כשאתה יושב בבית קפה, לוגם להנאתך ואוכל כריך, האם עלה על דעתך פעם לשאול מהיכן הגיע הטוב הזה? ברור, לא? מהמטבח. אבל אם קצת תחפור פנימה, תגלה ששרשרת ארוכה ומקצועית של אנשים העושים מלאכתם נאמנה, החוקרים, מייעלים ולומדים כיצד ניתן לשכלל ולהגדיל יבולים, ולשפר איכויות - שרשרת ארוכה זו עומדת מאחורי הכריך הפשוט לכאורה.
אמת. נוח ומובן מאליו לקנות, לאכול וזהו. ואולי אפילו לצקצק בלשון ולבקר את החקלאים האלה המתעללים בבעלי-חיים או המשתמשים בגידולים מהונדסים גנטית. אבל האם באמת אפשר לוותר על חקלאות מתועשת? דומני שהתשובה ברורה. לא, לא ניתן לוותר על כל אותם העוסקים במלאכה אם רוצים להמשיך ולקיים את האוכלוסיה. הדברים הפשוטים כמו פת לחם וכוס חלב, דורשים השקעה עצומה של ידע, משאבים, כוונה ורצון כדי להביאם לשולחנו של כל אחד. ללא כל אלה, תקטן אוכלוסיית כדור הארץ באופן משמעותי ואזורים שלמים יהיו מוכי-רעב. ייתכן שזה בסדר, אך האם אתה מוכן להיות זה שיוותר על ילדיו או שמא אתה מעדיף שיהיה זה מישהו אחר.
קל להיות צדקן מאנונימוס או מבקר של המתועשת, אבל מה התחליף? ברור שכל עיסוק בבעלי-חיים חשוב שייעשה מתוך חמלה וידע, תוך מקצוענות ומעורבות, אבל ברור מהצד השני שבכדי לקיים את האדם נדרש מגוון של חקלאות שתתן את המענה, וכך עושים החקלאים.
כמובן, ישנם בינינו גם כאלה שאינם מקצוענים דיים ואולי אף לא יעילים, כאלה לא יחזיקו מעמד זמן רב וייפלטו מהענף. איננו מצפים למכתבי תודה ולזרי פרחים, אבל בוודאי שלא להכפשות חסרות-בסיס מאנשים שאינם באמת מכירים את החקלאות ואת דרכי הגידול.
