אבל מי שחושב שלוי החליט להתקדם בתוך חברת אנגל - טועה. אנגל מכר את חברתו, במחיר טוב מאוד, לחברת אזורים, אז בשליטת שעיה בוימלגרין. זוהר לוי היה יכול מן הסתם לקבל משרה בכירה באזורים. אבל הוא החליט לפתוח דרך חדשה, כעצמאי שאינו תלוי באיש. זה היה בסוף 2002. כאן הצטלבה בדרכו בזו של יעקב חי, יזם נדל"ן חיפאי ותיק, ושל קבוצת פלד-גבעוני.

יעקב חי היה אחד מיזמי הנדל"ן הגדולים של חיפה. הוא היה הבעלים של מלון "נוף", מבנים בכרמיאל, שותפות בקניון ומגרשים, באמצעות חברת חייל השקעות. בסוף 2000 מכר את החברה לקבוצת פלד-גבעוני, שנקלעה לאחר שנתיים לקשיים. חי שקל את האפשרות לחזור ולרכוש את השליטה, אך זוהר לוי, שהבין את ההזדמנות, מיהר לרכוש אותה, ככל הידוע במחיר נמוך. לאחר מכן שינה לוי את שמה של החברה לסאמיט (SUMMIT), פסגה באנגלית, רמז ברור על תוכניותיו.

זוהר לוי למד בקפידה את שוק הנדל"ן בישראל ובאירופה. הוא הגיע למסקנה - לפני יזמים ישראלים אחרים - שהעתיד הוא ברכישת נכסים מניבים בגרמניה. זו הכלכלה הגדולה באירופה, החמישית בגודלה בעולם, מצטיינת ביציבות, בניהול רציני וקפדני של נכסים, בריבית בנקאית נוחה, בגמישות מינהלית. אופיה של הכלכלה הגרמנית מתאים לאופיו של לוי. סאמיט החלה לרכוש נכסים בגרמניה.

לשם כך הקימה חברת-בת בשם סאמיט גרמניה, שחברת סאמיט ישראל מחזיקה 79% ממניותיה. סאמיט-גרמניה הנפיקה ב-2006 מניות בבורסת AIM בלונדון. הכסף שגויס, שגויס, יחד עם הלוואות בנקאיות, מימן את רכישת הנכסים.

העסקים התפתחו, כאשר העסקים בישראל נשארים (כמעט) בצד. לעתים היו בעיות, אך החברה התגברה עליהן. כיום יש לחברה 105 נכסים ב-7 ערים בגרמניה, כולל ברלין, פרנקפורט, מינכן והמבורג. 55 מהנכסים הם בנייני משרדים, והיתר מרכזים מסחריים ומחסנים. היא פועלת באמצעות חברת דויטשה ריל אסטיט, שבה יש לסאמיט 78%, והיתר בידי שותפים מקומיים. התוצאות הכספיות מצוינות, רווח של 285 מיליון שקל בשנת 2014, ועוד היד נטויה. הרווחים מופנים בעיקר להגדלת ההון העצמי, וכך פוחת הצורך בקבלת הלוואות.

מהו סוד ההצלחה של זוהר לוי? קודם כל, הידע המקצועי שלו כרואה החשבון, המאפשר לו לבחון בקפידה את הכדאיות של כל השקעה ונכס. לשם כך הוא עובד שעות רבות ביום, מכיר כל פרט בכל נכס. בניגוד ליזמי נדל"ן ישראלים אחרים, זוהר לוי לא קונה נדל"ן בגרמניה כדי לקנות, למכור, ולרשום רווח פיננסי. הוא קונה כדי להשכיר ולנהל, גם לטווח ארוך, הדגש הוא על קשר עם השוכרים, ולא עם הבנקאים. התוצאות מוכיחות, שזה עובד. הרווחים גבוהים. חברת מידרוג נתנה זה עתה לחברה את הציון Aa3, אחד הגבוהים ביותר שניתנו אי-פעם לחברה בבעלות ישראלית

הפעילות בגרמניה מבוזרת, כלומר אינה מרוכזת במקום אחד. בכל עיר הוקמה חברה-בת נפרדת, והחולשת על חברות-בנות משלה, חברה לכל נכס. הנהלת סאמיט-גרמניה יושבת בשלוש ערים גדולות.. החברה מעסיקה רק 55 עובדים, אך כולם חייבים להיות אנשי מקצוע ומסורים לעבודה.

כמובן, שגם התנאים הכלכליים בגרמניה עזרו לזוהר לוי, וגם ליזמים ישראלים אחרים. הריבית האפסית מקלה על גיוס הלוואת בנקאיות. הגאות הכלכלית מביאה להמשך הביקוש לשכירת משרדים ונכסים מסחריים. המדיניות של סאמיט-גרמניה היא לרכוש את הנכסים לאחר בדיקה מדוקדקת, לנהל אותם, לדאוג לגביית דמי שכירות נאותים, ובמקרים לא מעטים, להשביח ולמכור ברווח. זה עתה, לפני כשלושה שבועות - תוך כדי בדיקת עסקת כלכלית ירושלים - קנתה חברתו של זוהר לוי שלושה בנייני משרדים בפרנקפורט, 18,000 מ"ר, בכ-25 מיליון אירו, שהם כ-110 מיליון שקל. חוזה הקנייה נחתם לאחר שלוי ואנשיו וידאו שהנכס מושכר בתשואה של 7% בחוזים לטווח ממוצע בינוני ומעלה.

מה מריץ את זוהר לוי להיכנס לכלכלית ירושלים? אולי הנכסים שיש לה בישראל. זאת לדעת, שסאמיט של זוהר לוי כמעט שאינה משקיעה בישראל. לפני ארבע שנים רכשה קניון בן 4,000 מ"ר בחיפה, והשקיעה ברכישה, בהגדלה בשיפוץ 66 מיליון שקל. באחרונה היא מגלה עניין ברכישת נכסים בישראל, אולי בגלל הריבית הנמוכה. לפני חודשיים רכשה ב-70 מיליון שקל בניין משרדים בן 14,000 מ"ר בקיסריה, ובחודש שעבר אופציה לרכוש 11 נכסים ממבני תעשיה (חברת-בת של כלכלית ירושלים! מעניין!) . שלומי, אחיו של זוהר, מנהל את הנכסים בישראל. לכלכלית ירושלים יש נכסים מניבים טובים בישראל, למשל פארק המשרדים הגדול ביקום. יש לה כידוע גם נכסים בעייתיים ברוסיה, אבל ייתכן מאוד שזוהר לוי רואה בכך הזדמנות עסקית לרכוש את הנכסים בזול.

אבל, חכו רגע, זוהר לוי עוד איננו הבעלים של כלכלית ירושלים. גם לאחר שירכוש מניות נוספות, בעזרת האופציות שקיבל השבוע, עם המניות, יהיו לו רק 18.4% בחברה. זה אפילו לא מיעוט חוסם של 25% (על-פי החוק, כדי לקבל החלטות מהותיות, יש צורך בהסכמה של 75% מבעלי המניות). מה יעשה?

השבוע קיבלנו כנראה רמז: חברת הביטוח הפניקס רכשה 3.8% ממניות סאמיט ישראל, ויחד עם רכישה קודמת, הפכה לבעלת עניין. כלומר, יש לה כ-5% ממניות סאמיט. זה פחות חשוב. חשוב. מה שחשוב בעיקר הוא שהפניקס רכשה השבוע גם כ-11% מכלכלית ירושלים, באותו מכרז. העסקה הקטנה בסאמיט מצביעה כנראה על הידוק הקשרים העסקיים בין היזם החיפאי לחברת הביטוח של יצחק תשובה.

אהה! לוי והפניקס, יחד, מגיעים לכ-30% מהבעלות. האם יעשו שותפות? האם זוהר לוי ירכוש מהפניקס את מניותיה? ואולי ירכוש את המניות של בעלי מיעוט אחרים, למשל קרן השקעות של אלשטולר-שחם, המחזיקה עתה בכ-12% מכלכלית, או לאומי פרטנרס, שיש לו 14% בכלכלית ירושלים, ורוצה למכור אותן? דבר אחד ברור: זוהר לוי נכנס למגרש של הגדולים ויהיה מעניין.