היא כה שונה,
אך כה מובנת מאליה,
נוכחותה תמיד
ברורה כל כך,
ואף פעם,
לא יוצאת היא מכליה,
נשמתה רכה
כשל מלאך.
היא כה שונה,
היא רק נראית כאילו
דומה לכל האחרות,
היא כה קרובה,
תמיד נמצאת שם, ואפילו,
כדי למחות מעט
את הדמעות.
ויש לה
עיניים צוחקות,
כשהיא מחבקת,
נושרות המועקות,
ואהבתה כל כך כנה,
לא מותנית
בשום דבר.
היא כה שונה,
היא רק נראית כאילו
דומה לכל האחרות,
יודעת מה עצוב
ומה כואב, אפילו,
כשהפנים סתם ככה
מחייכות.
ויש לה
קול ענוג ומפנק,
בזרועותיה
כה נעים להתרפק
ואת שמה -
ללחוש כל פעם מחדש.
היא כה שונה,
אך כה מובנת מאליה...