הִתְאַדָּה שֻׁמַּן יַלְדוּתְךָ
וּשְׁרִירֶיךָ הִתְעַבּוּ
שַׂעֲרוֹתֶיךָ שֶׁהִתְפַּזְּרוּ, פַּעַם
הִתְקַצְּרוּ וְהִסְתַּדְּרוּ
כְּמוֹ מַחְשְׁבוֹתֶיךָ, כְּמוֹ עֶקְרוֹנוֹתֶיךָ
כְּמוֹ עֲמִידָתְךָ עַל שֶׁלְּךָ
אֶצְבְּעוֹתֶיךָ שֶׁיָּדְעוּ מֵיתָר וּמִכְחוֹל
לָמְדוּ אֶת הַהֶדֶק וַאֲבַק הַשְּׂרֵפָה
מַה שֶׁפַּעַם צָרַב אֶת קְצוֹת אֶצְבְּעוֹתֶיךָ
אַתָּה מְאַמֵּץ לַלֵּב
וּמַה שֶׁאִמַּצְתָּ לַלֵּב
מַפְרִיעַ גַּם בְּזָוִית הָעַיִן
לָמַדְתָּ לֹא לְפַחֵד מִמַּה שֶׁמִּמּוּלְךָ
אֶלָּא מִמַּה שֶׁמֵּאֲחוֹרֵי הַגַּב
וּמַה נֶאֱצָל יוֹתֵר מִדֶּגֶל
מְקֻפָּל בְּאֵבֶל
וּמַה יָפֶה מִגְּדוּד גְּבָרִים
מְזַיְּפִים הִמְנוֹן, בְּגָרוֹן נִחָר
קְלָלָה וִירִיקָה כְּשֶׁהוּא נִגְמַר
לָמַדְתָּ לֹא לְהִתְלוֹנֵן
כִּי זוֹ הַדֶּרֶךְ הַיְּחִידָה
הַחַיִּים עַל חֹד הֶחָרֵב
בָּרוּךְ הַבָּא, אַתָּה גֶּבֶר.