הגדת יום העצמאות

לקראת יום העצמאות של שנת תשי"ב (1952) הדפיס צה"ל 10,000 עותקים של "הגדת יום העצמאות" שכתב הסופר אהרון מגד ואשר חיילי צה"ל היו אמורים לקרוא בארוחת ליל החג. אלא שההגדה, שהייתה ככל הנראה הראשונה מסוגה ליום העצמאות לא נקראה מעולם בשום מחנה צה"ל.

עוד לפני החג נגנזה ההגדה בלחץ הרבנות הצבאית, שנדהמה לגלות, כי בטקסט הדומה לזה של הגדת ליל הסדר של פסח, תפס הצבא בכמה מקרים את מקומו של הקב"ה. כך, למשל, בישרה ההגדה כי "לא על-ידי מלאך, ולא על-ידי שרף, ולא על-ידי שליח הִכינו את האויב ויכולנו לו, כי אם על-ידי צבא ההגנה לישראל שרוחו דרוכה וזרועו עזה". "הגדת העצמאות" פורסמה במלואה בעיתון מעריב ורבים קראו בה, אך יוזמת שילובה בתכני החג נחלה כישלון.

השימוש במושג "הגדה" ביקש לקשר את ליל הסדר של פסח עם הסעודה החגיגית של ליל יום העצמאות, שכן בשני המקרים התחולל שינוי מפליג במצבו של עם ישראל כאומה וכלאום בין העמים.


"אחד הוא צה"ל"


ניסיון ממלכתי נוסף לעצב הגדה לליל יום העצמאות נעשה בתשט"ו (1955) ביוזמתו של שר החינוך בן-ציון דינור ונקרא "מקראי חג לסעודת יום העצמאות". מבנה הגדה זו, שנכתבה על-ידי הסופר והמשורר יצחק שלו, הועתק ממבנה ההגדה של סדר פסח, ובצד התוכן שנבנה בתבנית סיפורית של מלחמת העצמאות וזיכרון הנופלים, שולבו גם תפריט סעודת החג וטקסט דידקטי שהסביר כיצד לקיים את סעודת החג.

שנתיים לאחר מכן בתשי"ז (1957) פרסם הרב מרדכי הכהן, מיקירי ירושלים, את "אגדת זה היום ליום העצמאות". כך למשל מובא בהגדה זו: "מיד עלו נבחרי העם בזה אחר זה וחתמו שמותיהם במגילה. לפי סדר האלף בית חתמו, כדי שלא לחלוק כבוד לחותמים, אלא לכ"ב האותיות של הא"ב".

לשנת העשרים לעצמאות מדינת ישראל, תשכ"ח (1968), כתב המחנך הד"ר ישראל צבי כנר "הגדה ליום העצמאות" שדמתה אף היא להגדה של פסח, אך העמידה במרכז תוכנה את יום העצמאות. בפסח אנו נזכרים כיצד שוחררו אבותינו מבית עבדים, ביום העצמאות אנו נזכרים כיצד שוחררנו אנו עצמנו. כך, למשל, את הפיוט "אחד מי יודע" שינה כנר ל"אחד מי יודע? אחד אני יודע, אחד הוא צבא הגנה לישראל". את הקטע "והיא שעמדה" שינה ל"והוא שעמד לאבותינו ולנו, שלא פעם אחת בלבד קמו הערבים לכלותנו והקדוש ברוך הוא וצה"ל הצילנו מידם".

הגדות רבות ליום העצמאות נערכו והודפסו על-ידי קיבוצים החל מהשנה הראשונה לעצמאות המדינה. היסוד להגדות (ומקראות) אלו היה הצורך לצקת תוכן של ממש לחג הצעיר שאין לו מקורות קדומים. סעודת החג בקיבוצים דמתה לליל הסדר של פסח, שבו התכנסו כל חברי הקיבוץ וילדיו לסעודה חגיגית משותפת, והדבר הביא לדמיון במבנה של הגדת ליל הסדר של פסח והגדת יום העצמאות.

ב-67 שנות המדינה נערכו והודפסו עשרות הגדות שונות לליל יום העצמאות. ראוי להזכיר את שתי המהדורות הגדולות של "הגדת יום העצמאות לחיילי צה"ל" שערך הח"מ ופרסמה מפקדת קצין חינוך ראשי בשנים תשס"ב (2002) ותשס"ד (2004), הגדה זו נבנתה סביב שני סמלי היסוד של התקומה הלאומית - מגילת העצמאות וסמל המדינה, המנורה. תוכן ההגדה נועד להעניק ידע בתולדות המפעל הציוני, צה"ל, המאבק לביסוס חברה דמוקרטית והתקווה לשלום.


"דרך הטקס והטקסט"


במאמר שכתב פרופ' אסא כשר על הגדות יום העצמאות, הוא ביקש להבליט את הקשר בין ההגדה של פסח לזו של יום העצמאות: "לטעמי, יש רק דרך אחת לעצב את יום העצמאות כחג של ממש, המשתלב באופן טבעי בתוך ההיסטוריה של העם היהודי, כעם ה'עומד ברשות עצמו', בכל ממד חשוב של קיומו. זוהי דרך הטקס והטקסט שיהיו בעלי זיקה מובהקת להגדה של פסח, המוכרת מליל הסדר.

"שלושה יתרונות ניתן למנות ברעיון של יצירת 'הגדת יום העצמאות', במתכונת שיש בה דמיון מובהק לזו של ההגדה של פסח. ראשית, למרות שכל נוסח כזה של הגדה ליום העצמאות יכלול, מטבע הדברים, חידושים משמעותיים בחלקים מרכזיים של תוכנו, הוא יהיה מיד עם כינונו גם בעל שורשים היסטוריים עמוקים בשל הדמיון המובהק להגדה של פסח. הגדה ליום העצמאות תהיה טקסט חדש בעל שורשים עתיקים ולא יהיה בכך פרדוקס כלשהו, אלא דווקא הישג תרבותי מיוחד.

"שנית, מרכיב טבעי של הדמיון בין ההגדה של פסח לבין הגדה סבירה ליום העצמאות יהיה בהקשר השימוש בטקסט. כשם שההגדה של פסח היא טקסט המכונן טקס, כך הגדה דומה ליום העצמאות תוכל להיות טקסט המיועד לטקס, אם במתכונת של ליל הסדר ואם במתכונת אחרת, במוצאי יום העצמאות, לדוגמה.

"שלישית, מרכיב טבעי של השוני בין ההגדה של פסח לבין הגדה סבירה ליום העצמאות יהיה בתכונות מרכזיות של הטקסט; בעוד ההגדה המסורתית של פסח מאירה פנים לחידושים, אולם רק אם הם פירושים של עצמה או דרשות הנאמרות בשוליה, הרי הגדה מוצלחת ליום העצמאות תוכל להאיר פנים לחידושים, אפילו מדי שנה בשנה, ובלבד שיבואו בנוסף לדברים הנאמרים בה שוב ושוב, מדי שנה בשנה, כראוי לטקסט שנועד לחיות בתוך מסורת".

הגדה ליום העצמאות היא צורך מתבקש ויש לקוות כי תתגבש בעתיד הלא-רחוק. הגדה זו עשויה ליצוק תוכן של ממש ליום החג הלאומי, עד שכל חוגג בעתיד הקרוב והרחוק יחוש כאילו הוא עצמו היה בהולדת מדינת ישראל.