את השיר "בלדה לרופא" כתבתי, בעת שבעלי פרופ' זאב (זאביק) סוסק ז"ל אושפז עקב פציעה כרופא קרבי במלחמת ההתשה, וכאשר מצבו הלך והחמיר אז. לאחרונה, לאחר מותו של זאב ז"ל, הפיק תת-אלוף (במיל.) אורי מנוס סרט לזכרו "ללא מורא ופחד". בסרט סיפרתי את סיפור חייו, ובסיום הסרט מופיע שיר שלי מושר בליווי מוזיקה. הסרט מוקרן בטלוויזיה בערוץ 98, ימי א' בשעה 17.30 וימי ה' שעה 12.30. אני מפרסמת הדברים כמחווה לזכרו של בעלי זאב ז"ל.
בָּלָדָה לְרוֹפֵא (ההתשה בין "טמפו" ל"מזח")
1 מָעֹז טֶמְפּוֹ לוֹ הִמְתִּין
כְּשָׂדֶה שָׁחֹר שֶׁל קְרָב,
רְווּי גִּשְׁמֵי פְּגָזִים
וּקְטוּף פְּרָחָיו וְלוֹחֲמָיו.
הוּא אֵלָיו הִבְקִיעַ דֶּרֶךְ
נְפִילוֹת שֶׁל אֵשׁ, תִּימְרוֹת וְרַעַם
עֵת בְּרַק קְרִיעָה קָרַע בְּזַעַם
מַחְשַׁכֵּי נוֹפְלִים הוֹלְכִים.
גַּם לֵב רוֹפֵא נִמְלָא אֲזַי עֲלֶטֶת
אֵיךְ כְּמוֹ אֱלֹהַּ גָּזַר הוּא דִּין
מִי לַמָּוֶת וּמִי עֲדַיִן לַחַיִּים.
תַּרְמִילוֹ עוֹדוֹ עַל גַּב
אָרוּז מַשָּׂא שֶׁל יְשׁוּעוֹת,
אַךְ כָּעֵת הוּא מְיֻתָּר, מִדַּי, מְאֻחָר.
מֵאָחוֹר נִשְׁמַע קוֹלוֹ שֶׁל סֶרֶן
עַל גִּלְיוֹן הַתֶּקֶן-מוּל-מַצֵּבָה גּוֹנֵחַ
וְגוֹרֵעַ, "אֶחָד גּוֹוֵעַ,
שְׁנַיִם, שְׁלוֹשָׁה שֶׁכְּבָר הָלְכוּ בְּדֶרֶךְ
כָּל הָאָרֶץ לְרַגְלֵיהֶם נוֹפֶלֶת
אֲבָל... הַיּוֹם הָיוּ רַק אַרְבָּעָה פְּצוּעִים!"
מִמֻּצַּב הַטֶּמְפּוֹ הוּא שָׁב הַבַּיְתָה,
גּוּפוֹ שָׁלֵם אָמְנָם,
אַךְ דָּפְקוֹ הַנֶּאֱלָם
שֶׁל חָלָל תּוֹרָן
אֵינוֹ חָדֵל לִפְעֹם,
כָּל הָעֵת,
כְּמוֹ מַרְעוֹם
מַחְרִישׁ אָזְנָיו.
מְאֻבַּק שְׂרֵפָה בִּגְדּוֹ,
דַּם פְּצוּעִים מַשְׁחִיר צִפֹּרֶן
וּשְׁחוֹר זְקָנוֹ -
פְּרִי שְׂדוֹת הַטֶּמְפּוֹ הַשְּׁחוּנִים -
עַל פָּנָיו הַלְּבָנִים
מִסְגֶּרֶת אֵבֶל הוּא רוֹשֵׁם.
הַמּוֹדָעָה כְּבָר נִכְתְּבָה
עַל קִיר לִבָּהּ, רַק חָסֵר הַשֵּׁם.
"הָסֵר זְקָנְךָ," אָמְרָה הִיא,
"הוּא מַבְאִישׁ הַבַּיִת
בְּרֵיחוֹת שֶׁל הַפְגָּזָה."
"לֹא אֶגְזֹז זִיפִים שֶׁל טֶמְפּוֹ
כְּשֶׁבַּמֵּזַח הַמְתָּנָה."
עֲטוּר אוֹתוֹ זְקַן קְרָבוֹת
נָחַת בַּמֵּזַח הַמֻּרְעָשׁ.
עוֹד לֹא הִנִּיחַ תַּרְמִילוֹ וּכְבָר כְּרִיזָה,
מִן הַמֻּצָּב הַבָּא קְרִיאָה:
"חַיָּל אֶחָד, הָרוּג מֻכְרָז,
וְעוֹד הַרְבֵּה פְּצוּעִים לְיַד.
נִדְרָשׁ רוֹפֵא דָּחוּף,
לָצֵאת מִיָּד,"
נִשְׁמַע בַּקֶּשֶׁר קוֹל מֻפְגָּז.
"אֲנִי שׁוֹמֵעַ יְצִיאוֹת,
לֹא נִתָּן כָּעֵת לָצֵאת,"
עָנָה לוֹ הַקַּשָּׁר.
אַךְ הָרוֹפֵא אֶת קַסְדָּתוֹ חוֹבֵשׁ
מֵכִין תַּחְבֹּשֶׁת וְאִזְמֵל
בַּיָּד תַּרְמִילוֹ נוֹטֵל
וְרָץ דָּרוּךְ לַקֶּטֶל הַסָּמוּךְ,
לְהָבִיא רֶוַח, הַצָּלָה וְאוֹר
אֶל הַמֻּצָּב שֶׁעוֹלָמוֹ חָשׁוּךְ.
בְּאוֹתָהּ אַלְפִּית שְׁנִיָּה מַמָּשׁ
נִשְׁמַעַת הַיְּצִיאָה בְּקוֹל חַלָּשׁ.
הַפָּגָז לְמַטְּרָתוֹ דּוֹהֵר
מִתְבַּיֵּת עַל זֶה
שֶׁרָץ מַהֵר,
אַךְ לֹא מַסְפִּיק
מַהֵר.
הוּא לֹא הִסְפִּיק...
וְכָךְ, תַּרְמִילוֹ אֲשֶׁר בַּיָּד
רִאשׁוֹן הִתְבַּקֵּעַ וְנִשְׁמַט,
בְּאָדֹם נִתַּז,
מִן הָרֶגֶל הַקְּרוּעָה
וְיָדוֹ הַשְּׁסוּעָה.
אֲלוּנְקָה רוֹאָה הִיא
מְגִיחָה מֵהֶלִיקוֹפְּטֶר
מְרֻסֶּסֶת הַקַּסְדָּה מֻנַּחַת,
לְיָדָהּ קָרוֹב בַּצַּד
נִגְלָה זָקָן
עֲטוּר קְרָבוֹת,
וְעוֹד יוֹתֵר עָבוֹת,
אֲנִיצָיו קְרוּשִׁים עוֹדָם
צוֹבְעִים בִּכְאֵב סָדִין מֻכְתָּם.
"כָּעֵת אֲנִי זוֹ שֶׁאֲגַלֵּחַ
אֶת זְקַן מִלְחֲמוֹתֶיךָ,
מֵעַתָּה תִּהְיֶה שֶׁלִּי,
לֹא נְחוּצוֹת לִי גְּבוּרוֹתֶיךָ,"
לוֹחֶשֶׁת לְעֵינָיו, אוֹתָן אֵינוֹ פּוֹקֵחַ.
"גַּם הַפַּעַם לֹא יָסִיר זִיפָיו
כִּי שׁוּב יוֹצֵא הוּא אֱלֵי קְרָב
וְכָעֵת - זֶה עַל חַיָּיו,"
אָמַר רוֹפְאוֹ,
וְעוֹלָמָהּ חָרַב.
