הטלת רפש ויפי נפש

בדמוקרטיה, הדרך לשנות,
היא להשפיע בבחירות.
אם כי ההיסטוריה תמיד מראה,
כי מה שיהיה הוא שהיה.

כל ההבטחות החגיגיות לפני הבחירות,
לאט לאט מתאיידות ונמסות.
הטענה של המנהיגים,
כי השתנו העיתים,
וכי, דברים שרואים מכאן (בזמן שכבר שולטים)
לא ראו משם (כשהיו מתמודדים, חלקלקים)
מתחילה כבר להישמע שחוקה ולא משכנעת,
ולפעמים אפילו קצת מעצבנת ומייגעת.

כמו במאזן כספי של משפחה,
כך צריכה לפעול גם המדינה.

לקבוע יעדים ולהקצות משאבים,
ולהחליט על מה מתעקשים ובמה מטפלים,

אין ספק כי לא כל ההחלטות נכונות וצודקות,
ולא כל בעיה תוכל להיפתר בבחירות חדשות.

אני בעד הפגנות
ואפשרות להביע דעות.

אני תומכת בהפגנות שקטות,
ובדרכים חוקיות לשנות החלטות.

בשבת הקרובה, אמורים לקרוא בבתי הכנסת את פרשת חוקת,
ואיני סבורה כי זה צריך להיות המודל להתמודד עם מחאות. ולו אף במעט.

[במדבר כ"א, פסוקים ד'-ו']:
"ותקצר נפש העם בדרך. וידבר העם באלוהים ובמשה. למה העליתנו ממצרים למות במדבר? כי אין לחם ואין מים ונפשנו קצה בלחם הקלוקל. וישלח ה' בעם את הנחשים והשרפים וינשכו את העם וימות עם רב בישראל"

גם אני לא משתכנעת כי תמיד השלטון,
פועל ביושר ובהגיון.
גם אני חושבת כי לא צריך להסכים לכל החלטה
וכי מותר להשתמש בדרכים חוקיות לשנות את רוע הגזירה.
גם אני מרגישה כי אין כל הצדקה,
לצאת מהשופרסל עם חור בכיס ועגלה כמעט ריקה.

אין ספק כי בחלק מהמקרים אפשר להוזיל מחירים,
אם יצמצמו בכל מפעל במשכורות העתק של המנהלים.

אם השליטים ייעזרו במומחים מקצועיים,
שאינם חוששים, וגם אם השר יתחלף, יהיו מוגנים.
מומחים, שיתחילו לבנות תוכניות לטווח ארוך, בשיתוף פעולה,
עם כל המקבילים להם במשרדים האחרים בממשלה.
התחושה שלי לפעמים,
כי אין יד רצינית שמכוונת את העניינים,
וכי לא תמיד כל העושים במלאכה,
פועלים רק משיקולים של טובת המדינה.

אבל, איני מסכימה בשום אופן לכך שיתגרו בשוטרים,
ואיני חושבת שבקיץ צריך להיות הפנינג של מפגינים ואוהלים.
לו אני הייתי ראש עיריית תל אביב, אשר דואגת לתושבי העיר,
הייתי קובעת נהלים ברורים, מיקום להפגנות וימים למחאות.
עומדת על כך כי יפעלו לפי כל הנהלים ולפי כל החוקים,
גם אם כל יפי הנפש, לא יהיו כל כך מרוצים.