בבית חולים בלינסון בפ"ת הלך לעולמו בשבוע שעבר, לאחר מחלה קשה, המוזיקאי דב (דובי) אהרוני, מלחין השיר המיתולוגי "עין גדי. בן 73 היה במותו.
דב אהרוני נולד בירושלים ב-31 באוקטובר 1942 להוריו נפתלי וצילה אהרוני. אביו נפתלי (2011-1919) היה מוזיקאי, מלחין ומעבד בעל שם ונגן בתזמורת "
קול ישראל" (לימים
רשות השידור).
דב למד בבית הספר "בית חינוך" בירושלים. התקופה סוף שנות ה-50. המורה לתנ"ך שלו בבית ספר, היה הסופר והמשורר יצחק שלו, אביו של הסופר
מאיר שלו. רועי אהרוני, בנו של דב, מספר לי כי אביו אהב מאוד את יצחק שלו ואף הלחין כמה משיריו.
בשנות ה-60 למד דב באקדמיה למוזיקה בירושלים. לאורך שנים רבות עבד כמוסיקאי. הוא עסק בהלחנה ועיבוד וניגן בפסנתר ובכלים נוספים כמו חצוצרה ועוד, בהופעות ואירועים שונים, וכן ניגן בבתי מלון. בשנות ה-70 היה מורה למוזיקה בבית ספר "קפלן" בפתח-תקווה.
מזה למעלה מ-30 שנה התגורר בפ"ת. קודם לכן התגורר ברמת-גן, רחובות והרבה שנים התגורר בירושלים.
מכריו של דב יודעים לספר על איש צנוע בעל ידע רב ומעמיק בתחומים רבים. "היה לו ידע רב במגוון תחומים כמו תנך, היסטוריה, מדעים ועוד, ואנשים הבחינו בכך תוך שיחה קצרה", אומר בשיחה איתי, רועי אהרוני, בנו של דב.
בנוסף ל"עין גדי" הלחין דב שורה ארוכה של שירים ובניהם שירים שכתב המשורר יצחק שלו, אולם אלה פחות התפרסמו.
דב הותיר אחריו 4 ילדים: אילן ונאוה מנשואיו הראשונים למרגלית - ואפרת ורועי מנשואיו לפנינה אהרוני-פלדמן, ציירת ומעצבת גראפית במקצועה.
בכמה אירועי תערוכות ציור ואמנות שהציגה פנינה אהרוני "גויס" בעלה דב אהרוני לנגן ולהנעים לבאים בנגינתו.
אחיו של דב, אלי אהרוני אף הוא עוסק במוזיקה ומשמש מורה לנגינת טרומבון.
סיפורו של השיר השיר "עין גדי"
השיר "עין גדי" מתחיל במילים: "ים המוות הכחול בלאט ינוע" ובהמשך מופיעות השורות המופלאות "בך היופי בכל הוד, והלב יהרהר ויחמוד". השיר נכתב בסוף שנות ה-50 על-ידי שני חברים תלמידי בית הספר "בית חינוך" בירושלים, איתן פרץ (מילים) ודב אהרוני (לחן) ומתאר את קיבוץ עין גדי ואת ים המלח. וזהו סיפור הולדתו של השיר:
השנה 1959 באותה עת יצאה קבוצת נערים מבית ספר "בית חינוך" בירושלים לשירות לאומי בקיבוץ לסייע בקטיף ירקות בשדות הקיבוץ. בן הנערים היו שני חברים: איתן פרץ ודב אהרוני. שניהם היו כבני 16 לערך. איתן פרץ, כותב מילות השיר "עין גדי" מספר, כי ההיכרות הראשונה שלו עם עין גדי הרשימה אותו מאוד והוא התפעל והתפעם מיופי המקום. וכתב את מילות השיר בעת יושבו בחיק הטבע ליד המעיין על פיסת נייר שהייתה ברשותו. עם סיום כתיבת השיר הראה פרץ את המילים לחברו לכיתה, דובי אהרוני, זה במקום הלחין לו לחן. השיר הושמע לראשונה במסיבת הסיום של השירות בקיבוץ.
דב אהרוני שהיה צנוע וביישן התבייש מכך ששמו, 'שלום דב אהרוני', יתפרסם ברבים. מסיבה זו בחר בכינוי-עט - 'שלום דיבון', שהופיע בשירוני ארץ-ישראל רבים.
השיר הוקלט לראשונה על-ידי טובה בן צבי ושמואל בר זכאי, הושמע לעיתים קרובות ברדיו והפך חיש מהר ללהיט ול"קלסיקה ישראלית", ומהוה נכס צאן ברזל בזמר הישראלי. הוא בוצע על-ידי יותר מ-70 זמרים שונים, ביניהם
אריק איינשטיין יהורם גאון יהודית רביץ,
יגאל בשן, גרי אקשטיין,
מרגלית צנעני, הגבעטרון ועוד.
המפגש שתוכנן ולא התקיים
בשבועות האחרונים כשהבין רועי אהרוני כי חיו של אביו דב, חולה הסרטן, קצרים, ביקש להפגיש את אביו עם חברו לספסל הלימודים ולכתיבת השיר המיתולוגי איתן פרץ. השניים לא התראו במשך שנים רבות. רועי התקשר לאיתן פרץ וזה נענה ברצון למפגש המחודש. דב ואיתן שוחחו בטלפון וקבעו להיפגש ביום ראשון אולם איתרע הגורל וביום המפגש המתוכנן אושפז דב וכעבור זמן מה נפטר.
איתן פרץ שירת בצבא בנח"ל בגרעין שיועד לעין-גדי, מאוחר יותר היה חבר עין-גדי. בעקבות חתונה הגיעה לקיבוץ דגניה א' בו הוא חי עד היום ועוסק ברפואה משלימה.
דברי ההספד של איתן פרץ כותב השיר "עין גדי" על דובי אהרוני
איתן פרץ מספר בשיחה איתי כי כתב דברי הספד על דובי אהרוני ושלח אלי את הדברים אני מביא אותם כלשונם:
לזכר דובי אהרוני מחבר המנגינה של השיר עין גדי שהלך לעולמו. לצערי נבצר ממני ללוותך בדרכך האחרונה אבל זכיתי לפני יומיים לקיים איתך שיחה ולקבוע פגישה שעמדה להתרחש אתמול ממש באותה שעה שחילצו אותך מייסוריך על-ידי תרופות.
חיינו הצטלבו בתיכון. ישנו ליד אותו שולחן, כי המורה איתרה
שאני, בשונה מאחרים יכול להכיל אותך. תמיד הייתה שונה, מין אדם שנולד לא בדור הנכון וגם לא במקום הנכון. מצד אחד סוג של גאון - יודע בעל-פה את טבלת מנדלייב', שולף במהירות שמו של כל יסוד כימי, יודע את מספרו האטומי ואת הסמל הכימי שלו, מפתיע בבקיאות בכל מיני דברים שאחרים בכלל לא מסוגלים להבין כמו אסטרונומיה, בעלי חיים וצמחים, מנגן ויוצר. ומצד שני היית נער מאוד פגיע שלא פעם הגיע להתפרצויות לא מובנות. כבר כנער היה בך משהו חשוף לעולם - מצד אחד קולט, מפנים וניזון ומהצד האחר לא מוגן ומוצף, אדם שונה שלא תמיד הובן על-ידי הסביבה.
תמיד הייתה לנו נשמה יתרה - משהו שזוכים בו אומנים ואנשי רוח - השתייכת לבעלי סגולה שמדברים בשפה נוספת שלא כולם מסוגלים להבין אותה - מין שכבה נוספת שנמצאת מעל לאטמוספירה ורק מי שראוי יכול להיזון ממנה. ואני זכיתי להיות איתך בסיטואציה חד-פעמית כזאת.
מבלי שדיברנו על זה מעולם, נקשרנו בעבותות אחרי פרי יצירתנו המשותפת השיר עין גדי - לא פעם שואלים אותי מה סוד כוחו של השיר הזה שקיבל כתר נצחיות ולמרות שהוא כבר בן 56, שוב ושוב הוא מושמע מעל גלי האתר ברמה של שיר עממי.
ואז אני מתאר שני נערים משתאים מעל עין-גדי, נווה המדבר הקסום - הרים צרובי שמש ונחלים מפריחי שממה לידם, ומערת שולמית, והמפל הגדול, והחל ערוגות זה הידוע, ולבם עולה על גדותיו, נקי ותמים והוא מתערטל ומתמזג עם חלקת האלוהים המדהימה הזאת, ונפרץ הנתיב אל נשמות בילדים האלה והכל יוצא אל העולם בשעטה פראית שאין לה שיעור: "עין-גדי", "עין-גדי". ומתברר שמה שיוצא ממעמקי הלב מוצא את דרכו אל לבם של אחרים.
והשיר עין גדי לוקח חירויות משל עצמו והופך בין לילה לנדבך בזמר העברי. ואני מופתע שוב ושוב כשאני שומע שהשיר נכתב על-ידי איתן פרץ וש.דיבון. אני שואל אותך מי זה דיבון ואתה עונה לי שלא נעים לך שידעו שאתה כתבת את השיר, ולכן אתה משתמש בפסבדונים. והיום במבט לאחור אני לא מתפלא על התנהגותך, כי למדתי ממך שפחדת שיזהו אותך רק עם השיר הזה ואתה רצית הכרה לכל מה שיש בך.
וכך נוצר מצב שלמרות שנשמתו של השיר עין גדי באה ממך השיר מזוהה הרבה יותר איתי. לא פעם כיוונתי עורכי תוכניות לשוחח גם איתך אבל תמיד התשובה הייתה שיש מצדך התחמקות, ואם בהתחלה היה פה ושם ניסיונות להגיע אליך בסופו של דבר ויתרו עליך וחבל.
כזה היית, צנוע, לא עושה עניינים מדברים, לא עסוק בענייני כבוד, ומאוד ריגשה אותי כתבה ששלח לי רועי בנך על בחור שהיה מלא התרגשות כשגילה שמי שניגן בחתונה שלו הוא זה שכתב את השיר עין-גדי. אבל אתה מעולם לא אהבת טווסים ונוצות צבעוניות לא עניינו אותך מעולם. בשקט שלך יצרת מה שיצרת, מאמין שבעבודה ובהתמדה מגיעים אל מטרת היעד גם אם הדרך לא סוגה בשושנים.
היה בך משהו תמים, טהור וילדי והתכונה הזו ליוותה את הפגישות שלנו לאורך השנים. מין אדם שחי בפלנטה אחרת, שומע, רואה, אבל לא תמיד מגיב במהירות שהיה מצופה ממך שתגיב. היה בך חוש הומור שלא כולם הבינו, ולכאורה לא פעם ויתרת על עמדותיך ובלבד שלא להגיע לידי עימות. אני תמיד זיהיתי בך איש שלום, ו"מה שיכול להיפתר בדרכי נועם למה לריב"?
צא למסע עולמך איש יקר ואם תרצה או לא תרצה להסכים איתי, את טביעת האצבע שלך בעולמנו השארת באופייך המיוחד, וכמובן בשיר "עין- גדי" שמייצג אותך בכבוד גדול. יהי זכרך ברוך.
