הרקע: ד"ר מאיר פורמן-רזניק מסרה עדות מטעם ההגנה בסיבוב השני של משפט רומן זדורוב בבית המשפט המחוזי בנצרת. השופטים דחו את עמדתה ומתחו עליה ביקורת חריפה ביותר. בעקבות זאת, ניסה ניצן לטרפד את מינויה למנהלת המחלקה לרפואה משפטית-פתולוגית במכון לרפואה משפטית, במכתב ששלח למנכ"ל משרד הבריאות דאז, פרופ' רוני גמזו. נציבת הביקורת על הפרקליטות, הילה גרסטל, בדקה את התנהלותו של ניצן בנושא.

השקר הראשון: "לא הייתה לי כוונה במכתב זה להורות למנכ"ל שאסור לו לאפשר את תחילת העסקתה. כוונתי הייתה אך לבקשו לשקול העניין על יסוד החומר הנוסף שהעברתי לעיונו" (מכתב לגרסטל, 27.7.15).

האמת: "אני פונה אליך בבקשה שלא לאפשר את תחילת העסקתה של ד"ר פורמן-רזניק במכון לרפואה משפטית, או לחלופין, להשהות את תחילת העסקתה ולבחון אותה מחדש לאחר שיינתן על-ידי בית המשפט העליון פסק הדין בערעור שהגיש רומן זדורוב... אמון הציבור בשירות הציבורי בכלל, ובמערכת השירות הרפואי בפרט, מחייב לדעתי את נקיטת הצעד האמור" (מכתב לגמזו, 8.5.14).

השקר השני: "במכתבי ביקשתי ממנכ"ל משרד הבריאות לבחון מחדש את שאלת העסקתה של ד"ר פורמן-רזניק, לאור המידע החדש שהבאתי לידיעתו". אם היה ספק בשאלה האם מדובר בבקשה או למעשה בהנחיה, הוא נמוג כאשר ניצן עצמו מצטט חוות דעת מאוחרת יותר של המשנה ליועץ המשפטי, דינה זילבר, ולפיה "ראוי כי יינתן לעמדת הפרקליטות משקל משמעותי בעניין זה לעת קבלת ההחלטה" (מכתב לגרסטל, 26.4.15).

האמת: הדברים הובאו לעיל. "אני פונה אליך בבקשה שלא לאפשר את תחילת העסקתה".

השקר השלישי: "לשלמות התמונה אזכיר כי לפי סעיף 3ד למסמך העקרונות, נבת"ם אינה יכולה לבקר את שיקול דעת היועץ המשפטי לממשלה" (מכתב לגרסטל, 26.4.15).

האמת: "על-מנת לא לפגוע בעצמאות התביעה, לא יבדוק הנציב תלונות הנוגעות להפעלת שיקול הדעת המשפטי. כמו-כן, לא יבדוק הנציב את החלטות היועץ המשפטי לממשלה כראש התביעה הכללית" (סעיף 3ד למסמך העקרונות להקמת נציבות ביקורת על מערך התביעה ומייצגי המדינה בערכאות). עניינה של פורמן-רזניק היה בתחום יחסי העבודה.

השקר הרביעי: ניצן מסר לגרסטל שיבדוק מה עמדתו של היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, בשאלה האם עמדתו בנושא פורמן-רזניק היא עמדה משפטית החסינה מביקורת.

האמת: ניצן נפגש עם וינשטיין עוד לפני כן וסיכם איתו שזו תהיה העמדה שיציג בפני גרסטל.

השקר החמישי: "אשר לגוף חוות הדעת, הביעו השופטים עמדות שונות בנוגע לחוות דעתה" [ההדגשה במקור]. (מכתב למנכ"ל משרד הבריאות, משה בר-סימן-טוב, 24.12.15 – למחרת פסק דינו של בית המשפט העליון בעניינו של זדורוב).

האמת: שלושת שופטי בית המשפט העליון אימצו את חוות דעתה של פורמן-רזניק.

הרקע: בעקבות מהלכיו של ניצן, עתרה פורמן-רזניק לבית הדין לעבודה. היא ביקשה ממנהל המכון לרפואה משפטית, ד"ר חן קוגל, למסור תצהיר לטובתה. מנהלת המחלקה למשפט העבודה בפרקליטות, רחל שילנסקי, דרשה מקוגל – בגיבויין של המשנות ליועץ המשפטי, אורית קורן ודינה זילבר – לשנות את תצהירו. קוגל סירב. גרסטל קבעה שדרישתה של שילנסקי הייתה פסולה. ניצן יצא להגנתה במכתב ששיגר לווינשטיין.

השקר הראשון: "לא ניתן לדרוש מעובד מדינה לשנות עובדות שאותן הוא אמור להעיד ושאותן מסר לפרקליט. אולם דעות ועמדות - שאני! ודוק. אף במקרה דנן, השינויים שהתבקשו לא התייחסו כמובן לעובדות שעליהן העיד ד"ר קוגל, אלא לעמדות משפטיות והגיגים אישיים" (ההדגשה במקור).

האמת: קוגל נדרש להסיר קטעים בהם ביטא את דעתו המקצועית בנוגע לאפשרות שפורמן-רזניק לא תועסק בצורה מלאה במכון לרפואה משפטית.

השקר השני: ניצן טען, שהפרקליטות הייתה רשאית להתערב בתצהירו של קוגל, משום שהוא עובד מדינה ויש להציג עמדה אחידה של השירות הציבורי.

האמת: קוגל זומן לעדות בידי פורמן-רזניק והיה אסור לפרקליטות להתערב כהוא זה בתצהירו.

השקר השלישי: אם תתקבל עמדתה של גרסטל, "כל עובד מדינה יוכל לחתום על תצהיר בפני עו"ד בו יבחר".

האמת: קוגל חתם על התצהיר בפני היועץ המשפטי של המכון לרפואה משפטית, עו"ד בני אבישר (שהוא עובד מדינה), כפי שסוכם איתו מראש על דעת נציגי המדינה בתיק.

השקר הרביעי: "בהחלט ייתכן שגם שינוי בטיוטת תצהיר של עובד מדינה, דבר הנעשה על-ידי הפרקליטים דבר יום ביומו, עלול להיחשב לשיטת הנציבה ל'התערבות לכאורה בעדות ראשית של עד'".

האמת: גרסטל הבחינה במפורש בין תצהיר מוכן וחתום, כפי שהיה במקרהו של קוגל, לבין טיוטת תצהיר.

הרקע: עו"ד משה שרמן, מבכירי עורכי הדין הפליליים, איים בצורה בוטה באולם בית המשפט על התובעת במשפטו של אחד מלקוחותיו.

השקר: "כחלק ממדיניות חדשה זו, הוגשה לפני כשנה תלונה ונוהלה חקירה נגד עורך דין פלילי ידוע... ביום ראשון השבוע ניתן גזר דינו של אותו עורך דין לאחר שזה הודה והורשע בפני ועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין בעבירה של התנהגות שאינה הולמת את כבוד מקצוע עריכת הדין. במסגרת גזר הדין, הושעה עורך הדין למשך ארבעה חודשים מהעיסוק בעריכת דין" (ועידת המשפט, 8.9.15).

האמת: הפרקליטות סיכמה עם שרמן שהתיק הפלילי נגדו ייסגר, הוא יועמד לדין משמעתי ויושעה למשך 42 יום בפגרה. בית הדין המשמעתי סירב לקבל עסקה זו באומרו שמדובר בעונש מגוחך, והוא שהחליט על ארבעה חודשי השעיה.

הרקע: ב-6.9.15 התפרסם הדוח השנתי של הסנגוריה הציבורית – גוף ממלכתי השייך למשרד המשפטים.

השקר: הסנגוריה מדווחת, כי ניצן הבטיח במרס 2014 לאפשר לה לעיין לאחר הרשעה בחומרי חקירה ולצלם אותם.

האמת: הסנגוריה עדיין איננה יכולה לעיין בחומרי חקירה ולצלם אותם.

השקר: "אני לא מתנגד לנציבות, אך יש חשש שמנגנוני ביקורת ינוצלו לרעה" (דיון בוועדת החוקה, 10.6.15).

האמת: "אבקש להבטיחכם כי המנהלים ימשיכו לפעול שכם אחד עם כלל עובדינו המסורים, וכי נביא את עמדתכם גם בעתיד, בפני הגורמים המתאימים, בנושא זה ובכל נושא אחר" (מכתב לפרקליטים בנוגע לנציבות, 1.6.15).

השקר: "בשנת 2013 הניבה הפעילות המשותפת של הגופים השונים תפיסות, חילוטים ושומות מס לעבריינים בהיקפים ניכרים. נרשמו תפיסות של רכוש מסוגים שונים (מזומן, מכוניות פאר, מקרקעין, בעלי חיים, תכשיטים וכו') בסכום כולל של קרוב ל-170 מיליון שקל" (ועידת כלכליסט, 2.9.14).

האמת: ככל הנראה ניצן התכוון לחילוטים, שכן תפיסות אינן סופיות ובאותה שנה הן היו בסכום גבוה משמעותית מזה שעליו דיווח – 278.8 מיליון שקל. לפי נתוני משרד המשפטים עצמו, חולט בשנת 2013 רכוש בשווי של 132,454,700 שקל. המשטרה דיווחה על חילוט של 134,088,015 שקל.