֻּלָּם מַרְוִיחִים
עַל חֶשְׁבּוֹנוֹ שַׂקִּיּוֹת.

הוּא בֶּאֱמֶת לֹא מֵבִין. וְהוּא מֵת.
וּשְׁתֵּי פְּעָמִים בַּשָּׁנָה
הוּא, עִם זֵר עַל הָראֹשׁ, עוֹמֵד
וּבוֹכֶה לְבַדוֹ בַּפִּנָּה.