תָּם וְנִשְׁלָם

גַּם לְמַתְּנַת חַיֵּי-חִנָּם יֵשׁ קֵץ מַשְׁמִים וְּמֻסֻיָּם:
יֵשׁ רֶגַע חַד וּמְיֻחָד, מִקְרִי מִדַּי, לֹא מְאֻיָּם,
בּוֹ נִקָּרֵא כָּאן לְשַׁלֵּם מַהֵר-מְאֹד וִּבִמְזֻּמָּן,
בְּמַטְבְּעוֹת קָשׁוֹת שֶׁל מָוֶת מוּחָשִׁי, חִוֵּר-לַבְקָן.

אָז יִגָּמֵר לְהִנָּגֵר, כָּךְ סְתָם, גַּם דְּבַשׁ-הַזְּמַן,
וְיִתְאַפְּסוּ כֹּל הַתִּקְווֹת, כֹֹּל כִּסּוּפָיו שֶׁל הָאָדָם,
כִּי לְבַדּוֹ, כְּשֵׁם שֶׁהוּא יָצָא תְּחִלָּה בִּצְעָקָה
לִנְשֹׁם כָּךְ אֶת אֲוִיר-הָעוֹלָם,
- יִהְיֶה סוֹפוֹ שֶׁהוּא יוּבָא
לִשְׁכַּב חֶרֶשׁ עִם אֲבוֹתָיו.
זֶה סוֹף מִכֹּל וָכֹל.
זֶה תָּם-נִשְׁלָם.