שלום כיתה א'?

אחרי שהיו לא מעט מהומות,
ועירו הקטנה כיכבה בכותרות.

אימא ואבא נראו כה לחוצים,
וסבא וסבתא החמיצו פנים.

הגיע היום הגדול מכולם,
זהו היום שעליו הוא חלם.

אתמול בלילה את התיק כבר ארגן
וכבר שבועות שאת ה-א'-ב' משנן,
קנה מחברות ואפילו יומן
מתכנן הוא לכתוב בהם כל הזמן.

ניחשתם נכון, לכיתה א' עולה
איזו התרגשות, רק שלא יהיה חולה.

אך אבוי, הדבר הנורא מכל כך קרה,
וכל זאת למרות הבטחות העירייה.

למרות שפנו הארגונים השונים לבג"צ
ולמרות שאפילו ראש הממשלה לחץ
הילד לא הבין מדוע לא נותנים לו לעבור,
מה זה משנה בכלל שצבע עורו הוא שחור?

הרי יוסי, הילד של השכנים
נכנס עם חיוך גדול על הפנים.

אך הילד שלנו ממש לא ויתר
המשיך הוא מיד לבית ספר אחר.

אך גם כאן בכניסה החמיצו פנים
והפעם בכלל זה הוועד הורים.

הבעיה עכשיו היא בכלל עניין של שוויון,
ואין בכלל שאלה של רצון.

איך זה יכול להיות שמכל הזרמים השונים,
דווקא "דופקים" את הדתיים הממלכתיים.

למה להם עשרה אתיופים מגיעים
בעוד שרק ארבעה לחרדים?

וכך היום הראשון של בית ספר נגמר,
ולצערנו הילד שלנו נשבר.

איך מסבירים לילד בן שש
שזה בכלל לא בגלל שהוא מתנהג כמו טיפש.

לא מדבור כאן באיזו טעות
או על עונש שקיבל בגלל איזו שטות.

איך מסבירים תופעה מוזרה שכזו
שמפלים בן אדם אך ורק בגלל צבע עורו?

הילד שלנו רצה ללמוד קצת חשבון
או אנגלית, או תנ"ך או אפילו לשון.

והנה לכם מוסר ההשכל העצוב
זה בעצם אנחנו שפספסנו שיעור כה חשוב,
כי איך יכול להיות שדווקא עכשיו
כשהיינו כל כך קרובים לחזור למוטב
איך מדינה שאמורה להיות האור לגויים
מחנכת לאפליה, לגזענות ולפגיעה בחלשים.