בעקבות הבחירות שהתקיימו בטורקיה ב-7 ביוני, לא מעט אנשים בקהילה הבינלאומית חגגו בזהירות את מה שנראה כתבוסה לנשיא רג'פ טאיפ ארדואן ו"מפלגת הצדק והפיתוח" (AKP). באופן מפתיע למדי, המפלגה הליברלית והפרו-כורדית (HDP) הצליחה לחצות את אחוז החסימה העומד על 10 אחוזים, כאשר בו-זמנית היא מונעת מן ה-AKP את השגת הרוב בפרלמנט ובנוסף מציבה מכשול בפני החלומות האוטוריטריים של ארדואן. כשנדמה כי הקמת ממשלה קואליציונית היא עניין גמור, רבים האמינו כי טורקיה תאלץ לאמץ מדיניות-חוץ רכה יותר.

לאחר כחודשיים, טורקיה אומנם אינה קרובה להקמת ממשלה, אך עם זאת אירעו מספר שינויים דרמטיים באסטרטגיית מדיניות החוץ שלה. שינויים אלו הוצתו על-ידי פיגוע הטרור ההמוני בעיר סורוק שבוצע על-ידי דאעש, ולאחר מכן הרג שני שוטרים על-ידי "מפלגת הפועלים של כורדיסטן" - ה-PKK, ב-20 ביולי. מאז פתחה טורקיה בקמפיין צבאי כפול כנגד שני הארגונים הללו, וכעת היא מנהלת שיחות עם ארה"ב באשר ליצירת אזור אסור לטיסה מעל סוריה, זאת בתמורה לשימוש של ארה"ב בבסיס חיל-האוויר באינצ'רליק.

מה הוביל לרצף האירועים הללו? כמו במקרים דומים בעבר, גם הפעם התשובה טמונה בעיקר בפוליטיקה הפנים-טורקית. תחת ה-AKP, ניהלה טורקיה לסירוגין משא-ומתן עם ה-PKK. היו לכך שתי מטרות: לסיים את מעגל האלימות שקטל את חייהם של עשרות אלפים, ולערער את התמיכה הרבה ב-PKK בקרב הקהילה הכורדית בטורקיה, המונה כ-20-15 אחוזים מכלל האוכלוסייה. תחילה היו סימנים להצלחת המו"מ: ההקלות החוקיות והתרבותיות והגדלת ההשקעה הכלכלית באזור דרום-מזרח טורקיה בעל הרוב הכורדי, נתפשו כצעד חיובי על-ידי כורדים רבים בטורקיה. אך ה-AKP איבדה את אמונם של הכורדים באוקטובר שעבר בעת הקרב על העיירה כובאני, כאשר במקום לתמוך במאמצים הכורדיים לבלום את ההתקדמות של דאעש, נקטו בכירים באנקרה ברטוריקה עוינת ונתפשו כמסייעים למאמצי האויב. מאז, התפרסמו דיווחים רבים שחשפו מדיניות טורקית רשלנית כלפי דאעש. לכן לא הייתה זו הפתעה כאשר כורדים רבים הצביעו בבחירות האחרונות נגד מפלגתו של ארדואן.

מלחמת הסחה?

אז האם הקמפיין הנוכחי כנגד דאעש וה-PKK הוא מעין מלחמת הסחה שנועדה להבטיח את הצלחת ה-AKP בעתיד? ישנן ראיות רבות המחזקות טענה זו: על-ידי תקיפת ה-PKK ויצירת הדה-לגיטימציה ל-HDP, ייתכן שמנסה ה-AKP להשפיע על סדר העדיפויות של המצביעים הלאומניים אשר התנגדו למו"מ עם הכורדים. ומכיוון שהקמת הממשלה מתעכבת, נהיה יותר ויותר סביר שארדואן יכריז בקרוב על בחירות בזק. סקרים מראים כי בחירות שכאלו יאפשרו ל-AKP לזכות מחדש ברוב המושבים בפרלמנט.

אולם, יש לסיפור זה גם זווית הקשורה למדיניות החוץ הטורקית. ב-15 ביוני, לוחמים כורדים-סוריים מן "המפלגה הדמוקרטית המאוחדת" (PYD) כבשו מידי דאעש את העיר תל אבייד, ובכך ניתקו ציר אספקה מרכזי לבירה דה פקטו של דאעש באל-רקה, ואפשרו את איחודם של שני אזורים אשר נמצאים בשליטה כורדית, כובאני וג'זירה. למרות העובדה שה-PYD, הובילה את אחד מכוחות הקרקע המרכזיים שלחמו בדאעש, לצד הקואליציה בהובלת ארה"ב נגד הארגון הג'יהאדיסטי, מן הזווית הטורקית נתפש ה-PYD כזרוע של ה-PKK. בעיני אנקרה, פעילויות ה-PYD בסוריה מייצגות מאמץ נרחב יותר להקמת מדינה כורדית לאורך הגבול הדרומי שלה.

אך כדי להבטיח מחאה בינלאומית מינימלית ככל האפשר במהלך הדיכוי של ה-PKK, אשר אחרי הכל נתפשת כשותפה במאמץ נגד דאעש, פועלת אנקרה במקביל גם כנגד המדינה האיסלאמית. אין זה אומר כי ארדואן שינה את האג'נדה שלו בסוריה. בשביל הנשיא הטורקי, סדר העדיפויות שלו נותר: 1. למנוע הקמת מדינה כורדית בצפון סוריה, 2. הפלת משטרו של בשאר אל-אסד, 3. הכלה או חיסול של דאעש. וושינגטון לעומת זאת, רואה את העדיפויות האלו בסדר הפוך. יתרה מכך, פעילותה של טורקיה נגד דאעש עד כה הייתה לשם הדימוי בלבד; לפי דיווחים מן הקמפיין הנוכחי, כוחה הצבאי והמשטרתי של טורקיה מתמקד באופן לא פרופורציונלי במאבק ב-PKK, ולא בדאעש. עם זאת, בהתחשב בכמות המשוערת של ג'יהאדיסטים הפועלים בטורקיה, זהו רק עניין של זמן עד שאנקרה תפנה את מרבית תשומת ליבה למדינה האיסלאמית.

ימים יגידו אם האירועים שתוארו לעיל יובילו לשינוי משמעותי במדיניות החוץ הטורקית. אין ספק כי גורמים אזוריים וגלובליים ינצלו את הקמפיין של אנקרה נגד דאעש וה-PKK כדי לשדרג את היחסים עם טורקיה, או על-מנת להלהיט את האזור. אף על-פי כן, ההחלטות העתידיות של ארדואן יהיו מונעות בראש ובראשונה מרצונו לשמר את כוחו הפוליטי המקומי, ולא משאיפות הרפתקניות. הנרי קיסינג'ר אמר פעם, "לישראל אין מדיניות-חוץ; יש לה רק מדיניות-פנים". אותו ביטוי חל גם על טורקיה.