חיילים טורקים חולפים על פני בכירים בצבא הרוסי כשהם נושאים את הארון ובו הטייס הרוסי, שנהרג בעת הפלת מטוסו על-ידי מטוסים טורקיים. 30 בנובמבר 2015 [צילום: Turkish Military, AP]
העימות הטורקי-רוסי: לקחים לישראל |
לישראל אינטרסים מנוגדים בעימות הטורקי-רוסי. אולם דווקא הם מלמדים על היעד החשוב ביותר כעת, גם עבור ארה"ב ואירופה: עיצוב וגיבוש אסטרטגיה, המובילה, להחלשתם ואף לסילוקם של שני הכוחות השליליים, הפועלים בסוריה: משטר אסד מזה ו'המדינה האיסלאמית' מזה |
|
|||||||||||||
|
|||||||||||||
ישראל אינה חלק מהטלטלה המזרח תיכונית וכמעט שאינה מעורבת בה באופן פעיל. בין אם מדובר בבחירה או בכורח המציאות, המדיניות הישראלית העדיפה עד כה ישיבה על הגדר והתבוננות מהצד על המתרחש. בלי קשר לשאלה המהותית בדבר התבונה שבמדיניות זו, ריבוי האירועים מחייב את ישראל לכל הפחות להפנים ולהבין לעומק את ההזדמנויות והסיכונים הנוצרים עבורה, כתוצאה מהנעשה סביבה. והנה, באזור שמסגל לעצמו דפוסים חדשים לעתים תכופות, תוך שינוי תדיר של האיזונים העדינים בין השחקנים הרבים, פרק נוסף בעלילה הסבוכה נרשם מאז השבוע שעבר עם ההתנגשות הצבאית הראשונה בין טורקיה לרוסיה. הפלת המטוס הרוסי על-ידי הטורקים הבליטה וחידדה ניגודים ואמיתות ברמה הבילטרלית וברמה הבינלאומית.
ראשית ולפני הכל, מדובר בעימות בין שתי מדינות, שהיחסים ביניהן נשענים על יריבות היסטורית ואשר אינה כרוכה בהקשר עכשווי גרידא. הרוסים והטורקים ידעו בעבר התנגשויות מלחמתיות בהיקף מלא, על-רקע מאבקים על שליטה והשפעה באזורי מפתח, בפרט בבלקן ובים השחור, בעוד אנקרה רואה במוסקבה איום תמידי על האינטרסים שלה. מדיניותם של שני המנהיגים הנוכחיים של שתי המדינות אך מלבה את המשקעים הקיימים ביניהן. רג'פ טאיפ ארדואן ו-ולדימיר פוטין מציגים מנהיגות כוחנית ושאפתנית, המבטאת את רצונם להפוך את מדינותיהם למעצמות כבימים עברו - לא במקרה הם כבר כונו "הסולטן" ו"הצאר", כרמיזה על הדימוי שאותו הם מנסים לרכוש.
שנית, ביחסים הטעונים ממילא בין טורקיה לרוסיה השתלבו שיקולים אסטרטגיים ואינטרסים פוליטיים, שכרוכים במציאות המתהווה במזרח התיכון ובאירופה. שתי המדינות אינן רואות עין בעין את המשבר בסוריה ואת הפתרון הרצוי לו. בעוד טורקיה שמה כמטרה עליונה את סילוק אסד, רוסיה רואה בהשארתו תנאי הכרחי לקידום היציבות במדינה המרוסקת ולשימור האינטרסים האסטרטגיים שלה במזרח התיכון. שתי המדינות מתנגדות, אומנם באופן רשמי, ל'מדינה האיסלאמית' ורוצות בהחלשתה, אך למעשה משתמשות בה להשגת לגיטימציה לפעילות בסוריה עבור המאמץ החשוב להן יותר: טורקיה - נגד הכורדים ורוסיה - נגד האופוזיציה, שאיננה 'המדינה האיסלאמית' (חלקה הגדול נתמך על-ידי טורקיה). המשבר באוקראינה והתייצבות המערב נגד פוטין, חברותה של טורקיה בנאטו, האינטרסים המנוגדים של רוסיה וטורקיה בסוריה והתנגדותה החריפה של טורקיה להתערבות הצבאית הרוסית בסוריה - הציבו את המדינות במסלול התנגשות.
ללא ספק, העימות בין טורקיה לרוסיה מגביר את אי-היציבות באזור, משום שהוא מצמצם את האפשרות לסיים את המשבר המתמשך בסוריה ולהתמודד בהצלחה עם 'המדינה האיסלאמית'. לאור זאת, מגוון תרחישים עתידיים אפשריים בעימות הטורקי-רוסי עומדים על הפרק - החל בהכלת העימות וחזרה ליחסים נורמליים בין המדינות, עבור לעימות דיפלומטי וכלכלי (בדומה למשבר הטורקי-ישראלי) ביניהן, וכלה בהסלמה צבאית (שיגור טילי S-400 או יירוט מטוס טורקי, מתקפת סייבר או מהלך צבאי נרחב יותר). קשה להעריך מהו התרחיש הסביר יותר, אך מסתמנת בטורקיה הבנה, כי הפלת המטוס הרוסי הייתה צעד מרחיק לכת וארדואן הביע נכונות להתנצלות (מסויגת) ואפשר שמכאן ואילך ינקטו שני הצדדים זהירות. עם זאת, כבר כעת ובמנותק מכל אחד מהתרחישים, ישראל יכולה להפיק כמה לקחים ומשמעויות.
ראשית ולפני הכל, מדובר בעימות בין שתי מדינות, שהיחסים ביניהן נשענים על יריבות היסטורית ואשר אינה כרוכה בהקשר עכשווי גרידא. הרוסים והטורקים ידעו בעבר התנגשויות מלחמתיות בהיקף מלא, על-רקע מאבקים על שליטה והשפעה באזורי מפתח, בפרט בבלקן ובים השחור, בעוד אנקרה רואה במוסקבה איום תמידי על האינטרסים שלה. מדיניותם של שני המנהיגים הנוכחיים של שתי המדינות אך מלבה את המשקעים הקיימים ביניהן. רג'פ טאיפ ארדואן ו-ולדימיר פוטין מציגים מנהיגות כוחנית ושאפתנית, המבטאת את רצונם להפוך את מדינותיהם למעצמות כבימים עברו - לא במקרה הם כבר כונו "הסולטן" ו"הצאר", כרמיזה על הדימוי שאותו הם מנסים לרכוש.
שנית, ביחסים הטעונים ממילא בין טורקיה לרוסיה השתלבו שיקולים אסטרטגיים ואינטרסים פוליטיים, שכרוכים במציאות המתהווה במזרח התיכון ובאירופה. שתי המדינות אינן רואות עין בעין את המשבר בסוריה ואת הפתרון הרצוי לו. בעוד טורקיה שמה כמטרה עליונה את סילוק אסד, רוסיה רואה בהשארתו תנאי הכרחי לקידום היציבות במדינה המרוסקת ולשימור האינטרסים האסטרטגיים שלה במזרח התיכון. שתי המדינות מתנגדות, אומנם באופן רשמי, ל'מדינה האיסלאמית' ורוצות בהחלשתה, אך למעשה משתמשות בה להשגת לגיטימציה לפעילות בסוריה עבור המאמץ החשוב להן יותר: טורקיה - נגד הכורדים ורוסיה - נגד האופוזיציה, שאיננה 'המדינה האיסלאמית' (חלקה הגדול נתמך על-ידי טורקיה). המשבר באוקראינה והתייצבות המערב נגד פוטין, חברותה של טורקיה בנאטו, האינטרסים המנוגדים של רוסיה וטורקיה בסוריה והתנגדותה החריפה של טורקיה להתערבות הצבאית הרוסית בסוריה - הציבו את המדינות במסלול התנגשות.
ללא ספק, העימות בין טורקיה לרוסיה מגביר את אי-היציבות באזור, משום שהוא מצמצם את האפשרות לסיים את המשבר המתמשך בסוריה ולהתמודד בהצלחה עם 'המדינה האיסלאמית'. לאור זאת, מגוון תרחישים עתידיים אפשריים בעימות הטורקי-רוסי עומדים על הפרק - החל בהכלת העימות וחזרה ליחסים נורמליים בין המדינות, עבור לעימות דיפלומטי וכלכלי (בדומה למשבר הטורקי-ישראלי) ביניהן, וכלה בהסלמה צבאית (שיגור טילי S-400 או יירוט מטוס טורקי, מתקפת סייבר או מהלך צבאי נרחב יותר). קשה להעריך מהו התרחיש הסביר יותר, אך מסתמנת בטורקיה הבנה, כי הפלת המטוס הרוסי הייתה צעד מרחיק לכת וארדואן הביע נכונות להתנצלות (מסויגת) ואפשר שמכאן ואילך ינקטו שני הצדדים זהירות. עם זאת, כבר כעת ובמנותק מכל אחד מהתרחישים, ישראל יכולה להפיק כמה לקחים ומשמעויות.
|
||||||||||||||||||||||||||
| פורסם במקור: INSS, מבט על, גיליון 774 (1.12.15) |
|
|
| מועדון VIP | להצטרפות הקלק כאן |
| פורומים News1 / תגובות |
| כללי | חדשות | רשימות | נושאים | אישים | פירמות | מוסדות |
| אקטואליה | מדיני/פוליטי | בריאות | כלכלה | משפט | סדום ועמורה | עיתונות |
| העימות הטורקי-רוסי: לקחים לישראל |
| תגובות [ 14 ] |
|
לכל התגובות
תפוס כינוי יחודי
|
||
| כותרת התגובה | שם הכותב | שעה תאריך | |||||
| 1 |
|
||||||
| 2 |
|
||||||
| 3 |
|
||||||
|
|
|||||||
| 4 |
|
||||||
|
|
|||||||
| 5 |
|
||||||
|
|
|||||||
|
|
|||||||
| 6 |
|
||||||
| 7 |
|
||||||
| 8 |
|
||||||
| 9 |
|
||||||
| 10 |
|
||||||
| ברחבי הרשת / פרסומת |

