זמן אמת

שום דבר לא יכול להחזיר לאחור
אפילו שנייה אחת שחלפה
שום בלם לא יכול לְהָאֵט לעצור
אֶת הזמן חוץ ממוות מוחלט

לא! שום נס לא יכול לגרום לְעָלֶה
שקָמַל ונשר לארץ בסתיו
לעלות לענף שעליו הוא נולד
ולחיות את חייו מחדש

שום דמיון לא יכול לבוא בִּמקום
מציאות טובה או רעה
כמו שאין לִשְׁבּוֹר צָמָא ורָעָב
בלי ממש לאכול ולשתות

שום כישוף לא יכול לשמר חום בקור
בִּמְקוֹם מְבוֹדֵד ממשי
שום חום לא יכול להפשיר קרחון
כמו קרניה של שמש קיצית

והקור הגדול ביותר שקיים
קור שאין עוד כמותו בַּעְיָם
חוץ מקור הגסיסה – הוא הקור הנוצר
מֵחוֹסֶר באַהֲבָה

אבל אהבה יכולה לִחיות רק
בסביבה נקייה מהתחשבנויות
כי חשבון מותיר אותה חסרת כול
וממית אותה בצמא ורעב –

להיות נאהב בלי חשבון בלי שום תנאי
ואותו הדבר לאהוב
זה מה שמבדיל בין חַי-מת לחַי-חי
מכול התחלה עד כול סוף

וכדי להיות חַי-חַי בלי הפסק
בלי הפסד מצטבר של ימים ושנים
צריך שהיחס לכול יום יהיה
כאילו הוא אחרון בחיים

אבל התבונה הגדולה הזאת
שהכול מתגמד מוּלָהּ
מגיעה רק כשמתקרבים לסוֹף
ולרוב גם אז עוד לא.