שירי אמיריטוס

הרמזור התחלף

הרהורים, הבהקים, רעיונות נשכחים,
בליל של תוכניות, ערפול חושים,
זיכרונות מרצדים, אהבות ישנות,
אור הרמזור התחלף, צפירות חזקות.


אהבה אמיתית
עיניים כחולות, ריסים ארוכים,
שערות מזהב ואהבת החיים,
אילו רק יכולתי לחבק ולנשק,
אבל לנסוע לירושלים בחמסין, לא מתחשק.


בחיים כמו באופרות סבון

בחיים כמו באופרות סבון,
הרבה פרקים נגמרים במשבר ואסון,
נראה לך שהגעת לסוף הסדרה,
אבל הבמאי מצא פתרון והסדרה ממשיכה.

עם הזמן אתה מתפתה להאמין,
שלכל הבעיות בחיים יש סוף נעים,
שתחלים מהמחלה והמשבר יעבור,
ששום דבר כבר לא יקרה לגיבור.

אך גם בטובה שבסדרות,
לזקנה לא מצא הבמאי עדיין פתרונות,
הגיבור ייעלם יום אחד מהסדרה,
הקהל יצטער, אבל ההצגה ממשיכה.

קשה להשלים עם זו העובדה,
שאתה לא תהייה שוב חלק מההצגה,
ואיפה תחזה בפרקים הבאים,
האם יתכן שבהעדרך החיים ממשיכים?

לכל דבר יש סוף, גם השמש תגווע,
עולמנו ייעלם וגם לכוכבים אין תקווה,
לו סיפרו לי על כך בתחילת הסדרה,
לא היה לסדרה HAPPY-END כזה רע.


חזון אחרית הימים
חזון אחרית הימים באופק מאדים
עם ישראל שב לארצו בוסס בדמים
יצחק וישמעאל רבים על אדמתך
והשופכים את דמם מקדשים את שמך.

ואתה שהבאתנו עד הלום
האם זהו פשר החלום
האם יגור כבש עם זאב
אך אדם לאדם יביא כאב.

והאם על חרבנו נחייה לעד
וערכי מוסר ואנוש נאבד
ועבור הארץ המובטחת
מה יש עוד לתת מה יד עוד לקחת.

ומאחורי עשן הקרבות
ותחת מסווה המלים והדרשות
שני עמים אומרים ברורות
לנו נתן אלוהים את הארץ הזו.

ובהעדר מתכון טוב יותר בינתיים
יש לחלוק את הארץ לשנים
ועל חלקת אלוהים הקטנה
יקים לעצמו כל עם מדינה


גיל הזהב

אחרי הגיל הרך באים הנעורים,
אחריו בא גיל העמידה, בכל המובנים.
לבסוף בא הגיל השלישי והאחרון,
שמתחיל כגיל הזהב ונגמר בארון.

הזקנה הנה תהליך שאלוהים ברא,
על מנת לפנות מקום לדור הבא.
את הזקנה קשה לאהוב,
כיון שיום המחרת הנו לרוב פחות טוב.

הזקנה הנה מאבק תמידי,
בין המאווים וגופך האיטי.
בנפשך אתה עדיין צעיר וערני,
אך גופך רומז לך אל תהייה יומרני.

יש בזבוז וחוסר הגיון,
שזונחים אדם כמוך עתיר בניסיון,
ובמקומך לוקחים עול בימים,
שיעשה שגיאות שכבר עשית לפני 30 שנים.

אך זו דרכו של עולם, מאז ימי הבריאה,
ומי שקידם את האנושות היה תמיד הדור הבא.
מובטחני, איפה, כי כל הנכדים,
יהיו בעוד 30 שנה, אנשים מפורסמים