השופטת: ג'ויה סקפה-שפירא, בית משפט השלום בירושלים

המועד: יום ראשון, 4.1.2015, שעה 12:30

הנושא: מעצרים


כבר יצא לי לכתוב כאן יותר מפעם אחת, שבית משפט השלום בירושלים הוא בניין נהדר - עם בעיה קטנה אחת: הוא אינו מתאים לשמש כבית משפט. אולמה של השופטת ג'ויה סקפה-שפירא הוא כנראה אחד הקטנים ביותר בבניין, ודווקא הוא משמש לפעילות שמצריכה הרבה מאוד מקום: מעצרים. אבל אחרי כשעה באולם עולה המחשבה, שאולי דווקא במקרה הזה - יש יתרון לקוטן.

כאשר נכנסתי לאולם, רק תעודת העיתונאי-אפשרה לי להישאר בו, משום שהוא היה מלא עד אפס מקום בעצורים, בני משפחותיהם והמתורגמן העברי-ערבי. אלא שלא בטוח שזה כל כך רע, כי העובדה שניתן להכניס לאולם רק את מי שנוגעים לדיון המתנהל בו, מונעת את המהומה הקבועה של אולמות מעצרים. כפי שנראה בפעם הבאה, אותה תמונה מתגלה באולם הסמוך של השופטת מרים קסלסי.

"שלום, צהריים טובים", פונה סקפה-שפירא לעצור. התובע מגיש כתב אישום מתוקן, סקפה-שפירא תוהה מדוע אינו עושה זאת דרך המזכירות, אך מתרצה ומאפשרת להגיש אותו. הסניגור מבקש לבטל את כתב האישום - המייחס למרשו תקיפת שוטר - בנימוק של הגנה מן הצדק. ההסבר: הנאשם התלונן שהשוטר תקף אותו, ונוהל פרקליט המדינה מחייב לקבל אישור ממח"ש להגשת כתב האישום במקרה כזה - אך האישור טרם התקבל.


מצאה את התקדים


התובע מבקש לקיים את הדיון בכל זאת, אך סקפה-שפירא אינה עושה לו חיים קלים: "כי? אתה מסתמך על?". האינטרנט של סקפה-שפירא אינו פועל, היא אינה יכולה לראות במו עיניה את הנחיות פרקליט המדינה ופונה לסניגור: "יש לך במקרה העתק של זה? אני רוצה לראות אותן, אם לא מפריע לך". הסניגור מחפש את המסמך בטלפון הנייד שלו, אבל סקפה-שפירא מעדיפה להכריז על חמש דקות הפסקה. היא חוזרת הרבה יותר מהר, ובינתיים מחכים לעציר שיצא לשירותים.

כאשר האיש מוחזר לאולם, סקפה-שפירא מכתיבה את החלטתה (לא ממש רהוטה; יש הרבה "אה" במהלך ההכתבה). "ההנחיה [של פרקליט המדינה] מחייב את המשטרה, לא את בית המשפט", היא מזכירה. ואז מתברר מדוע נזקקה להפסקה: סקפה-שפירא מצאה החלטה של בית המשפט העליון בנסיבות דומות, ולפיה העדר אישור של מח"ש אינו מקים הגנה מן הצדק. שימו נא לב: סקפה-שפירא מצאה את ההחלטה, לא התובע שגמגם כאשר שאלה אותו מדוע לדעתו יש לקיים את הדיון בכל זאת.

כעת טוען הסניגור שניתן להסתפק במעצר בית, בין היתר משום שהנאשם היה שיכור כלוט, לא ידע שמולו ניצבים שוטרים ולכן לא התקיים היסוד הנפשי של כוונה. כאשר התובע מגיב, סקפה-שפירא שוב נחלצת לעזרתו ומשלימה את דבריו: "התקיפה היא עבירה של מודעות, לא של כוונה". הסניגור חוזר על טענתו של החשוד לפיה הוא הוכה במעצר, וסקפה-שפירא שואלת: "הוא צולם בחקירה לאחר שנעצר?". התשובה שלילית, ומכאן שאין ראיות לאותן מכות. סקפה-שפירא ממקדת את הדיון כאשר מצד אחד היא מבקשת מהסניגור שלא להפריע, ומן הצד השני - מבקשת מהתובע להתייחס לחלופת המעצר המוצעת.

אחרי דיון ממצה ויעיל, סקפה-שפירא מכתיבה את החלטתה: תוך הפניה לסעיף הרלוונטי בחוק העונשין (שגם אליו לא הפנה אותה התובע), היא קובעת שהמחשבה הפלילית התקיימה גם אם הנאשם היה שיכור. "השכרות מגבירה את המסוכנות ולא מפחיתה אותה", היא דוחה את טענתו המרכזית של הסניגור. לאיש יש תשע הרשעות קודמות, כולל בעבירות אלימות ואיומים - עובדה המגבירה גם היא את מסוכנותו. סקפה-שפירא משתמשת, וזאת יש לומר לשבחה, במשפטים קצרים וברורים. אחרי כל זה, היא מורה לשירות המבחן לבחון עד 19.1.15 את החלופה המוצעת, תוך שהיא מוסיפה רמז ברור: "גם בהתייחס למסוכנות". הדיון הבא, היא מסיימת, יתקיים ב-21.1.15.


הסניגור בכביש 1


בין לבין, מישהו מכניס לסקפה-שפירא מסמכים לחתימה. היא לא ממש מרוצה: "למה עכשיו? [היית צריך להביא ב]שמונה וחצי". האיש טוען שהתקבל אישור מסגן הנשיאה להגיש עכשיו, סקפה-שפירא מעיינת וחותמת.

את התיק הבא היא מסיימת במהירות, לנוכח הסכמתו של הסניגור למעצר לנוכח חוות דעתו של שירות המבחן, אבל עכשיו אי-אפשר להתקדם, כי הסניגור הבא טרם הגיע. סקפה-שפירא מחייכת: "הוא לא הגיע וגם לא עונה. אני מתחילה לקחת את זה אישי, זה פעם שנייה השבוע". התובעת איתרה אותו בטלפון, יוצאת לדבר וחוזרת: "זה יקח זמן, הוא על כביש 1". אשת יחידת נחשון: "וואו, הוא רציני? מתי הוא אמר, עוד שעה?". התובעת: "אני מקווה שפחות". לסקפה-שפירא אין ברירה אלא לצאת ללשכה, ושוב אנו רואים שהחוליה החלשה ביותר במערכת היא עורכי הדין.


השורה התחתונה: כאשר השופט בקיא יותר מן הצדדים במסד המשפטי, זה אומר משהו גם עליהם וגם עליו. סקפה-שפירא מכירה היטב את החומר, מתמרנת בין התיקים ביעילות שמאפשרים לה הצדדים ומצליחה לשמור על אווירה עניינית באולם טעון ורגיש.

מזג שיפוטי: 9.

יעילות: 9.