"מפני מה לא נמשכה מלכות בית שאול מפני שלא היה בו שום דופי דאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק אין מעמידין פרנס על הציבור אלא אם כן קופה של שרצים תלויה לו מאחוריו שאם תזוח דעתו עליו אומרין לו חזור לאחוריך" [תלמוד בבלי, מסכת יומא, דף כב, ב, גמרא]
זה היה מצחיק עד דמעות
עד גירגור וחירחור ושִׁיהוק
עד כירכור ופירכּוּס ושינוּק
עד פירפור ושִׁיתוּן ופִירְצוּץ
לראות פתאום לאור היום
אֶת המדינה בְּעֵירוֹם
בלי כול הכָּחָל והשָׂרָק והגֶ'ל והלַק
לראות פתאום לאור היום
את פרנסי הציבור
כול אחד עם פִּימָה פומפוזית על כֶּסֶל
קופה כבדה של שרצים
תלויה לו מאחוריו
על עורף חזירי
מתרוצץ עם התחת בחוץ
וכלִי-זין בלוי וסרוח
מתנפנף לו ברוח
לימין ולשמאל
לשמאל ולימין
דרך המרכז
שהוא שעטנז מבחיל
של שמאל וימין.
באותו יום שהיה יום בחירות
זה היה באמת מצחיק עד דמעות
אבל בסופו של יום
כשהכול כבר היה סגור
ובדרך הבלתי חוזרת
להיות מנוי וגמור
נזכרנו פתאום בחובה לזכור
שבדיוק אותם פרנסי ציבור
ששוב ושוב ושוב נבחרו
בגלל אלה שלא הולכים לבחור
הביאו עלינו בכייה לדורות
ושהבכייה הגדולה הזאת
לעולם לעולם לעולם
לא תהפוך לצחוק.
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
