רובינשטיין מול המגדף

המשנה לנשיאת בית המשפט העליון, אליקים רובינשטיין, ידוע בין היתר בנועם הליכותיו ובבקיאותו המופלגת במשפט העברי. שתי תכונות אלו באות לידי ביטוי בהחלטה קצרה אך חדה שכתב (6.7.15) בעניינו של סהר שוקר, מתדיין סדרתי שנקט בלשון גסה ביותר כלפי בתי המשפט.

שוקר ניסה להפוך למשווק של משקפי מגן מתוצרת זרה, קיבל בלעדיות מחברת אינספקס לשישה חודשים, אך העסק לא צלח והחברה הודיעה שלא תסכים לעבוד איתו. שוקר הגיש נגד החברה תביעה בסך 15 מיליון שקל, "שהולידה התדיינות לאין קץ", כלשונו של רובינשטיין, כולל לא פחות מ-35 בקשות של שוקר לפסילת שופטים. הנושא שהגיע לפתחו של בית המשפט העליון היה החלטתה של שופטת בית המשפט המחוזי בירושלים, גילה כנפי-שטייניץ, למחוק על הסף תביעה שהגיש שוקר, תוך שהיא מתארת את הדברים:

"בתגובותיו והודעותיו אלה הוא חוזר ומעלה את הטענות שהעלה בעבר, מייחס שחיתות ועבירות פליליות לבית משפט (לרבות לבית המשפט העליון שדחה בקשתו לרשות ערעור), טוען כי חשדותיו למתן שוחד לבית המשפט לגיטימיים, חוזר ומכנה את ראשי מערכת המשפט 'ראשי ארגון פשע', ומודיע כי טענותיו לביצוע עבירות פליליות ע"י בית המשפט יפורסמו באינטרנט באתרים שונים. התובע מוסיף ומציין כי הוא עושה 'לבית המשפט עם כל הפרופסורים המלומדים שעומדים בראשו בית ספר', ומודיע כי ככל שתימחק תביעתו יגיש תביעה בהאג נגד היועץ המשפטי לממשלה ונגד מותב זה על 'פשעים נגד האנושות'".

שוקר לא הסתפק בכך, כפי שכותב רובינשטיין: "בפנינו טען המערער, לבד מן האמירה המחמיאה שבית המשפט הוא ארגון פשיעה ויש לפסול את השופטים, כי בשל תלונותיו על שופטות מסוימות ואמירתו שיתבע את מדינת ישראל בהאג, נקנס על-ידי בית המשפט, כי יש לפסול את תצהירי המשיבה שכן הוגשו באיחור של יום (המועד הרשום היה שבת), וששופטות 'שיקרו' אפוא בקבען כי היו תצהירים, כי בית המשפט העליון והמחוזי מתאמים ביניהם וגורמים להתאבדויות ר"ל, ואם נמחקה תביעתו, יש גם לשחרר את יגאל עמיר, ועוד כיוצא באלה".

רובינשטיין מגיב באיפוק על הדברים, תוך שהוא משמיט בכוונה שתי מילים מן הפסוק שהוא מצטט: "הקשבנו באורך רוח לדברים לא ראויים, לשון המעטה, שנאמרו באולם מפי המערער ולא מצאנו להגיב עליהם, בנימת דברי הפסוק 'אל תען...פן תשוה לו גם אתה'"; בהוספת המילים שהשמיט רובינשטיין הפסוק הוא "אל תען כסיל כאיוולתו" וכו'.

אין ספק שמדובר בבזיון בית המשפט, ממשיך רובינשטיין, אך הוא וחבריו יורם דנציגר ומני מזוז מעדיפים שלא להגיב. שהרי חז"ל אמרו: "ואזהרה לדיין שיסבול את הציבור; עד כמה? אמר רבי חנין, אמר רבי שבתאי: כאשר ישא האומן את היונק". וגם הרמב"ם הורה, ממשיך רובינשטיין ומצטט: "וסובל טורח הציבור ומשאן כמשה רבינו, שנאמר בו 'כאשר ישא האומן את היונק', והרי הוא אומר, 'ואצוה את שופטיכם', זו אזהרה לדיין שיסבול את הציבור כאשר ישא האומן את היונק. צא ולמד ממשה רבן של כל הנביאים: כיוון ששלחו הקב"ה במצרים ונאמר 'ויצום אל בני ישראל', אמרו מפי הקבלה שאמר להם למשה ולאהרן, על-מנת שיהיו מקללים אתכם וסוקלים אתכם באבנים", כלומר - דעו שזה חלקכם".

לאחר ציטוט נוסף, הפעם מהתלמוד הירושלמי, מסכם רובינשטיין: "אין פירוש הדבר, שאורך הרוח המופלג כלפי בעלי דין קנטרנים אין לו גבולות, וכאן נעברו הגבולות, אלא שאיננו רואים מקום לעסוק בכך ולהוסיף ביטול זמן ועוגמת נפש".

לגופם של דברים, מובן שערעורו של שוקר נדחה, תוך שרובינשטיין מאמץ ביטוי החביב במיוחד על הנשיאה מרים נאור: יש "סמכות טבועה לבית המשפט שלא להידרש למי שמנצל באופן קיצוני, בהתנהלות שאין ספק כי היא 'קנטרנית או טרדנית', את הליכי המשפט להשתלחויות אובססיביות בבתי המשפט - תחת לאחוז את השור בקרניו ולנהל תביעה 'נורמלית', בלא שאביע דעה לגופה". שוקר חויב בתשלום הוצאות של 7,000 שקל לאינספקס ושל 3,000 שקל למדינה.