לפני שנתיים יצאנו משלחת סופרים לפולין. בתוך הסיור של כולנו בלודז', בקרקוב ובוורשה במרכזי העברית ובאגודת הסופרים הפולנית, הייתה חוויה לכולנו בסיפור האישי של
תפארת חקק שחזרה לעיר ילדותה ליגניצה, חזרה לבית שבו גדלה ברחוב טטרסקה 4, בגן המשחקים ובבית הספר שבו למדה. על כך כתבתי את השיר.
לתפארת
בִּרְחוֹב טָטַרְסְקָה אַרְבַּע גָּרָה יַלְדָּה
אַף פַּעַם לֹא פָּגַשְׁתִּי בָּהּ
הִיא שִׂחֲקָה עִם חַבְרוֹתֶיהָ בִּקְלָס
צָעֲדָה כָּל בֹּקֶר בַּשְּׁבִיל אֶל בֵּית הַסֵּפֶר
לָמְדָה בְּעַל פֶּה אֶת הַהִמְנוֹן
זֶה הָיָה מִזְּמַן בְּאֶרֶץ רְחוֹקָה.
בִּרְחוֹב טָטַרְסְקָה אַרְבַּע גָּרָה יַלְדָּה
שְׂעָרָהּ שָׁחֹר וְעֵינֶיהָ כְּחֻלּוֹת
מְצַיֶּרֶת בְּמַחְבְּרוֹתֶיהָ
מְקַשֶּׁטֶת שְׂעָרָהּ בְּפֶרַח קָטָן
חֲלִיפַת מַלָּחִים הִיא לוֹבֶשֶׁת
זֶה הָיָה מִזְּמַן כְּשֶׁעוֹד צִלְּמוּ בְּשָׁחֹר לָבָן.
בִּרְחוֹב טָטַרְסְקָה אַרְבַּע גָּרָה יַלְדָּה
לָהּ אָחִים וַאֲחָיוֹת
אַבָּא חַיָּט וְאִמָּא עֲקֶרֶת בַּיִת
עוֹלָה וְיוֹרֶדֶת בַּמַּדְרֵגוֹת לַקּוֹמָה הַשְּׁנִיָּה
דְּלִי פֶּחָמִים נִצַּב בְּפֶתַח הַדֶּלֶת
זֶה הָיָה מִזְּמַן כְּשֶׁעוֹד לֹא הָיִיתִי כָּאן.
בִּרְחוֹב טָטַרְסְקָה אַרְבַּע פָּגַשְׁתִּי יַלְדָּה
רִיטָה רַבִּי שְׁמָהּ
הִיא רָצָה בְּחִפָּזוֹן לֶאֱרֹז מַחְבָּרוֹת וּסְפָרִים
בֻּבָּה קְטַנָּה וְגַם זִכְרוֹנוֹת
כְּשֶׁשָּׁבָה לְבֵיתָהּ כַּעֲבֹר שָׁנִים
הִיא נִזְכְּרָה מַדּוּעַ עָזְבָה
הִיא הָיְתָה יְהוּדִיָּה בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה.
מחוויותיה של תפארת חקק
כשיחזרו חטופים, נראה אנשים שבורים גופנית ונפשית; סינוואר ימשיך להחזיק חלק מהחטופים ...
