בדרכי השונה נשארתי תלמידך

אני לא אשכח את הילדות שלי כבנך, את הסיפורים שהקראת לנו לפני השינה ואת הסיפור שאהבת מאוד ושסיפרת גם לנכדותיך בשם: "מעשה במעיל של חורף". אני לא אשכח את כל הבדיחות, המשחקים, הטיולים לוואדיות, השיחות הארוכות בענייני פוליטיקה ואת שיעור הנהיגה הראשון שלי כילד במעלית קופת החולים שהורית לי ללחוץ על אחד הלחצנים כדי להגיע לקומה המבוקשת ואמרת לי שהמעלית זהו כלי הרכב הראשון בו אני יודע לנהוג. תמיד אזכור את המכונית הירוקה שאהבת ואשר הייתה עמנו רוב הזמן אשר קראת לה: "ביתנו השני", אני אזכור את הדאגה העצומה לכל אחד מאיתנו, בני המשפחה, ואת העקרונות.

אזכור איך שכיבדת כל אדם בדרך שבה בחר לחיות ובעניין זה לא אשכח איך שגילית אותי מניח תפילין בפעם הראשונה כחוזר בתשובה וראית איך שהתביישתי ממך וברחתי לחדר, ועוד לפני שהספקתי לסגור את הדלת אמרת לי שאני לא צריך לברוח ולנהוג במחתרת. כיבדת גם את הרצון שלי לעשות קידוש בערב שבת ואף טרחת להגיע לשולחן הקידוש, גם בהיותך חולה בזמן שהדבר הווה קושי עבורך.

בשנים האחרונות בחרתי בדרך שונה משלך, בדרך שראית אותה תמיד כמשונה ומוזרה. בדרך שמצאת בה סתירות מרובות ושאהבת להתווכח בעניינה ולהקשות בקושיות שונות על מכריך שהאמינו בה. אני מדבר על הדת, חזרתי בתשובה. דווקא אני, בנך. ודווקא אני מכל שלושת בניך, אותו אחד שדיבר איתך הכי הרבה על השקפת חיים. דווקא אני, שמאוד אהבתי את צורת המחשבה שלך, פניתי לדרך הזו.
יום אחד כשיצא לי לחשוב על העניין הגעתי למסקנה די מפתיעה שאחת הסיבות שמצאתי את עצמי יותר ויותר בעולם הדתי היא דווקא עובדת היותי תלמידך. פשוט מצאתי "ים" של ערכים שלמדתי בבית משתלבים מצוין בעולם בו בחרתי.

תמיד דיברת וכתבת לעיתונים על הצורך בחברה צודקת שבה אחד דואג לשני. גרת בקיבוץ ואהבת את ההדדיות, העזרה והביחד של הימים הטובים יותר בקיבוצים, עזבת את חברותך במפלגת העבודה ברגע שהבנת כי פסקה המפלגה מלדאוג לעובדים. בתקופה שבה קופת חולים כללית הייתה שייכת להסתדרות סירבת לעבור לקופה המתחרה, שבה היו תנאים טובים יותר, כיוון שתנאים טובים אלו היו בשל יתרונה הכלכלי שנבע ממדיניותה לסרב לקבל לשרותיה אנשים חולניים וזקנים המהווים נטל כלכלי. אף-על-פי שלא היית זקן וחולה הייתה חשובה לך הדאגה ההדדית ולכן נשארת בקופת ההסתדרות.

דווקא בעניין זה אני מוצא את העולם החרדי, בעיקר כפי שראיתי בבני ברק, כפועל על-פי העקרונות בהם אתה האמנת. רק לפתוח את "דפי זהב" של בני ברק ולראות את רשימת ארגוני העזרה והגמח"ים הבלתי נגמרת. את קיום מצוות המעשר על-ידי המשפחות המבוססות יותר וגם על-ידי המשפחות המבוססות פחות, שמזכירים לי את הכלל שלמדתי ממך, שבעניינים חשובים כמו חינוך ורפואה, כל אחד נותן בהתאם ליכולתו ומקבל על-פי צרכיו. כמו-כן יש שם קהילות גדולות שהביחד מורגש שם כל הזמן. אהבתי את לחיצת הידיים ואמירת שבת שלום לכל אחד גם למי שלא מכירים והריקודים מסוג ריקודי ההורה שתמיד אהבת בחגים ובאירועים השונים.

ערך המשפחה היה חשוב לך מאוד. תמיד רצית שנאכל ביחד ושנשב ביחד. אני זוכר אך הכעסתי אותך כשהתעכבתי ליד המחשב או הטלוויזיה בזמן שרצית שנאכל צהריים ואיך שחלק גדול מהזמן שיכולתי להיות איתך עבר למחשב ולטלפון אותו קראת "מכשיר למסירת הודעות בלבד". אני זוכר איך ביקרת בצורה חריפה הרבה מהשטויות שמראים בטלוויזיה, את המסרים הלא חינוכיים, את הוולגריות של מראיינים כלפי מרואיינים, את תופעת לשון הרע, את הביזיון שבמראה החרצופים עליו אמרת כי תוכנית דומה בחוץ לארץ הייתה נתפסת כאנטישמיות וכולי.

דווקא העולם החרדי היה שותף לדעותיך, אם כי בצורה יותר קיצונית. העולם החרדי נלחם בתופעות הללו וטוען כי הטלוויזיה היא המכשיר מספר אחד להרס המשפחה, הרס החינוך ולניוון המוח בגלל התכנים הירודים והאשליות הבלתי מציאותיות שאין להן סוף במרקע. וכן בגלל שהכל מגיע לאדם ללא מאמץ, ללא הפעלת החשיבה כמו בקריאת ספרים למשל, ובשל תכונתו הממגנטת והמסממת ובשל זמינותו לעולמם של הילדים הקטנים ואי התאמת התוכניות עבורם לשעות צפייתם. דבר מעניין הוא שדברים ברוח דומה בעניין הטלוויזיה נאמרו גם ע"י דוד בן-גוריון, אותו הערצת, אשר ידע לחזות מראש את אשר יקרה בעתיד.

לבושתי הרבה תפסו הטלוויזיה והמחשב זמן יקר מזמן הביחד של המשפחה. אני חושב שהיית נהנה לקיים דבר דומה למה שראיתי בעולם החרדי בו יושבים כולם מול שולחן השבת וכל אחד מבני המשפחה משתף את כולם בדברים שלמד במהלך השבוע. נכון, היו המון רגעים נפלאים גם אצלנו בבית, רק שלא הצלחנו להפוך אותם לדבר שבשגרה, כי כנראה שרק אנשים מאמינים מצליחים להתמיד, או אנשים בעלי אופי חזק כמוך. אך לא כולנו היינו כאלו בבית ובטח לא אני.

אני זוכר שאהבת מאוד להפעיל את המוח, אהבת מאוד את התשבצים, את חידות ההיגיון וכל דבר אחר שיש בו מחשבה. ואני לא אשכח איך נכנסתי פעם לכולל של חסידי גור וראיתי שולחנות שסביבם אבות וילדים, השוברים את ראשם בענייני סוגיות הגמרא וכמעט שבכיתי. נזכרתי בך וחשבתי על כך שהיית כל כך נהנה ממעמד דומה של קביעת שעות קבועות לפתרון סוגיות. לא של גמרא דווקא, אלא סוגיות אחרות בענייני חשיבה כמו סוגיות היגיון, הפעלת דמיון וניסיון למצוא פיתרון לדילמות חיים כאלו ואחרות.

אחת מהתכונות הבסיסיות שלך היו היושר והצדק. דבר שבוודאי לא עומד בסתירה ליהדות. בעניין זה יש המון עדויות וסיפורים מהמקורות ואף מהתקופה הזו, המפתיעים בעניין ההקרבה העצמית של גדולי ישראל ושל יהודים רבים אחרים למען הצדק והיושר. אין לי ספק שהיית מתרשם מהסיפורים הללו וחבל לי מאוד שהטלוויזיה [אנו קוראים לה טמבלביזיה] הצליחה להעביר מסר של חוסר יושר וצדק בעולם הדתי ע"י הדגשה אובססיבית של מעשיהם של אנשי שוליים דתיים או של המחופשים לדתיים, והימנעות כמעט מוחלטת מהצגת הטוב והיפה שבעולם הדתי.

היית ציוני נלהב ועשית מאמצים לברוח מהשלטונות ההונגריים ולעלות לארץ גם נלחמת בכל מלחמות ישראל, פרט למלחמת 48 שהתרחשה טרם הגיעך לארץ.

לא הרבה יודעים, אך במהלך שנות הגלות היו עליות של קבוצות חרדיות לישראל ששמרו על נציגות יהודית. פתח תקוה נוסדה על-ידי קבוצת חלוצים חרדים והיא הייתה למושבה הראשונה בארץ ישראל. יהושע שטמפר המפורסם היה ממייסדיה. ההתנגדות החרדית הייתה לתנועה הציונית ולא להתיישבות. אם כי בטוח שהיה לך מה להגיד לי בעניין זה רק שכרגע אתה לא ממש יכול לענות לי.

חשוב היה לך מאוד והעסיק אותך מאוד ערך החיים והשלום ככלי למימושו. החיים והשלום חשובים גם ביהדות. פוסקי הדור הדתיים לא הסכימו עם הדרך לשלום בה האמנת. לו היו חושבים שהדרך תוביל לשלום, היו פועלים למימושה. חשוב לי שתדע, שגם אם שיניתי את דעותי בעניין תהליך השלום, דבר שציער אותך, לא שיניתי את רצוני בשלום ולא שיניתי את דעתי בהסכמה לוויתורים הכואבים למען השלום. בוודאי שלא התחלתי לזלזל בשכנינו ובשאר הגויים, דבר שלדעתי חששת לגביו. ההיפך הוא הנכון. כעסתי הרבה על חברי שמדברים בזלזול על העמים האחרים ועל סבלם ואני מזכיר להם את אברהם אבינו שהתחנן לפני בורא העולם שלא ישמיד את סדום ואת ניסיונו למצוא עבורם נקודה של זכות שתצילם.

אני חושב שגם אתה ראית לאן נושבות הרוחות בעולם ולא אהבת בלשון המעטה את מה שגילית. היית עקשן ונלחמת להישאר אותו האדם הישן, בעל העקרונות,להלחם במעט הכוחות שהיו לך ואף להביא לתוצאות שחלקן משמעותיות יותר וחלקן פחות. כמו בכתיבה לעיתונים, חלוקת מזון לנזקקים, עזרה לילדים בלימודים וכולי.

אני משוכנע שבימים שהיית פה, בעולם הזה, לא היית משתכנע בדברים אלו להיכנס לעולם הדתי, כי בראש ובראשונה לא האמנת ברעיון הבסיסי של הדת, שבו בורא עולם דורש דרישות, בעיקר מעם אחד, דרישות שחלקן הגדול אינן מתיישבות עם ההיגיון הנתפס על-ידי בני האדם, ובד בבד מעמיד קשיים עצומים על נבראיו ומבטיח להם שכר עתידי. בלי אמונה בדבר הבסיסי הזה אין טעם שכלי לחיי היהדות כפי שתיארתי, ולחיי היהדות בכלל, למרות כל היופי שבהם. והאמת היא שבלי האמונה הבסיסית הזאת יכולים להתקבל אצל האדם הלא מאמין ערכים מסוימים ביהדות כבעייתיים. מטרתי לא הייתה להוכיח טענה בסיסית זו, שהרי לשם כך הייתי אומר דברים אחרים לחלוטין. כל מה שרציתי לעשות הוא להראות לך כי הערכים הבסיסיים שלנו נשארו דומים, רק שכל אחד מאיתנו בחר לממש אותם בדרך שונה. וגם אם זה ישמע מוזר ביותר, אני חש כי דווקא בדרכי הדתית נשארתי תלמידך.

(כסלו התשס"ה)

פרק תהילים [ט"ו] אותו קראתי בערב לזכרו של אבא מטעם גמלאי קמ"ג. פרק תהילים זה נראה לי מתאים במיוחד לזכרו של אבי.

מִזְמוֹר לְדָוִד יְהוָה מִי-יָגוּר בְּאָהֳלֶךָ מִי-יִשְׁכֹּן בְּהַר קָדְשֶׁךָ: הוֹלֵךְ תָּמִים וּפֹעֵל צֶדֶק וְדֹבֵר אֱמֶת בִּלְבָבוֹ: לֹא-רָגַל עַל-לְשֹׁנוֹ לֹא-עָשָׂה לְרֵעֵהוּ רָעָה וְחֶרְפָּה לֹא-נָשָׂא עַל-קְרֹבוֹ: נִבְזֶה בְּעֵינָיו נִמְאָס וְאֶת-יִרְאֵי יְהוָה יְכַבֵּד נִשְׁבַּע לְהָרַע וְלֹא יָמִר: כַּסְפּוֹ לֹא-נָתַן בְּנֶשֶׁךְ וְשֹׁחַד עַל-נָקִי לֹא- לָקָח עֹשֵׂה אֵלֶּה לֹא יִמּוֹט לְעוֹלָם.