הימצא איש אתונו, והכל ישוב על מכונו.
לא מלוכה ביקשתי, רק הגינות ביני לבינו.
טפחות, לעורמתו אין גדר. הוויתו מועלת.
בשקר משכני לפח שטמן, יקוש ואיוולת.
השופטים הרו שלמונים, נגוז משורת הדין.
רקדו על דמי, סמכויות נטלו אחריות אין.
אם הצדק והאמת שוגים במכשולים, דע נא!
אפילו אם גזירה היא ממרום, לא אקבלנהּ.
השוחד, עיני נבחרי העם מדבק. לו נדבק החך.
סטה מעלי בנק בעור שפל, ואני ממך ארחק.
מלסטמי הבריות, בדמים רקחתם. הקץ בפתח.
אלוהיי: קשת מענן חדל. כי לא למדו כל לקח.
משה חזן
יש מיש
10.5.10
