על אינטליגנציה רגשית והכנה לדיון

שתי המילים המרכזיות בהופעה בבית המשפט הן "אינטליגנציה רגשית", סבורה (6.8.15) שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, ד"ר דפנה אבניאלי. היא דיברה בהשתלמות ליטיגציה של מחוז תל אביב בלשכת עורכי הדין. משמעות הדברים היא שעליו לחוש את האווירה שבבית המשפט, הסבירה.

הדבר הראשון הוא להכיר את השופט, ולפעמים כדאי להיכנס לפני כן לאולמו כדי ללמוד את התנהגותו, הציעה אבניאלי. בנוסף לכך, עליו להיות ער להתפתחות העדות, להיות מוכן להפתעות, להיות מוכן לאלתר, ובעיקר - לשים לב כיצד השופט מקבל את המסרים שהצדדים מנסים להעביר לו. "העצה הכי נכונה היא: אל תתווכחו עם השופט. אפשר לנסות לשכנע, אבל אתם לא רוצים להרגיז את השופט", הוסיפה.

לדעת אבניאלי, אין טעם שעורך הדין יאמר שאיננו יודע מדוע הלקוח לא התייצב משום שאיננו בקשר איתו. "אל תתנו לשופט תחושה שאתם לא יודעים מה קורה עם הלקוח שלכם, שאין לכם מושג למה בזבזתם את הזמן של בית המשפט ושל הצד השני", אמרה. היא מציעה לומר "אברר ואסביר בישיבה הבאה", גם אם לא בהכרח זו התשובה המדויקת ביותר לנוכח הנסיבות. היא הזהירה: "אני מאוד לא סבלנית לעורך דין שמגיע לא מוכן, כי בעיני זה זלזול בצד השני, במערכת ובי. זו יכולה להיות סיטואציה מאוד לא נעימה".


"לא לחקור כמו פרא אדם"


עו"ד ששי גז הסכים, ש"לא להכיר את השופט - זה לא להיות עורך דין. מי שמגיש בקשה בלי לדעת שאין לו סיכוי - שיישאר משפטן ולא עורך דין. יש שופטת בתל אביב, שגם כאשר היא מזכה, היא נותנת חמש שנות מאסר; חייבים לדעת את זה. השיעור הראשון הוא לא מה הטיעון הטוב ביותר אלא מי השופט; עורך דין צריך לדעת להתאים את הטיעון שלו לשופט. אם אתה מצרף תיקים אצל אחד השופטים החמוּרים - אתה אחד החמוֹרים".

עוד הדגיש, כי יש להתאים את החקירה לזהותו של העד. לדברי גז, רוב העדים לא באים לשקר, אלא חוששים מן המעמד - וזה כולל עורכי דין. "לא צריך לחקור אותם כמו פרא אדם. אני פותח במחמאה ואני מוציא מהם הרבה יותר בחקירה נחמדה ונעימה. אני חוקר אחרת אם הוא שתקן או פטפטן, אם הוא שחצן או לא". לדעתו, השופטים צריכים לבחון יותר את סבירות הגירסה מאשר להעריך מהימנות, משום שאין להם יכולת אמיתית לעשות זאת.

עו"ד עופר ברטל סיפר על ערעור שראה באחד מבתי המשפט המחוזיים, כאשר הנאשם הסתודד בספסל מבלי שהשופטים ראו אותו. "הסניגור טען שמרשו הוא אדם זקן ובא בימים, ואז אמרה ראש ההרכב: היכן הלקוח שלך? הוא עשה סימן עם היד, והשופטת שאלה: בן כמה הוא? הסניגור הסתודד איתו ואמר: בן 55. בזה כמובן נגמר הערעור".


לא לפגוע אישית בשופט


ברטל הסכים עם גז: "אני שואל את עצמי איך שופטים יודעים מי משקר ומי לא, כשלמדנו את אותו הדבר ולפעמים יש להם פחות ניסיון מאשר לי; הגעתי למסקנה שזה בזכות טכס ההשבעה שהם עוברים בבית הנשיא. לדעת מי דובר אמת - זו תכונה אלוהית, שאפילו לשופטים אין אותה". עוד אמר, כי הוא מפחד להיכנס לבית המשפט לא מוכן; "אני אבוא מוכן פיקס ואני אדע את התיק יותר טוב מכולם, אי-אפשר פחות מזה".

עו"ד משה בלטר אמר, כי סגנונו משתנה משופט לשופט, מתיק לתיק ומעורך דין לעורך דין. "אין לי דבר כזה שאני נכנס לאולם לשופט שמעולם לא ראיתי ולא שמעתי. כאשר קובעים 20 תיקים ל-8:30 ואני לא מכיר את השופט, אני אשב בשקט שעה כדי ללמוד את השופט. צריך לדעת גם על עורך הדין של הצד השני, איך הוא מתנהג וכמה הוא יכול להפריע". אם העד מספיק חכם, המשיך בלטר, מוטב לא להציג לו שאלות, להבהיר שאין בכך הסכמה לתצהירו ולנסות להוציא את המידע מעדים אחרים.

בלטר מתח ביקורת על בית המשפט העליון, בו מיד בתחילת התיק האזרחי מציעים השופטים למשוך אותו או לקבל אותו. "זה אם הם ערים", העיר משתתף אחר ובלטר הגיב: "זה בבוקר, בשביל זה הם עוד ערים". הוא מציע שלא להגיב מיידית על כל הצעה, אלא לומר: "אני רוצה לצאת ולהתייעץ עם הלקוח". בלטר מזהיר שלא לפגוע באופן אישי בשופט שעליו מערערים, כי "בזה הפסדתם את התיק". עוד הוא אומר, שאין מקום לערער על עשרות נקודות, אלא לבחור כמה נקודות עיקריות.