השופט: נעמן אדריס, בית משפט השלום בנצרת

המועד: יום חמישי, 15.10.15, שעה 10:00

הנושא: תיקים פליליים


מדי פעם נתקל המדור באולם המנקז אליו שורה של בעיות מבניות, כאשר עם כל הרצון הטוב של השופט/ת - קשה ואולי בלתי אפשרי להתגבר עליהן. זה היה המצב ביום הדיונים הפליליים של השופט נעמן אדריס, שניסה כמיטב יכולתו להתקדם ביעילות המירבית - אך נתקל שוב ושוב במכשולים מכל הכיוונים. הפתרון לבעיות הללו נמצא ברמה המערכתית, וכדאי שראשי המערכת - הנשיאה מרים נאור והמנהל מיכאל שפיצר - ישמעו את נעמן ועמיתיו, שיספרו להם ממקור ראשון על המתרחש. בינתיים, הנה דגימה מיום אחד.

הבעיה הראשונה היא בעצם מילכוד. נוהג ישן הוא, שכאשר שופט דן יום שלם בתיקים פליליים - מזמנים קבוצה גדולה של נאשמים לשעת תחילתו של יום הדיונים. התוצאה היא, שרבים מהם ממתינים - עם סניגוריהם - שעות ארוכות. תוצאת-משנה היא, שמאחר שכולם יודעים שזה המצב - רבים מאחרים ומעכבים את כל היום. הדרך החילופית היא לזמן רק שניים-שלושה נאשמים כל חצי שעה. אבל מה שקורה אז, כפי שהתרחש באולמו של נעמן, הוא שאם נאשם או שניים מאחרים (או לא טורחים להגיע, וגם זה קורה), אזי זמן שיפוטי יקר יורד לטמיון.

הפתרון המערכתי לבעיה הזאת הוא החמרה והקפדה ניכרות בנושא התייצבות הנאשמים. כיום, אם נאשם אינו מתייצב - התביעה יכולה לבקש להוציא נגדו צו הבאה, ואז המשטרה אמורה לעצור אותו והוא משתחרר בערבות של כמה אלפי שקלים. אלא שהמעצרים הללו מתבצעים, אם בכלל, אחרי שבועות ארוכים. לכן, צריך לשנות את הגישה ולהטיל מראש על הנאשמים ערבויות משמעותיות להבטחת התייצבותם לדיונים בעניינם, אשר יחולטו אוטומטית אם לא יתייצבו. פגיעה כזאת בכיס תביא את רובם המכריע להגיע במועד.


הזדמנות אחרונה


בעיית-משנה של זו שתוארה כאן מתגלה בתיק הראשון שנדון כאשר ישבתי באולם: הנאשם לא התייצב בשירות המבחן, וממילא אין תסקיר ולא ניתן לטעון לעונש. הסניגור מבקש לאפשר לו שוב להתייצב, והתובעת מסכימה לדחייה אחרונה. אדריס פונה לנאשם בערבית ומסביר לו שזו ההזדמנות האחרונה שיש לו. הוא דוחה את הטיעונים לעונש ל-11.1.16: "נתתי לו מספיק זמן, אם שירות המבחן רוצה לזמן אותו עוד פעם ועוד פעם".

עובדה אחת נשכחה בעסק הזה: ההתייצבות בשירות המבחן היא אינטרס של הנאשם ושלו בלבד. זוהי ההזדמנות שלו להשיג חוות דעת שאולי תצליח להקל בעונשו. אם הוא אינו מתייצב - מדוע הצדדים ובית המשפט צריכים לבזבז זמן על דחיות? ומדוע האינטרס הציבורי של ענישה מהירה ככל האפשר צריך להיפגע? גם כאן, דומה שיש מקום לקביעה מערכתית לפי נאשם שאינו מתייצב בשירות המבחן אחרי זימון או שניים - ייחשב כמי שוויתר לגמרי על אפשרות זו.

הנה עוד תמונה: סניגור נכנס לאולם, מתיישב בספסל הראשון של הקהל ומשוחח עם מרשו היושב בספסל שמאחוריו. הם ישבו ממש לידי ואי-אפשר היה שלא לשמוע את השיחה, ולהבין שזו כנראה הפעם הראשונה שהסניגור רואה את התיק ומשוחח עם הנאשם. קשה מאוד לקרוא לזה ייצוג ראוי. לפי כל הסימנים מדובר בנציג הסניגוריה הציבורית, העושה עבודה חשובה תחת עומס רב. אך אין סיבה שההגנה תיעשה על רגל אחת; חלוקת זמן היא משחק סכום אפס, ואת אותה פגישה אפשר וצריך לקיים יום-יומיים קודם במשרדי הסניגוריה.

כאשר הם ממתינים לאדריס, הסניגור והתובעת משוחחים בערבית - בעוד הנאשם הוא דובר עברית בלבד. לא קלטתי האם השיחה היא על התיק הזה, אך דומה שכן - ואם אכן כך הוא, אין זה ראוי. כאשר אדריס נכנס לאולם, הוא נאלץ לבקש מהתובעת את כתב האישום, משום שהתקלה התורנית ב"נט המשפט" מונעת ממנו לראות את המסמך במסך שלו. כאן אדריס מצליח להתקדם: הנאשם מודה ששלח מסרונים לגרושתו אך כופר בכך שאיים עליה.

הסניגור אומר, בתשובה לשאלתו של אדריס, שקיבל הצעה מהתביעה אך לא הושגה הסכמה; אדריס אינו מנסה לקרב בין העמדות. במקום זאת הוא שואל כמה מבין עדי התביעה ירצה הסניגור לחקור, נענה שמדובר בשניים בלבד והוא קובע את התיק להוכחות ל-13.1.16 במשך שעה. רגע, זה לא מסתדר: הנאשם מוסר שהוא נכנס לניתוח ב-16.12.15 ויזדקק לחודש של התאוששות; אדריס דוחה את ההוכחות ל-4.2.16.


לא הביאו אותו


"מוכנים לעוד משהו?", שואל אדריס ובדיוק אז נכנס לאולם סניגור המדווח ששירות המבחן זקוק לדחייה כדי שהנאשם יוכל להשתלב בקבוצה טיפולית. התביעה מסכימה ואדריס דוחה את הטיעונים לעונש ל-3.3.16. עוד תיק שמתעכב בשל העומס בשירות המבחן.

כאשר חזרתי כעבור כשעה לאולמו של אדריס, עמדה התובעת והשיבה לטענות משפטיות שהעלה הסניגור בדיון הקודם. מדוע בעצם היה צורך בדחייה הזאת? את הטענות שלו יכול היה הסניגור להגיש בכתב לפני הדיון הקודם, התביעה הייתה יכולה לענות עליהן בכתב או באולם, והיה אפשר לחסוך דיון אחד. כל מה שהושג הוא שאדריס מגיע למסקנה, כי אין מנוס מלקבוע את התיק להוכחות ב-27.1.16 מהשעה 13:00 ועד סוף היום.

הלאה, לבעיה מוכרת היטב: יחידת נחשון של השב"ס לא הביאה את הנאשם. הדיון בעניינו היה קבוע ליום הקודם ונדחה, ואדריס מבקש מהקלדנית להתקשר לנחשון ולשאול מה קורה. התשובה: לא הביאו אותו, ואין ממש הסבר מדוע. הסניגור מדווח, שביום האתמול הוגשה חוות דעת לפיה מרשו סובל ממחלת נפש, לא היה אחראי למעשיו ואינו כשיר לעמוד לדין. הוא מבקש לדחות את הדיון ל-19.10.15, אבל שוב יש תקלה במערכת המחשב ואדריס אינו יכול לראות את יומנו. "אתם אצלי ב-19?", שואל אדריס את התובעת. לבסוף הוא מחליט לחכות שהתקלה תיפסק.

בתיק הבא שמתי לב למשהו מוזר, שהוא לגמרי ברמה המערכתית: בשלהי 2015 עדיין משתמשים בתי המשפט בפקסים ולא בדואר אלקטרוני. כאשר השופטים רושמים פרטי התקשרות של עורכי הדין, הם משתמשים במספרי הפקס ולא בדוא"ל. ממש לא ברור למה; הדוא"ל לא פחות בטוח מאשר הפקס, והרבה יותר קל לוודא שההודעה הגיעה.

לצד זאת, גם התיק הזה מדגים את השלבים הרבים המסרבלים את ההליך. אחרי שהתקבלה חוות דעת של שירות המבחן, הסניגור מבקש גם חוות דעת של הממונה על עבודות שירות. זה כמובן אומר עוד דחייה בטיעונים לעונש, אותם קובע אדריס ל-2.12.15. צריך לחשוב על איחוד של חוות הדעת הללו או לפחות על זיקה כלשהי ביניהן, כך שבמקרים המתאימים לא יהיה צורך לחזור לבית המשפט ולבקש עוד חוות דעת ולקבל עוד דחייה.


הנחיה גורפת חמורה


הנאשם הבא לא התייצב וסניגורו מדווח שהוא עובר טיפולים כימותרפיים קשים והטלפון שלו סגור לגמרי. "מתי אדוני היה איתו בקשר בפעם האחרונה?", שואל אדריס ונענה: "בשבוע שעבר". הסניגור מבקש לתת למרשו הזדמנות נוספת להתייצב בפני שירות המבחן. התובעת מוכנה, לפנים משורת הדין, שלא לבקש צו הבאה ומדגישה שלא תסכים לדחיות נוספות. אדריס מסכים להפנות שוב לממונה, ומדגיש שעל הסניגור להבהיר למרשו שיוצא נגדו צו הבאה אם לא יתייצב לטיעונים לעונש ב-3.12.15. מעבר לכך שאנחנו חוזרים לבעיית האי-התייצבות שכבר צוינה, כדאי לשים לב שהסניגור לא הציג תיעוד רפואי כלשהו ואדריס גם לא ביקש שיציג.

התיק הבא מוציא מהתובעת הצהרה מפתיעה: יש אצלם הנחיה גורפת שלא להסכים לגישור פלילי. לפי סוגי העבירות נראה שמדובר בתביעה המשטרתית ולא בפרקליטות, ובכל מקרה - זוהי הודעה בעלת משמעויות רוחב חמורות. בתי המשפט משקיעים מאמצים ניכרים בייעול ההליכים ומקצים שופטים לגישור פלילי, והנה מחליט מאן דהוא שמבחינתו - המדינה לא תהיה צד להליך כזה, נקודה, סוף. אדריס לא מתערב - בכל זאת, התובעת באולם היא רק השליחה - ומאחר שהסניגור מדבר על מגעים שיכולים להביא להסכמה, הוא דוחה את הדיון ל-21.10.15.

ולבסוף: אדריס מדווח לצדדים שקיבל חוות דעת לפיה הנאשם בתיק הבא אינו סובל ממחלת נפש, הוא אחראי למעשיו וכשיר לעמוד לדין. למרות שמדובר בחוות דעת של עמוד אחד בלבד, הסניגור מבקש זמן כדי ללמוד אותה - ואני תוהה: מדוע הוא רואה אותה רק בזמן הדיון? בכל מקרה, לאדריס אין הרבה ברירה והוא דוחה את התיק ל-15.11.15.


השורה התחתונה: כל שמונת התיקים שנדונו כאשר ישבתי באולמו של אדריס, חייבו דחיות מסיבות שונות ומשונות. פה הנאשם חולה, שם הוא לא התייצב בשירות המבחן; פה השב"ס לא הביא אותו, שם הסניגור לא מוכן לדיון. ונא לזכור, שמדובר בתיקים פליליים המיועדים גם להגן על הציבור מפני עבריינים - והללו מסתובבים חופשיים למרות שחלקם כבר הורשעו. אם מדברים על פגיעה באמון הציבור במערכת המשפט, כאן היא מתחילה ובצורה משמעותית.