ההגדרה החברתית לאוטיזם היא מגוונת, ויש בה מגוון אבחונים לרמות התפתחותיות שונות ומגוונות. חיסונים, כלומר תרופות, תפקידם וייעודם לרפא מחלות ו/או למנוע מחלות ברוב המקרים.
איך שני הדברים קשורים אחד לשני? - הקשר הוא בהשפעת החיסונים על התנהגותנו והתפתחותנו, ולא רק של ילדים. האם קיימת השפעה כזו? - לדעתי, כן. למה? - כיוון שכל תרופה, כל חומר כימי, שניקח ונכניס אותו לגופנו הפיזי, תהיה לו השפעה עלינו. כל מה, ורק מה שצריך להיכנס לתוך גופנו הפיזי זה: מזון, שתייה ואוויר, שלהם זקוק ואותם צריך הגוף הפיזי שלנו כדי לשרוד ולחיות. כל הכנסה של חומר כימי שאינו תואם את מה שציינתי, יגרום לכך שהגוף הפיזי שלנו יתפקד ויפעל באופן שהוא אינו מכוון. כלומר, התפקוד שלנו ישתנה, אנחנו נשתנה, ובעקבות כך התנהגותנו תשתנה.
כאשר ההתנהגות שלנו משתנה, אנחנו משתנים, יש לכך קשר ישיר. כשאנחנו משתנים, אפשר להגדיר את זה במגוון רחב של מילים, שביניהן גם תופעת האוטיזם. כשאנחנו משתנים, אנחנו מתנתקים מהאני העצמי שלנו, מזהותנו האמיתית, ואז היכולת שלנו לתרגם את המציאות האמיתית שבה אנחנו חיים, נעשית באופן שגוי, שהוא אינו שפוי.
מה לעשות? - קחו למשל אקמול, כדור שתפקידו לשכך גם את הכאבים שלנו, והוא נפוץ ביותר בחיי היומיום הלחוצים שלנו. יש לכדור זה השפעה על תפקודנו ועל התנהגותנו, עד אשר הגוף הפיזי מנקה את עצמו מהחומרים הכימיים שהכנסנו לתוכו, וזה מבדיקה עצמית ומניסיון אישי שלי על עצמי. כלומר, אפשר להגיד זאת כך - כל עוד החומר הכימי נמצא בגופי, הוא גורם לי לטשטוש, לבלבול, לחוסר אפשרות להתרכז, ולקושי ליצור קשר עם הסביבה. מבחינתי, זה סוג של אוטיזם זמני. במידה שהחומר הכימי שמזריקים לנו כחיסונים, נשאר בגוף הפיזי שלנו, והגוף הפיזי שלנו אינו מנקה את עצמו מהם או שהחומר הכימי מתנקה באיטיות, אז חיים עם הטשטוש, עם הבלבול, עם חוסר האפשרות להתרכז, שגורמים לקשיי תקשורת, שיכולים להוביל גם לאיבוד השפיות. האם זה לא סוג של אוטיזם?
בשלב זה של תהליך החקירה, הלמידה וההתפתחות האבולוציונית שלנו, רמת המודעות ובעקבות כך אורח החיים שלנו, אינם מאפשרים למערכת החיסונית שלנו לתפקד באופן המלא. כתוצאה מכך, כדי לא לחלות, אנחנו צריכים לקבל את אותם החיסונים, את התרופות. לכן, ישנה בנושא זה דילמה. כשרמת המודעות העצמית שלנו תתפתח לרמה מתקדמת יותר, ואורח החיים שלנו ישתפר, ויתאפשר למערכת החיסונית שלנו לתפקד באופן הבריא, והיא תבצע את תפקידה באופן המלא ותממש את ייעודה - אולי אז לא נצטרך לצרוך תרופות או שנקטין את התלות שלנו בתרופות ובחיסונים. אך בשלב זה, מי שלא רוצה לחלות, והוא בדרגת סיכון, צריך להחליט בעצמו ועל אחריותו מה לעשות.
ניסיון אישי שלי: כאשר אני היום, כבוגר, מנתח את ילדותי, שבה חייתי ברמת אוטיזם מסוימת, אני יכול לקשר זאת גם לחיסונים שקיבלתי בילדותי.
מסקנה: הדילמה כיום היא, שמצד אחד ברמת המודעות שלנו כיום, אנשים חולים וצורכים את החיסונים, אבל מצד שני לחיסונים יש השפעה על בריאותנו ועל חיינו, ולפעמים מכרעת. לכן, כל אחד צריך ללמוד להכיר את עצמו, ולבחור מה הכי בריא לו לעשות.
סיכום: כמו לכל תרופה, כשאנחנו מכניסים את החומרים הכימיים שהתרופה מכילה על כל הרכביה ומרכיביה לגופנו הפיזי, יש לכך השפעה. צריך להיות במודעות עצמית כדי להבין זאת. לכן יש לחיסונים קשר גם לתופעת האוטיזם. אבל תופעת האוטיזם לא נגרמת רק מהחיסונים.
בוודאי לא בארצות הברית שנקראה בפי מהגריה היהודיים המזרח אירופים "א-געלדענע מדינה", מדינת הזהב
