היה שמי בילדותי, ועם השנים ה-מ השתמרה וה-ואיזו הפך ל-שה ומכאן משה ולא כי משו אותי מן המים.

אמי עבדה אצל אחת המשפחות הצרפתיות אשר גרו במסגרת שליחות צרפת בקזבלנקה, שהרי מרוקו הייתה אז תחת כיבוש צרפתי. שגריר, קונסול או אחר במעמד דומה. איני יכול כיום לזכור הייתי אך עולל רך. בביתם של הצרפתים עבדה אמי ז"ל. בעלת הבית הייתה עקרה ולה אין ילדים, אמי, שבורכה במשפחה ענפה (אנו 8 אחים ואחיות) התבקשה באחד האירועים אשר התקיים בביתם של מעבידיה לחשוב על אפשרות מכירתי אותי, אני, (מואיזו הקטן) להם תמורת סכום נאה, אשר היה יכול להפוך את אורח חייה של משפחתי מן הקצה אל האחר. ואמי, במין בדיחות דעת, אכן העלתה את ההצעה בביתנו בהיות כל המשפחה מסבה על הרצפה סביב למגש נחושת גדול בו הוגשה סעודת ערבית מסורתית ואשר כללה פת לחם כזה שנהגה אמי לאפות מדי יום, מרק עדשים וכוס תה לקינוח. נשמעו אז הערותיהם של בני הבית לסוגיית מכירתי בה דנו. מי בחיפזון שהיה בעד ומי בשיקול דעת שדחה ההצעה, והיו קולות לכאן ולכאן בעד ונגד, והתערבותם של שכנים לא נעדרה ודעותיהם החלוקות נשמעו אף הן בחלל הפטיו שבמרכז חדרי/בתי הדיירים, ואולם פטמה מינקת לי הערבייה האצילה שכה אהבתי וכה דאגה לי בהיעדרה של אמי - התנגדה נחרצות. והציעה בעצמה לשלם. אם אמי תרצה למכור אותי. פטמה, יש להזכיר, הרתה והפילה תדיר, ואותי הניקה לעתים קרובות. היא ראתה בי בעצם בן לה, אשר לא היה לה כדרך הטבע. ואולם רק בזכות דמעותיו האצילות, החמות, הכנות והאמיתיות כל כך שיצאו מן הלב הקטן החכם והמבין ואשר ניגרו על לחייו השמנמנות, המתוקות והסמוקות משהו, של אחי עמרם הבוגר ממני אך בשלוש שנים והוא עודנו ילד רך בשנים והתנגדותו הנחרצת לבל ימכרו אותי לזרים ואחסר לו. הן, ורק הן, כוחן של אותן דמעות הכריעו נגד המכירה. אמי אז הבטיחה לו ולכולם כי לעולם לא תוותר עלי ולא על אף אחד אחר מילדיה. היא רק העלתה את אשר הציעו לה מעבידיה כארוע שקרה וכמובן שהיא התנגדה מיידית להצעתם. הנה כי כן אני כאן היום במדינתי הנאבקת על חייה וממררת חיי רוב אזרחיה וביתר שאת גם את חיי שלי.

אילו, ורק אילו כיוסף מכרוני, היה ודאי סוף אחר לסיפור וכיום אחד מערוצי הרייטינג הפלצנים היה מנציח את הטרגדיה שקרתה אז, באחת מתוכניותיו המלאות קצף סבון עד לזרא. ודמעות תנין היו מציפות רגשנים כמוני עד חנק. ואולם המצב כיום אמיתי וטבעי ואני כאן חי ומת ביניכם, ממציא פטנטים שאינו נח על שום זר, שמוחו יגע בלא אפשרות לשלוט בו ולומר לו חדל. ותשפטו אתם כל אחד ומגמותיו. כל אחד וגחמותיו, כי אתם כמוני כבר כאן ומכאן רק המוות יפריד ולמתייהרים די. זוהי ארצי הקשה לטוב או לרע. והרעיון של הפעם הוא אולי מטורף בנשמע אבל יכול שיציל עולם ממטביעו האנושי אם אך יקדישו אלה המחליטים מעט תשומת לב לילד "מבגדי המלך החדשים".