פְּגִישָׁה בִּשְׂדֵרוֹת רוֹטְשִׁילְד בְּתֵל-אָבִיב |
בִּתְגוּבָה וּמַעֲנֶה לְחַכְמֵי-ירושלים, ואחרים, הטוענים - מִצֵּאת חַמָּה ועד בּוֹאָהּ, כי, רחמנא ליצלן, תל אביב "אחות קטנה" כולה אך "סדום
ועמורה"...
בַּשְּׂדֵרָה
אָהַבְתִּי כי אֵתַע בֵּין עֲצֵי-הַשְּׂדֵרָה
מוֹליך אֳפָנַי בֵּין פיקוס וְצֶאֱלוֹן - בלב עיר לְבָנָה;
בֵּין בתֵי-רְחוֹב בָּלִים מִשָּׁנִים,
חֶלְקָם - מטיח וַחֲלוּדָה מִתְפורְרִים
קָמים וּמִתְחַדְּשִׁים, מִרְוָחֵי פינות, עמודים -
מִרְפְּסוֹת-זכוכית, חלוֹנוֹת - וזוֹהרים.
נערים וּנְעָרוֹת בִּשְׂדֵרַת עיר-לְבָנָה
מְהַלְּכִים, רצים, מִתְלוֹצְצִים -
בסנדלֵי פְּלַטְפוֹרְמוֹת, נעלי-התעמלות
מִנְעָלִים גְּבוֹהֵי-עֲקֵב וּמַגְּפֵי-גַּלְגִּלִּיּוֹת;
(וּמַדּוּעַ לא יצְמידו פעמונים למותניהם, כְּפָנָסִים בלילה,
בְּתַמְרְנָם בֵּין אִמָּהוֹת וַעֲגָלוֹת בִּמְשׁוּבָה -
בֵּין רְצוּעוֹת כלבים וְזוּגוֹת שֵׂיבָה.)
ועוד בִּשְׂדֵרַת עיר הומיה - לְבָנָה,
נשים - עֲלָמוֹת, לבושות - "מַחְלָצוֹת",
כְּמוֹ זה-עתה יצאו מִשוּק הַפִּשְׁפְּשִׁים או מִדּוּכַן סְחָבוֹת:
תפארת-מוֹדֶרְנָה - "עִצּוּב אָפְנָה"...
שמאטעס על גבי טְלָאִים וּקְרָעִים וַחֲתִיכוֹת -
מְכַסֶּה טֶפַח... וּמְגַלֶּה... תְפִיחוֹת...
ועַד כָּהֵנָּה וְכָהֵנָּה - ככל אשר תֹּאבֶה לראות... ...
וְאוּכַל מהיום עד מחר לְהַתֵּל
אך אֵלֶּה הבָּנוֹת, שְׂעָרָן שָׁמוּט, כִּתְפֵיהֶן חֲשׂוּפוֹת
אֵלֶּה הבָּנוֹת, מַקְנִיטוֹת מִתְבַּדְּחוֹת - לְמָחָר אִמָּהוֹת.
וּמָחָר יַלְדֵיהֶן עם שלגון, עגלה וְדֻבּוֹן
(למחר אין כמותם להמצאה וְכֹשֶׁר פִּתּוּחַ -
תּוֹבָנָה קַו-לְקַו, מַעֲשֵׂה חומר וָרוּחַ...)
אלה הזאטוטים, היום בְּמִכְנָסַיִם רטובים,
למחר גִּבּוֹרֵי-ישראל!
פְּגִישָׁה
כָּךְ אֵלֵךְ לְאִטִּי ואני לנפשי... אל תוכי אסתכל...
וּלְפֶתַע אראה - שָׁם, מֵעֵבֶר לפיקוס, בצֵל
ליד הַבְּרֵכָה - יושב על ספסל
איש לבדו - על בֶּרֶךְ רגלו בִּמְקֻפָּל;
מַחְבֶּרֶת-דַּפִּים בְּיָדוֹ וּבה הוא מֵרִיץ שׁוּרוֹת בְּעֵטוֹ.
ואני מתקרב בְּהִסּוּס וּמַבִּיט בּוֹ - בלי להפריעו -
ואם לא תַּטְעֶינָה אותי עֵינַי, אראה דמותי בוֹ - בְּכָתְבוֹ...
והוא יִרְאֵנִי, בי יִתֵּן מַבָּטוֹ... כִּדְמוּת, אל דְּמוּת מֻכֶּרֶת וִידוּעָה;
וּשְׁנֵינוּ נְחַיֵּךְ אז זה-אל-זה... נְחַיֵּךְ חיוּך כָּבוּשׁ וְנִתְבּוֹנֵן איש בְּרֵעוֹ -
מבט כְּמִבַּעַד לְמַרְאָה...
בַּת-הַמֶּלֶךְ
אותה שעה כְּמוֹ קֶרֶן-אוֹר הִבְלִיחָה - אוֹ בָּרָק נִתַּז מִמֵּי-בְּרֵכָה -
הִפְנֵינוּ שְׁנֵינוּ מַבָּטֵינוּ אל מֵעֵבֶר לַמִּדְרָכָה
שֶׁכֵּן בּוֹ-בַּזְּמַן תֵּרָאֶה לְהַלָּן - נערה והיא לעצמה...
חצאית של ג'ינס לְמָתְנֶיהָ, ארוּכּה עד קַרְסֻלֶּיהָ...
כַּכֶּתֶר על רֹאשָׁהּ - צַמָּתָהּ, בּוֹ צְחוֹר-שׁוֹשַׁנָּה בִּפְרִיחָתָהּ -
כְּאַיֶּלֶת-הַשָּׂדֶה בלכתה... זקופה קוֹמָתָהּ...
מַבָּטָהּ צוֹפֵן-סוֹד בַּשְּׂדֵרָה בתל אביב
חִיּוּכָהּ - מִבַּעַד רִיסֶיהָ - כְּלֹא-יֵרָאֶה, אבל מה-זה מַגְנִיב... !
סַנְדָּלֶיהָ - כֶּסֶף, תִּפְסַע לְאִטָּהּ, כמו הייתה בְּגַן-אַרְמוֹנָהּ...
וּכְאִלּוּ כֹּל העולם: העצים, הַמִּדְרֶכֶת, הַבְּרֵכָה וּדְגֵי-הַזָּהָב לה לְבָד...
וְהָיוּ שִׁבְרֵי-חֶרֶס - חָצָץ מָאֳדָם בַּשְּׂדֵרָה - לרגליה מַרְבָד.
כִּמְעַט תִּשְׁמַע אֹזֶן צְלִילֵי-פעמון של גָּבִישׁ וזהב סְבִיבָהּ... בְּעָבְרָהּ...
לוּ היה לנוּ מֶלֶךְ וְלַמֶּלֶךְ מלכה, להם בַּת יחידה - אֲהוּבָה -
הֵן לָבֶטַח זוֹ היא - לא אַחֶרֶת, וְאֵין זוּלָתָהּ...!
הֶכֵּרוּת
שְׁנֵינוּ רְאִינוּהָ - נִפְעָמִים,
כאילו הִכַּרְנוּהָ מִלְּפָנִים, מִזֶּה דוֹרוֹת וְעִדָּנִים;
(לא "כַּזֶּה" - ולא "כאילו") אי-שָׁם בְּעֹמֶק הָעִתִּים.
ואז - איש אל רֵעֵהוּ שׁוּב פָּנִינוּ
כְּמוֹ זה-עתה הִכַּרְנוּ, הֶחֱלַפְנוּ מַבָּטִים:
אני כוֹתֵב מַרְאֵה עֵינַי - מִבַּחוּץ וּמִבִּפְנִים -
בְּפֶחָם, בְּגִיר וָצֶבַע, בְּקַווֵי קַווִים.
הוא רוֹשֵׁם וּמְצַיֵּר מַרְאֵה-עיניו - מִבַּחוּץ וּמִבִּפְנִים -
במילים, בְּמִשְׁפָּטִים וַחֲרוּזִים
וּשְׁנֵינוּ בְּחִיּוּךְ מוּדע - כמו נוֹעַדְנוּ - בין ספסל וְזוּג אוֹפְנַיים
כאן בַּשְּׂדֵרָה בתל אביב בְּזוֹ השעה של בֵּין-עַרְבַּיִם...
ושמא נִזְדַּמֵּן לְסֵפֶל של קפה - בִּשְׁנַיִם
וְעוּגַת-שוקולד, עשויה כהלכה באגוזים,
כְּזוֹ שידעה אמי לֶאֱפוֹת - וּשְׁטְרוּדְל תפוחים !
אַרְמוֹן לְתִפְאָרָה
אותה שעה הַמּוּאָרָה, נָבִין אז שנינו - כאחד
את תל אביב - בֵּין כְּחֹל-הים ובַּאסְטוֹת של רוכלים;
צְפִירַת-מְכוֹנִיּוֹת ללא-הֶפְסֵק, על קוֹרְקִינֶט-זאטוטים.
את בָּתֶּיהָ, מִגְדָּלֶיהָ, עתיקים וַחֲדָשִׁים
מֵאֶבֶן כֻּרְכָּר לחוף-יפו, עד עַזְרִיאֵלִי - הַכְּחֻלִּים.
נָבִין את חִיּוּכֵי-נְעוּרֶיהָ, גם אֵלֶּה הבאים-בְּיָּמִים וְשֵׂיבָה
בְּלָבָן וְיָרֹק בַּשְּׂדֵרָה וּזהוֹרֵי שקיעה...
בְּזוֹ העיר - עירי... ארמון לְתִפְאָרָה.
ועמורה"...
בַּשְּׂדֵרָה
אָהַבְתִּי כי אֵתַע בֵּין עֲצֵי-הַשְּׂדֵרָה
מוֹליך אֳפָנַי בֵּין פיקוס וְצֶאֱלוֹן - בלב עיר לְבָנָה;
בֵּין בתֵי-רְחוֹב בָּלִים מִשָּׁנִים,
חֶלְקָם - מטיח וַחֲלוּדָה מִתְפורְרִים
קָמים וּמִתְחַדְּשִׁים, מִרְוָחֵי פינות, עמודים -
מִרְפְּסוֹת-זכוכית, חלוֹנוֹת - וזוֹהרים.
נערים וּנְעָרוֹת בִּשְׂדֵרַת עיר-לְבָנָה
מְהַלְּכִים, רצים, מִתְלוֹצְצִים -
בסנדלֵי פְּלַטְפוֹרְמוֹת, נעלי-התעמלות
מִנְעָלִים גְּבוֹהֵי-עֲקֵב וּמַגְּפֵי-גַּלְגִּלִּיּוֹת;
(וּמַדּוּעַ לא יצְמידו פעמונים למותניהם, כְּפָנָסִים בלילה,
בְּתַמְרְנָם בֵּין אִמָּהוֹת וַעֲגָלוֹת בִּמְשׁוּבָה -
בֵּין רְצוּעוֹת כלבים וְזוּגוֹת שֵׂיבָה.)
ועוד בִּשְׂדֵרַת עיר הומיה - לְבָנָה,
נשים - עֲלָמוֹת, לבושות - "מַחְלָצוֹת",
כְּמוֹ זה-עתה יצאו מִשוּק הַפִּשְׁפְּשִׁים או מִדּוּכַן סְחָבוֹת:
תפארת-מוֹדֶרְנָה - "עִצּוּב אָפְנָה"...
שמאטעס על גבי טְלָאִים וּקְרָעִים וַחֲתִיכוֹת -
מְכַסֶּה טֶפַח... וּמְגַלֶּה... תְפִיחוֹת...
ועַד כָּהֵנָּה וְכָהֵנָּה - ככל אשר תֹּאבֶה לראות... ...
וְאוּכַל מהיום עד מחר לְהַתֵּל
אך אֵלֶּה הבָּנוֹת, שְׂעָרָן שָׁמוּט, כִּתְפֵיהֶן חֲשׂוּפוֹת
אֵלֶּה הבָּנוֹת, מַקְנִיטוֹת מִתְבַּדְּחוֹת - לְמָחָר אִמָּהוֹת.
וּמָחָר יַלְדֵיהֶן עם שלגון, עגלה וְדֻבּוֹן
(למחר אין כמותם להמצאה וְכֹשֶׁר פִּתּוּחַ -
תּוֹבָנָה קַו-לְקַו, מַעֲשֵׂה חומר וָרוּחַ...)
אלה הזאטוטים, היום בְּמִכְנָסַיִם רטובים,
למחר גִּבּוֹרֵי-ישראל!
פְּגִישָׁה
כָּךְ אֵלֵךְ לְאִטִּי ואני לנפשי... אל תוכי אסתכל...
וּלְפֶתַע אראה - שָׁם, מֵעֵבֶר לפיקוס, בצֵל
ליד הַבְּרֵכָה - יושב על ספסל
איש לבדו - על בֶּרֶךְ רגלו בִּמְקֻפָּל;
מַחְבֶּרֶת-דַּפִּים בְּיָדוֹ וּבה הוא מֵרִיץ שׁוּרוֹת בְּעֵטוֹ.
ואני מתקרב בְּהִסּוּס וּמַבִּיט בּוֹ - בלי להפריעו -
ואם לא תַּטְעֶינָה אותי עֵינַי, אראה דמותי בוֹ - בְּכָתְבוֹ...
והוא יִרְאֵנִי, בי יִתֵּן מַבָּטוֹ... כִּדְמוּת, אל דְּמוּת מֻכֶּרֶת וִידוּעָה;
וּשְׁנֵינוּ נְחַיֵּךְ אז זה-אל-זה... נְחַיֵּךְ חיוּך כָּבוּשׁ וְנִתְבּוֹנֵן איש בְּרֵעוֹ -
מבט כְּמִבַּעַד לְמַרְאָה...
בַּת-הַמֶּלֶךְ
אותה שעה כְּמוֹ קֶרֶן-אוֹר הִבְלִיחָה - אוֹ בָּרָק נִתַּז מִמֵּי-בְּרֵכָה -
הִפְנֵינוּ שְׁנֵינוּ מַבָּטֵינוּ אל מֵעֵבֶר לַמִּדְרָכָה
שֶׁכֵּן בּוֹ-בַּזְּמַן תֵּרָאֶה לְהַלָּן - נערה והיא לעצמה...
חצאית של ג'ינס לְמָתְנֶיהָ, ארוּכּה עד קַרְסֻלֶּיהָ...
כַּכֶּתֶר על רֹאשָׁהּ - צַמָּתָהּ, בּוֹ צְחוֹר-שׁוֹשַׁנָּה בִּפְרִיחָתָהּ -
כְּאַיֶּלֶת-הַשָּׂדֶה בלכתה... זקופה קוֹמָתָהּ...
מַבָּטָהּ צוֹפֵן-סוֹד בַּשְּׂדֵרָה בתל אביב
חִיּוּכָהּ - מִבַּעַד רִיסֶיהָ - כְּלֹא-יֵרָאֶה, אבל מה-זה מַגְנִיב... !
סַנְדָּלֶיהָ - כֶּסֶף, תִּפְסַע לְאִטָּהּ, כמו הייתה בְּגַן-אַרְמוֹנָהּ...
וּכְאִלּוּ כֹּל העולם: העצים, הַמִּדְרֶכֶת, הַבְּרֵכָה וּדְגֵי-הַזָּהָב לה לְבָד...
וְהָיוּ שִׁבְרֵי-חֶרֶס - חָצָץ מָאֳדָם בַּשְּׂדֵרָה - לרגליה מַרְבָד.
כִּמְעַט תִּשְׁמַע אֹזֶן צְלִילֵי-פעמון של גָּבִישׁ וזהב סְבִיבָהּ... בְּעָבְרָהּ...
לוּ היה לנוּ מֶלֶךְ וְלַמֶּלֶךְ מלכה, להם בַּת יחידה - אֲהוּבָה -
הֵן לָבֶטַח זוֹ היא - לא אַחֶרֶת, וְאֵין זוּלָתָהּ...!
הֶכֵּרוּת
שְׁנֵינוּ רְאִינוּהָ - נִפְעָמִים,
כאילו הִכַּרְנוּהָ מִלְּפָנִים, מִזֶּה דוֹרוֹת וְעִדָּנִים;
(לא "כַּזֶּה" - ולא "כאילו") אי-שָׁם בְּעֹמֶק הָעִתִּים.
ואז - איש אל רֵעֵהוּ שׁוּב פָּנִינוּ
כְּמוֹ זה-עתה הִכַּרְנוּ, הֶחֱלַפְנוּ מַבָּטִים:
אני כוֹתֵב מַרְאֵה עֵינַי - מִבַּחוּץ וּמִבִּפְנִים -
בְּפֶחָם, בְּגִיר וָצֶבַע, בְּקַווֵי קַווִים.
הוא רוֹשֵׁם וּמְצַיֵּר מַרְאֵה-עיניו - מִבַּחוּץ וּמִבִּפְנִים -
במילים, בְּמִשְׁפָּטִים וַחֲרוּזִים
וּשְׁנֵינוּ בְּחִיּוּךְ מוּדע - כמו נוֹעַדְנוּ - בין ספסל וְזוּג אוֹפְנַיים
כאן בַּשְּׂדֵרָה בתל אביב בְּזוֹ השעה של בֵּין-עַרְבַּיִם...
ושמא נִזְדַּמֵּן לְסֵפֶל של קפה - בִּשְׁנַיִם
וְעוּגַת-שוקולד, עשויה כהלכה באגוזים,
כְּזוֹ שידעה אמי לֶאֱפוֹת - וּשְׁטְרוּדְל תפוחים !
אַרְמוֹן לְתִפְאָרָה
אותה שעה הַמּוּאָרָה, נָבִין אז שנינו - כאחד
את תל אביב - בֵּין כְּחֹל-הים ובַּאסְטוֹת של רוכלים;
צְפִירַת-מְכוֹנִיּוֹת ללא-הֶפְסֵק, על קוֹרְקִינֶט-זאטוטים.
את בָּתֶּיהָ, מִגְדָּלֶיהָ, עתיקים וַחֲדָשִׁים
מֵאֶבֶן כֻּרְכָּר לחוף-יפו, עד עַזְרִיאֵלִי - הַכְּחֻלִּים.
נָבִין את חִיּוּכֵי-נְעוּרֶיהָ, גם אֵלֶּה הבאים-בְּיָּמִים וְשֵׂיבָה
בְּלָבָן וְיָרֹק בַּשְּׂדֵרָה וּזהוֹרֵי שקיעה...
בְּזוֹ העיר - עירי... ארמון לְתִפְאָרָה.
|
|
מסע בין הרמב"ם לרמב"ן, דרך המאבק של הגל לחירות התודעה ועד לאברב...
