אגודת הסופרים העברים נקטה בשנים האחרונות יוזמה לקיום קשרים עם אגודות סופרים אחרות בעולם. ואכן, לפני כשנה וחצי, בנובמבר 2013, הזמנו משלחת של ראשי אגודות הסופרים בפולין לארץ. ארחנו אותם ואף פרסמנו בבטאון אגודת הסופרים העברים, "מאזניים", יצירות של חברי המשלחת. במאי השנה הוזמנה אגודת הסופרים העברים לפגישות עם אגודת הסופרים הפולנית בפולין, ופגישות אלה הובילו לחתימה על מסמך ייסודו של פרס ספרותי בינלאומי על שם הסופר היהודי -הפולני (ילידי דרוהוביץ) ברונו שולץ. הגענו לוורשה ב-17 במאי 2015. חמישה ימים ברציפות ליוו אותנו הסופרים הפולנים בסיורנו בפולין, וחשנו איך נוגעת רוח ברוח, מילים במילים. ביום שישי, 22 במאי, שבנו לארץ.
במשך דורות התקיימה חֶברה יהודית בממלכה שהייתה בשטחי פולין ליטא. תקופה זו הייתה ונותרה חלק מן ההיסטוריה שלנו. גם היום אנו חוקרים ולומדים מן העבר, לומדים את התרבות ואת אורחות החיים של יהודי פולין, וגם חושפים את התרומה של היהודים לחיי התרבות והכלכלה של פולין.
ההיסטוריה של העם היהודי היא בהכרח גם ההיסטוריות של היהודים בגלויותיהם בכל מקומות מושבם, ולכן העבר היהודי בפולין הוא חלק מזהותנו.
חידוש בפולין: מרכזים ללימוד השפה העברית
מפגש עם העם הפולני כיום אינו יכול להתחמק מן המשבר הגדול שנוצר בימי השואה. ההשמדה של יהודים במחנות ברחבי פולין הביאה לשבר הגדול ולעקירה של היהודים הניצולים שנותרו מפולין. חידוש מעניין בפולין הוא הקמתם של מרכזים ללימוד עברית. בעבר ביקרתי בהם ונפעמתי כשצעירים פולנים דיברו איתי עברית. העניין שמגלים הסופרים הפולנים בנו כיום וגם בספרות העברית כיום היא בסיס איתן לשיתוף פעולה תרבותי ולהפרייה הדדית. לאורך כל המסע היו צמודים אלינו סרגיוס ואחוביאק, נשיא סופרי פולין, ויאצק מוסקבה, נשיא סופרי ורשה.
חברי המשלחת מטעם אגודת הסופרים העברים
אגודת הסופרים הפולנית הזמינה חמישה סופרים מישראל למשלחת וביקשה שוועד אגודת הסופרים העברים יקבע את הרכב המשלחת. מטבע הדברים ראש המשלחת היה אמור להיות יו"ר האגודה
הרצל חקק, אך כיוון שהוא נמצא בתקופה של החלמה הדרגתית, אישר ועד האגודה את נסיעתי בתואר מ"מ יו"ר האגודה לצורך נסיעה זו, ולצורך חתימה על מסמך ייסוד הפרס.מלבדי השתתפו מאיר עוזיאל (שטווה את הקשרים לצורך הביקור), לאה טרן, אוריה באר וגם ענת זגורסקי שפרינגמן (שנלוותה אלינו כמשוררת אך גם כמתרגמת). עדנה מיטווך מלר שנבחרה בתחילה להיות במשלחת ויתרה על הנסיעה מסיבות אישיות.
את היום הראשון פתחנו באתר הזיכרון למורדי גטו ורשה: קיבלנו הסבר ברחובות של הגטו שם התקיימו הקרבות ועלינו לאנדרטת זיכרון לבונקר של מרדכי אנילביץ. רחוב מילה 18. חווינו בתוכנו את המתח המתמיד בזהות הישראלית, המתח שבין שואה וגבורה. הללו שנרצחו ונטבחו בשואה קידשו את החיים וגילו גם הם גבורה רוחנית במעשה זה, אך כישראלים אנו חשים צורך להזדהות עם הגבורה של הלוחמים בגטאות. זו סוגיה פתוחה בזהותנו בעניין יחסנו למיליוני הנספים.
המוזאון היהודי החדש לתולדות היהודים בפולין
יצאנו משם אל המוזאון היהודי החדש, ששמו: polin. מעצבי התפיסה הרעיונית לא שכחו ששמה של פולניה במקורותינו הוא פולין, והמדרש היטיב לספר שהיהודים שגורשו ליערות פולניה שמעו את הציפורים מצייצות: פֹּה לִין, פה יש ללון ולהשתקע בשנים הבאות... עם מנהל המוזאון דאריוש סטולה, סיפר על השלבים של בניית המוזאון, המיקום הלא מקרי על חורבות הגטו היהודי, ועל מיליוני המבקרים במקום. דיברנו איתו על שיתופי פעולה עם יוזמות ספרותיות של אגודת הסופרים העברים, והתגובה הייתה חיובית.
המדריכה קתרינה שליוותה אותנו והדריכה אותנו הציגה תחנות מרכזיות במוזאון המתאר את החיים היהודים בפולין לאורך הדורות ואת היצירה העשירה שנוצרה על-ידי יהודים: הן יצירה תורנית ואורחות חיים של דת ומסורת וחצרות חסידים (כולל המהפכה שחולל הבעל שם טוב) והן הספרות העברית והיהודית שצמחה מפולין, והיא גם חלק מזהותנו כיום ( שלום עליכם, י"ל פרץ, זלמן שניאור ואחרים). הוקדש מקום גם להשפעה של היהודים על פריחת העיתונות בפולין ועל התיאטראות והמחזאות בארץ זו. קשה להעלות כאן על הכתב את שפע הפעלולים הטכנולוגיים המופעלים במוזאון "פולין" להיסטוריה יהודית, והמסיירים במוזאון אחוזי השתאות והתפעלות.
לאחר ארוחת צהריים במסעדה היהודית "גליל" בוורשה, הלכנו לבית הקהילה היהודית, להיפגש עם הנהגת הקהילה. נשיאת הקהילה אנה צ'יפצ'ינסקה סיפרה על אורח החיים בקהילה, מנייני התפילה ועל פעילות תרבותית וחוגי עברית הפתוחים גם בפני מי שאינם יהודים. המשלחת הוזמנה לארוחת ערב בביתו יאצק מוסקבה של נשיא אגודת הספרים בוורשה וסגנו של סרגיוס סטרנה ואחוביאק נשיא כל אגודות הסופרים בפולין. בערב השתתפו כל חברי ההנהלה של אגודות הסופרים בפולין. הענקתי לנשיא סרגיוס את בול תחיית הלשון העברית וברכתי על שיתוף הפעולה התרבותי בין האגודות. הכרנו את חבר ההנהלה היהודי היחיד באגודת הסופרים הפולנית, הסופר פיוטר מיבייצקי (שזכיתי להכירו גם בביקורי הקודם ב-2012), ששרד את השואה וניצל לאחר ששמו לו קיסם עץ בין שיניו שלא יצעק ויחשוף את מקום המסתור של משפחתו. הוא בחר להישאר ולשמור על זהותו יהודי בפולין.
ארכיון הציורים של ברונו שולץ
מוסד מרתק שמקיימת אגודת הסופרים הפולנית הוא מוזאון הספרות הפולנית, שמזכיר בתיעוד שלו את מכון "גנזים" של אגודת הסופרים העברים, אלא שבתצוגה שלהם יש מקום רב יותר לאמנות חזותית, כדי לאפשר למבקרים במוזאון גם חוויה חושנית ולא רק תיעוד של כתבי יד. המוזאון מוקדש לזכרו של המשורר הפולני אדם מיצקביץ, ודמותו אכן מתועדת בהרחבה במוזאון. הפינה היהודית במוזאון היא אגף מיוחד ליצירתו של הסופר היהודי פולני (יליד דרוהוביץ) ברונו שולץ. בהתרגשות רבה חגנו על תיקי ברונו שולץ, וראינו את המקורות ממש: מפעים היה לראות את ציוריו של ברונו שולץ, המוכר שלנו כסופר של "חנויות הקינמון". לא כולם מודעים לכך שהיה צייר בחסד. מנהל המוזאון ירוסלב קלנייצקי וצוותו ליוו אותנו. נכח גם המנהל הקודם יאנוש אנדרובני יאניאז'ק. גם בפגישה זו דיברנו על שיתופי פעולה לעתיד.
מוזאון זה היה מעין מבוא לביקור הבא: פגישה עם מנהלי המוזאון להיסטוריה יהודית, שיש בו אגף מיוחד לארכיון "עונג שבת" של עמנואל רינגלבלום, שתיעד בסתר את החיים היהודים בגטו. ראינו מכלי ראשון את כדי החלב ואת ארגזי המתכת שנמצאו עם מסמכי הגטו, וברור לכולנו שאם אלה החומרים שנמצאו, ודאי לא נמצאו כל מקומות המסתור שהחביא בהם רינגלבלום את אוצרותיו בטרם נלקח למחנה ההשמדה. המנהל פאבל שפיבק וצוותו הציג לנו פריטים מקוריים מארכיון זה כולל הודעות אאופרוף ליהודים לבוא לכיכר עם מזוודה של חפצים ולעזוב את בתיהם... מצמרר היה לראות מסמכים אלה עין בעין. במשרדי המכון פועל גם כתב העת היהודי "מדרש", והעורך פיוטר פצ'ינסקי סיפר לנו על המחקרים והיצירות המתפרסמות אחת לחודשיים בכתב העת שלו ודיברו על שיתופי פעולה עם אגודת הסופרים העברם ועל פרסום יצירות עבריות המתורגמות לפולנית.
הפגישה הבאה הייתה במעון הרשמי של שגרירת ישראל בפולין אנה אזארי, במעמד הסגל של השגרירות, כולל הנספחת לענייני תרבות אנה בן עזרא והדובר מיכאל סובלמן. יכולנו לנהל שיחה בו-זמנית בעברית ובאנגלית, וגם הפולנים שהצטרפו אלינו תיבלו את השיחה בפולנית עם סגל השגרירות. גם בפגישה זו העלינו את היוזמות של אגודת הסופרים לקיום קשרים עם אגודות סופרים בעולם בו ובמיוחד עם אגודת הסופרים הפולנית. אכלנו ארוחת צהריים במעון של השגרירה ויצאנו לסיור בגן ביתה.
הסכם לייסוד פרס על שם ברונו שולץ
בערב התקיים לכבוד אגודת הסופרים העברים כנס ספרותי באודיטוריום של אגודת הסופרים הפולנים ברחוב קרקובסקי 87/89, ורשה. מן החלון של האגודה הפולנית מזדקרת על עמוד דמותו המפוסלת של המלך זיגמונד שבמאה השבע עשרה ביטל את הבכורה של קרקוב כעיר בירה, והכתיר את ורשה כבירה החדשה.
לפני האירוע הספרותי עשינו מעשה היסטורי: במעמד הנהלת האגודה הפולנית נחתם מסמך על ייסוד פרס ספרותי בינלאומי על שם ברונו שולץ. סרגיוס חתם בשם הצד הפולני, ואני חתמתי בשם מדינת ישראל ואגודת הסופרים העברים. סוכמו עיקרי הדברים והוצעו שמות להנהלה העולמית של הפרס.
אחר כך התקיים המפגש הספרותי איתנו: נשיא אגודות הסופרים סרגיוס סטרנה ואחוביאק הנחה את המפגש איתנו. הוזמנתי לשאת דברי פתיחה לאירוע, ואחר כך חבריי המשוררים קראו מיצירותיהם: מאיר עוזיאל, לאה טרן, אוריה באר וענת זגורסקי- שפרינגמן. המתרגמת המקומית מגדה נרתמה לתרגם אותנו, והצטרפו אליה שחקן ושחקנית שקראו את יצירותינו בשפה הפולנית. קהל המשוררים והסופרים שאל אותנו שאלות בתום הפאנל, וראינו עד כמה ישראל ותרבותה מעוררים עניין בפולין. מרגש היה עבורי להיפגש במשוררת שסיפרה לי שהיא בת לאם יהודיה, אך אמה הנשואה לנוצרי אוסרת עליה להיות יהודיה. מאז ראיתי באמצעות האינטרנט עד כמה מקובלת משוררת זו בפולין, ואני מקווה שהיא תיענה להזמנתנו ותגיע לארץ. כדי לקרב שובה לעם שלה, אמרתי לה שהעם שלנו לא יוותר על אישה כה יפה...
עם אגודת הסופרים של קרקוב
למחרת יצאנו מוורשה לעבר קרקוב, שתמיד שמענו עליה מחברתנו הסופרת מרים עקביא שהלכה לעולמה לאחרונה. יצאנו לפגישה עם שני היוזמים של פסטיבל ורוצלב ליצירת ברונו שולץ, גז'ורז' גאודן ואירק גרין. נפגשנו במלון בקרקוב והם סיפרו על קיומו של הפסטיבל בשנים האחרונות. יאצק מוסקבה ומאיר עוזיאל פרסו בפניהם את תוכניתנו לפרס ע"ש ברונו שולץ כדי לרתום גופים רבים לפרס זה.
משם יצאנו לרובע היהודי של קרקוב, בהדרכת מדריך סיורים יהודי. זכרתי את סיפורו של יוסף באו, שבנותיו צלילה והדסה מתעדות את סיפורו בגטו היהודי של קרקוב (בספרו "שנות תרצ"ח"). טיילנו באזור קזימייז', ונלקחנו לראות אפילו את בית ילדותה של הלנה רובינשטיין... הגענו לבית כנסת הרמ"א (על שם ר' משה איסרליש, מחבר "המפה"), והמשלחת הישראלית הלכה בעקבותיי לחפש את קברו של "יוסלה קמצן קדוש". סיפרתי להם את הסיפור בארוחת הצהריים, ודמותו הפעימה אותנו כשרצינו לראות את קברו. מדריך הסיור צלצל למדריך מקומי אחר, וזה אמר לו שיש מסורת שהרב יום טוב ליפמן הלר ביקש להיקבר ליד "יוסלה קמצן קדוש". הלכנו לקברו של יו"ט ל' הלר ואכן ראינו מאחורי קברו ארבעה קברים ללא שם. צילמתי אותם, תוך תחושה שהקבר הימני הוא קברו של יוסלה קמצן קדוש, יוסלה מקרקוב.
סופרי קרקוב חיכו לנו במשרדי האגודה בקרקוב, והנשיא שקיבל את פנינו הוא מיכאו זבלוקי, שהחליף בתפקיד את פרופ' גבריאה מטושק שאותה היכרתי מביקורה בארץ בשנה שעברה. ברכנו את שניהם ואת היוצרים האחרים שצבאו על המקום. גם כאן פתחתי את האירוע בדברי ברכה למשוררים שהם בני האור בעולם, והחמאתי להם שחברת הסניף שלהם זכתה בפרס נובל לספרות, ויסלבה שימבורסקה. הם אמרו שגם צ'סלב מילוש חתן הפרס היה מסניף הסופרים בקרקוב. אכן ממש דוכן פייס שמייצר זוכים... כולנו קראנו משירינו, ושחקן תיאטרון קרא את התרגומים לפולנית. כמו בוורשה גם כאן חשנו הכרת תודה לענת זגורסקי שפרינגמן שנלוותה למשלחת ותרגמה את דברינו.
באושוויץ הזיכרון הוא כבד מנשוא
היום האחרון לביקורנו היה טעון רגשית, היום שבו יצאנו להתמודד עם השק הכבד המעיק על הזיכרון הלאומי שלנו: ימי השואה. יצאנו לעבר מחנה ההשמדה אושוויץ, והייתה תחושה ככל שקרבנו למקום שהריח של אז עודנו תלוי ועומד באוויר. בטרם סיירנו במקום, קיבל את פנינו מנהל אתר הזיכרון אושוויץ- בירקנאו, אנדרי (אנדז'י) קצוז'יק והוא הודה לנו על ביקורנו. כששאלתי "איך אתה יכול לנהל מקום כזה, הזיכרון כאן כבד מדי", ענה לי: "זה לא ג'וב עבורי, זו שליחות". הוא צעיר, נראה כבן ארבעים, יש לו שני בנים ושתי בנות, ולדבריו הוא כותב סיפורים קצרים, ולא פרסם עד כה. מחלון חדרו ניתן לראות את מתקן התלייה שעליו תלו את רודולף הס והרמן שטרופ... מצמרר. הצטלמתי על-רקע מתקן זה.
עברנו את שער הכניסה למחנה "ארבייט מאכט פריי", וליד קיר המוות באושוויץ קיימנו טקס "יזכור" לנטבחים. הדלקנו שישה נרות, קראתי את ה"יזכור" וכל אחד מחברי המשלחת קרא שמות הנספים ממשפחתו. קראתי שמות בני משפחתה של תפארת רעייתי שנספו באושוויץ, ואת שמות בני משפחת מיטווך ומשפחת מלר שנספו כאן, כפי שמסרה לי עדנה מיטווך מלר. לאחר מכן כל אחת ואחד קרא שיר על השואה. משם יצאנו ברגל לעבר בירקנאו, וגם שם קיימנו טקס "יזכור", וצרפתי גם את את שירו של נ' אלתרמן "מכל העמים". מאיר עוזיאל חבר המשלחת אמר דברים על לקחי השואה ועל משמעות אירוע טראומטי זה על גורלה של מדינת ישראל ועל ההחלטות שהיא צריכה להחליט יום יום להמשך קיומה.
בשעת ערב בשובנו לוורשה, התכנסנו כל חברי המשלחת לסיכום חוויותינו ולמימוש המשך הקשר עם אגודת הסופרים הפולנית ומימוש ההסכמים שנטוו בינינו לבינם.
הסיור הזה יהיה לנו בסיס להמשך הקשר עם אגודות סופרים בעולם.
