יומנו של מהנדס בניין - 5 מכון התקלים

ברצוני לספר לכם סיפור שלא היה ולא נברא – אלא משל היה. כלומר, להד"ם מארץ אגדות שמתלבש יפה גם על עליזה בארץ הפלאות. שנים רבות לאינספור, הרבה לפני שנולדנו וזכינו למדינה מן ההפקרות העולמית השוררת ועתה נחושה דעתנו להעבירה מסודרת כהלכה גם לידי הפלשתינים – הוקם חניון באחת העיריות, על-ידי אחת החברות היוקרתיות, שקומותיו התמוטטו על כל תקרותיו ונפתחה חקירת משטרה לפני כשנה על יסודותיו. כולם יודעים שנהרגו בני-אדם, או בדומה, באותו אסון, אלא שהחקירה טרם מוצתה ואיש אינו יודע כמה מהם בני-אדם באמת היו... אלא שהאגדה אינה עוסקת באותו מקרה ישן נושן ומעלה עובש. האגדה עוסקת בחקירה חדשה למשעי.

באותה מדינה מתוקנת, שהייתה בארץ רחוקה, שרר מכון תקלים ממשלתי שהנפיק תעודות תקינות לכל דיכפין. זה בעצם הסיפור. אותו דיכפין באותו מקרה היה ערס מצוי משכמו ומעלה שהקים חברה פרטית ליבוא בשם 'יוסי - צבי הנינג'ה בעם'. בסמוך לביתו של יוסי הערס צמחו סרפדים שהיוו שדה מחלוקות והפקר בין הכפרים למושבים. עד שיושבו המחלוקות במושב הכנסת קטף יוסי את הסרפדים והכין מהם חאשיש וצינגאלאך עממיים שאותם מכר ומהם התפרנס בכבוד כי באותם ימים רחוקים תעשיית הבניין פרחה והסיפור משל היה ליבואן שמביא כבוד.

לימים רכש יוסי בעם מנה של קוק מאובזר אותה כינה בשם 'יוסי - עצבי נינג'ה בעם'. את המנה העביר יוסי למכון התקלים הממשלתי כדי שיבחון, יבחש, יבדוק ויאשר בתקן את סגולות המנה ואת ערכה התזונתי לבריאותו וחוסנו הכלכלי של מפעל יוסי בעם. המכון שלח חשבון וזכה בצ'ק דחוי לשנה הבאה בירושלים. כידוע כל זה התרחש שנים רבות לפני שירושלים ירדה מגדולתה שמלמעלה. מכון התקלים נכנס מיד לתהליך מהוקצע ושגרתי של בדיקה ושחיקה והמציא ליוסי תעודה ממשלתית המאשרת שהחומר הנבדק תחת השם 'יוסי עם עצבי הנינג'ה בעם' - אמין, ראוי, משובח, עמיד לאש וראוי לשמש אבן בניין בשרשרת המזון של כל הוזה, חוזה ומי שעומד על מרפסת מבאזל ועד להודעה חדשה. כלומר, החומר תקין והממשלה מאשרת זאת בחתימת מכון התקלים שלה.

עם התעודה של מכון התקלים ביד החל 'יוסי בעם' לשווק את מנות הסרפדים שלו כחאשיש מיובא וראוי במחירי עתק שהכבידו בהנאה על כל כיס בישראל. כלומר, בסך-הכל לא חאשיש מפיל בניינים ו/או הורס מגדלים באוויר. סתם לקחת קצת חומר לבריאות הנפש באישור ממשלתי שהוא תקין בהחלט – מה רע? באותם ימים התגורר בעיר נמל חובש לשעבר, אולי רוקח, ערבי דל-מראה שלא מצא עבודה לראויה כמלצר מבוקש במסעדת דגים מפוארת כי כל המשרות נתפסו זה מכבר בידי בני-טובים וסטודנטים שנה שנייה למשפטים ודקדוק עברי. איש ממורמר היה והוא בדק בחשדנות את צמר המזרונים שנראה לו כמו צמר-סלעים או צמר-זכוכית שאותו הפיק 'יוסי בעם' ומכר במחירי עתק לעם עם תעודת מכון התקלים ביד. התברר לרוקח שזה בעצם קמח סרפדים מעורבב בשאריות חסה מארוחת בוקר של שפנים. הרוקח לשעבר פנה למכון-התקלים וביקש לשוחח עם המהנדס האחראי לתעודה ששמו התנוסס עליה בגאווה. זה אני מיפו, אמר הערבי וביקש הסבר לתמיהה: הנה אני בודק את החומר ומגלה שזה לא חאשיש אלא קצת חסה יבשה בתערובת מזרונים וטבק של בדלי סיגריות נטושות... אז מה אתם עושים שם במכון? תראה, השיב מנהל המעבדה המכובד, פה זה מכון התקלים הממשלתי ואתה מדבר עם מהנדס תואר שני. אנחנו בודקים רק את מה שהמזמין נותן לנו. מי שמזמין את הבדיקה – תשאל אותו מה הוא עצמו מוכר. אנחנו לא בודקים את השמות של הדגמים הנשלחים אלינו – אנחנו בודקים חומר בלבד. טוב, הסכים הרוקח (עדין לא ידע מה הוא רוקח) – מה אני צריך לעשות כדי לתת לחומר כזה שם משלי? הייתה שתיקה קצרה, לא מהוססת, בצד השני של קו הטלפון העל-חוטי ומנהל המעבדה, השיב בשם מכון התקלים – לשלם.

תאמינו או לא, זה היה הנס שהביא כמעט להקמת המדינה בימים ההם ובזמן הזה. עכשיו השתנו דברים רבים, הפלא ופלא. היום הרבה יותר קשה לקבל מעטפה מאשר להתמנות לראש ממשלה. אם אתם לא מאמינים לי – תתקשרו בבקשה למכון התקלים ותגלו שגם לי יש תעודה על רכישת אמון מלא בעם.

נפגשנו וחלפנו דרך ארץ בנימוס. כבר אחרי המדבר, בכביש שש או שבע, הואיל הרוקח מהמגזר הזר לבאר את הדברים מבראשית. הרכנתי לעומתו ראש, קטן ואפרורי, בקשתי רשות לשאול שאלה אחת בלבד: רק בקולומביה מופק חומר אמיתי ונאמן - הוא משמש 'דגם' אותו מביאים כל הזייפנים, יבואנים ויצרנים למכון התקלים ומקבלים תעודה שזה החומר הבלעדי שלהם ושמו 'יוסי-תעשיות בעם' או 'צבי-יבואנים בעם'? שאלת שש או שבע שאלות בו-זמנית, נאנח הרוקח המסתורי שלא היה ולא נברא אלא ממשל היה. מסקנה: כולנו בעצם מעשנים-פאסיביים של זבל 'יוסי כלשהו' או 'צבי-משהו'.

נ.ב.

'יוסי בעם' ומוצריו אינם הסיבה לכך שכל-כך הרבה פועלים נופלים ארצה מקומות גבוהות בבניינים ונהרגים באחוזים (כי הם לא אחוזים) שאינם מקובלים עדין בתעשיית הבניין באירופה ובעולם כולו. רבים וטובים צונחים דווקא מקומות נמוכות ורק נפצעים. הצונחים והנופלים לא מעשנים 'נינג'ה בעם' בשעות העבודה – זה אסור בדיוק כמו על מגרש כדורגל. הסיבה האמתית לצניחה בשיעור העובדים היא סתם בגלל זלזול ואדישות הציבור. זו בעצם סיבה טובה לכל מה שרע.