אֲנִי כּוֹתֶבֶת בְּרֶגַע

הָרֶגַע הַזֶּה, בְּרֶגַע,
קַיָּם בְּמַעֲרֶכֶת הַשָּעוֹת
בְּלִי שֶׁהִתְכּוֹנַנְתִּי.
עוֹד לֹא עִיַּנְתִּי בַּנּוֹשֵׂא
לֹא עָלִיתִי מְכֻוֶּצֶת לַבָּמָה
כְּדֵי לִנְשֹׁם מֵהַבֶּטֶן, עֲמוּקוֹת.

לֹא עָרַכְתִּי חֲזָרוֹת
לְקַבֵּל אֶת פָּנָיו הַשּׁוֹנִים:
לַחֲדֹר לַקְּלַסְתֵּר בִּתְּנוּעַת
הַלָּשׁוֹן הַמְּדֻיֶּקת הַנָּעָה
מִגָּרוֹן וּמִחֵךְ אֶל בֵּין הַשְּׂפָתַיִם
לַמִּבְטָא הַנָּכוֹן.

הוּא מַקִּישׁ בַּדֶּלֶת
הִיא מִסְתוֹבֶבֶת,
הֵם יַחְדָיו מְשַׁנִּים סִדְרֵי עוֹלָם.

אֲנִי כּוֹתֶבֶת בְּרֶגַע.
אֲנִי כּוֹתֶבֶת אֶת הָרֶגַע
שֶׁבּוֹ אֲנִי חָיָה.
אֲנִי חָיָה בְּרֶגַע
וְחוֹלֶפֶת לָרֶגַע
הַבָּא
מִלְפָנַי.