מָה נְקַבֵּל מֵאַבָּאלֶ'ה
הַטּוֹב בָּרָק אוֹבָּמָה?
מָה נְקַבֵּל מָלֵא-מָלֵא?
יָרָק, מָרָק אוֹ בַּמְבָּה?
הַכֹּל! מִטּוֹפוּ וְעַד טוֹפִי,
מֵחַלְבָה עַד חָלָב עָמִיד.
גַּם תֵּה, גַּם סוֹדָה וְגַם קוֹפִי,
כָּל שֶׁהָיָה חִנָּם תָּמִיד.
וְאִם נֵשֵׁב יָפֶה בְּלִי דֹּפִי
הוּא יִתְחַיֵּב לָנוּ בְּלִי בְּלוֹפִים,
אֲבָל גַּם לֹא רִשְׁמִית,
שֶׁהוּא, כֵּיוָן שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֹפִי,
אוֹתָנוּ לֹא יַשְׁמִיד.
יָרָק, מָרָק אוֹ בַּמְבָּה?
הַכֹּל! בָּרָק אוֹבָּמָה
יִתֵּן אֶת כָּל הַכְּלוּם,
אֲבָל תְּמוּרַת תַּשְׁלוּם.
אִם תְּבֻטַּל גֶּ'רוּזָלֶם
וְנַחְזִירָהּ לְתֹהוּ,
יִתֵּן לָנוּ שָׂכָר הוֹלֵם:
מָטוֹס חַמְקָן כָּמוֹהוּ.
אִם נִתְכַּנֵּס לְגֶטוֹ
פָּגִיעַ וְזָעוּם
יַפְעִיל אֶת זְכוּת הַוֶּטוֹ
בְּהַצְבָּעוֹת בָּאוּ"ם
וְאֶת שְׂכָרֵנוּ נֶטוֹ
יִתֵּן בִּדְמוּת נְאוּם.
אִם בְּאֶרֶץ יְהוּדָה
הַיְּהוּדִים שׁוּב לֹא יִבְנוּ
הוּא בְּאִירָאן יִנְקֹט עֶמְדָּה:
הוּא יַעֲשֶׂה לָהּ נוּ-נוּ-נוּ!
וְאִם הַיְּהוּדִים גַּם יִתְפַּנּוּ
הוּא יַעֲשֶׂה לְטֶהֶרָן עוֹד נוּ!
אִם זֶה שָׁוֶה? וַדַּאי שֶׁזֶּה שָׁוֶה.
זִרְקוּ אֶת הַתָּנָ"ךְ וְהָרוֹבֶה
וְטוּסוּ כְּבָר לְעֶרֶב תַּרְבּוּתִי
בְּתֵל-אָבִיב עִם בַּדְרָנֵי בּוּטִיק.
הַפְסִיקוּ כְּבָר עִם כָּל הַפִּיוּ-פִּיוּ,
אֶת מָה שֶׁחַם לָכֶם מִדַּי הַקְפִּיאוּ,
וְעַל הַקֶּרַח שֶׁל הַשְּׁלוּלִיּוֹת
הַגִּידוּ לַגֻּלְגֹּלֶת: לֹא לִהְיוֹת.
הַקְפִּיאוּ כְּבָר, אֶת רֹאשׁ הָהָר הַקְפִּיאוּ.
הַחֵרֶם חָל וְיֵשׁ לִנְהֹג עַל פִּיהוּ.
כַּלָּה מֻכָּה, הַגִּידִי לֶחָתָן:
סַחְתֵּין, סַחְטָן.
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
