כי

כי לשאת בעול השיכחה
זה לפעמים קשה הרבה יותר
מלשאת בעול הזיכרונות
ומי כמוךְ יודע זאת:

אין מצב שבו איני זוכר
אַחַת אַחַת אֶחָד אֶחָד
אֶת אהוביי שבעולם אחר
וכך הם כמו חיים כאן ועכשיו

ושלא יגידו לי: הם לא!
לא שומעים ולא ממששים
לא מריחים לא טועמים ולא
רואים עולם! – הם כן וכן וכן

הם רק עושים עכשיו הכל דרכי
גם בלי שלפעמים אני שם לב
כמו שלא צריך לזכור לנשום
כשעושים את הדברים האחרים

ומה יותר יפה יותר נשגב
יותר מצדיק את קיומנו כאן
ועכשיו ושם ואז ועד בכלל
מלקיים ת'אהובים שכבר אינם

מי כמוך יודע זאת בכאב
וגם בצחוק – כן גם בצחוק
כי מי שמתיו חיים דרכו
מגיע לו איתם גם כֵּיף

(את צודקת כשאת מזכירה
לי שלא הכל שירה
ושיש גם הרבה דרעק
ושהעולם הולך ומתמלא
באלה שחובה לירוק
ושהבטחתי לך שעוד נירק
בסופו של יום על קבריהם
אבל זה אהובתי עניין אחר).