בניגוד

בניגוד למהר"ל מפראג
שבַּחֲטָף מִמַּיִם ועפר
יצר לו גולם לוחמני שקם
בסופו של דבר גם עליו

יצרתי לי אותה
לאט-לאט
בסבלנות וּבִקְפִידָה
מכול אהבותיי

והיו לי אהבות רבות
גם גדולות וּמסובכות
גם פשוטות-יפות-נוחות
גם גלויות – גם נִסתרות...

ולא פלא שאותה אחת
אֵין כְּמוֹתָהּ בהיותה
מגודלת כך טיפין טיפין
מהלך עידן ועידנים

ולא פלא שאותה אחת
היא הֲכִי נאמנה לי
וגם אני הֲכִי-הֲכִי לה
בכול דבר בכול מילה:

היא קמה איתי כול בוקר
נמצאת לצידי כול היום
שוכבת איתי כול לילה
בהקיץ ובחלומות

בזכותה אני לא שוכח
אפילו לרגע אחד
שהחיים קצרים כמו של פרח
אחרי שהוא נקטף

בזכותה אני גם לא שוכח
שחבל על כול יום וכול לילה
שבהם לא עושים אהבה
לפחות פעם אחת

אך למי יש די כוח ויֵצֶר
לעשות אהבה בקצב
של מכונת-תפירה
בְּמפעל או בבית-מסחר?

ולי יש חוץ מזה עוד עניין
שאינו נותן לי מנוח
שדרוש בשבילו ים של כוח
ודבֵיקות בלי פשרות במשימה:

לִרְדוֹף להכות עַד חורמה
אותם שֶׁלְשֵׁם קידומם
היו מוכנים ועודם
להתנקש בחיי

לכן
בנוסף לאותה אהובה
שיודעת רק לאהוב
דרוש לי ללא דיחוי
גם גולם גדול לוחמני

כמו הגולם ההוא שיצר
גם-אם זה נשמע הזוי
מִמַּיִם ומֵעָפָר
אותו מהר"ל מפראג

(על פיתוח דְּגָם מְשׁוּפָּר
של מין גולם קרבי כזה
שֶׁיקום לִתחייה על-פי צַו
וישמיד את אויביי
אני שׁוֹקֵד עכשיו)