בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
"קולות מן החדר האחר" <br>
|
האדם נמצא בסבך תהיות לגבי מהותו ומעשיו אשר נשענים על 'היצר' ומונחים בקופסת הפלאים
|
פחד מהלא מודע [צילום: AP]
|
|
|
|
|
"הַכֹּחַ הַכּוֹבֵל וְהַמְּרַפֵּא שֶׁל הַמִּלָּה" החומר והרוח מטבע בריאתם הפכו לחלק אינטגרלי בחיינו. כך שנמצא בכולנו איזה חוסן נפשי נגד כל פורענות אפשרית המאזנת ומיישרת לנו את הקווים אם לא באופן מושלם (כי לא קיים מונח כזה) אזי בסבילות מתקבלת על הדעת. בקובץ שיריו החדש מגיש לנו מנחם פאלק, סיטואציות סבוכות מהיומיום אשר נעים על קצה חוט דק, תוך שהוא מנתב אותם כדרכו בכתיבה סוריאליסטית-סאטירית. בסוגיית 'השקט' - נמצא נימוק משכנע עד כמה דבר זה מהווה מטרד 'לפרט' בהיותו נתון להלך רוח מסוים. ראה כל השיר (ע' 147): ..."כַּמָּה שֶׁקֶט מְסֻגָּל לְהָכִיל/חֲלַל הֶחָזֶּה?/כַּמָּה מַחְשָׁבוֹת מְסֻגָּלוֹת לְהִתְרוֹצֵץ/מֵאֲחוֹרֵי מֵצַח רָחָב?/כַּמָּה לִיטְרִים כַּעַס יְכוֹלִים לִזְרֹם אֶל הַלֵּב/ וְהוּא עוֹד יַמְשִׁיךְ לִפְעֹם?/עַד שֶׁהַשֶׁקֶט יִתְחַלֵּף לְרַעַשׁ מֶלוֹדִי/וְיַהֲפֹךְ לִתְמוּנוֹת בַּעֲלוֹת מַשְׁמָעוּת/מַסְפֶּקֶת/כְּדֵי לְהַרְגִּיעַ פְּעִימוֹת/חַסְרוֹת נִימוּק/וְסֵדֶר"... דימויי 'השקט והלבד', מקבלים משנה תוקף בכתיבה שכאן, ונתעמת הלכה למעשה עם דמויות מוכרות, או אנונימיות, שלעיתים יד הגורל מלכד אותם לתא משפחתי נורמטיבי. בעוד כל אחד מהדמויות (כמו במחזה), נוטל את 'השקט' או את 'הלבד' לפינתו הרוחנית, ומנסה לנתב את חייו. (ע' 28): ..."הַלְּבַד שֶׁלּוֹ מִתְמַלֵּא בְּגִינָּה,/שֶׁלָּהֶם בְּחַיּוֹת מַחְמָד,/הַלְּבַד שֶׁלָּה בְּהַרְמוֹנְיוֹת שֶׁל צְלִילִים,/ הַלְּבַד שֶׁלָּהֶם מִתְמַלֵּא בְּטִיּוּלִים/וְהַלְּבַד שֶׁלִי בְּמִלִּים//וְעֲדַיִין נוֹתַר מָקוֹם לְהַרְבֵּה/ לְבַד". 'האני השירי', בולט בקובץ בוואריאציות שונות (ע' 62): ..."אַךְ אֲנִי רַק גֶּבֶר אֶחָד,/מְשׁוֹרֵר הַיּוֹדֵעַ לְסַדֵּר מִלִּים/שׁוֹמֵר אוֹתָן בְּתֵבַת דַּפֵּי חַיָיּו/מַגִּישׁ אֶת מַרְכָּלְתּוֹ מִדֵי פַּעַם/ וּמְקַוֶּה שֶׁיִּנְעֲמוּ לָאֹזֶן הַמַּאֲזִינָה."...//..."כֵּן, מְשׁוֹרֵר שֶׁמַּעֲמִיד אֶת חֶזְיוֹנוֹתָיו/מִדֵּי פעַּםַ/ בְּנִסָּיוֹן"... את השושלת הבן-דורית הוא מתאר בשיר (ע' 26): ..."וְיָדַעְתִּי:/ הֵם לֹא יִהְיוּ כָּמוֹנוּ,/יִהְיוּ מֻצְלָחִים יוֹתֵר,/חֲכָמִים יוֹתֵר,/מְהִירִים יוֹתֵר,/וּבְתוֹרָם/גַּם אֶת נכֶדְיֵהֶם/ יְלַמְּדוּ כֵּיצָד גּוֹנְבִים/ אַהֲבָה"... בלתי מושג המוטיבים השיריים הסוחפים אחריהם תובנות אמוציונליות הכתובות כאלגוריה, באים בעיקר לסנגר על האדם, הנמצא בסבך תהיות לגבי מהותו ומעשיו אשר נשענים על 'היצר' ומונחים בקופסת הפלאים - של הלא ידוע והבלתי מושג (ראה ע' 31): ..."הַמִּילָּה הוֹלִידָה שִׁירִים/וְהָעֵץ הוֹלִיד תִּקְוָה./הָאֶבֶן/ אֱמוּנָה/וְהַבָּשָׂר הוֹלִיד נְשָׁמָה/וְיוֹרְשֵׁי יֵצֶר"... לחיפושים הללו נלווים משחקי המילים, שרובן ככולן הפכפכים ומביאים למצבים אבסורדיים שבין דעת וידע, לבין ספקנות ואי-דעת מהו מונח 'האושר' (ע' 40-41): ..."לְיּוֹם שֶׁבּוֹ הַשִּׁכְחָה תִּכְבֹּשׁ אֶת מְחוֹזוֹת הַמּוּדָעוּת/מַמְתִּין בְּקֹצֶר רוּחַ,/עַד הָרֶגַע בּוֹ אוּכַל שׁוּב לְחַיֵּךְ/ בְּתֹם לֵבַב/ גַּם בְּלִי לָדַעַת לָמָּה./שָׁם נִמְצָא הָאֹשֶׁר הַמֻּחְלָט? באותה מידה נתעמת עם אי-הוודאות שטומן בחובו הפחד מפני הלא נודע (ע' 39): ..."גָּם לַבּוֹגְרִים מֻתָּר/לְהַגְשִׁים אֶת מַה שֶׁקָּרְאוּ פַּעַם/אוֹ רָאוּ/בְּחַיֵּיהֶם./כִּי מִי יֵדַע/מַה קוֹרֶה אֲחַרֵי יוֹם הַדִין/ אוֹ בַּגִּלְגּוּל הַבָּא"... 'העתיד', מבחינת צפיותיו של הפרט לא כל כך מאוזכר בשירים שכאן. יש שימת דגש דווקא על 'ההווה' - של כאן ועכשיו. (ע' 20): ..."מַבִּיט אֲנִי דֶּרֶךְ/אֶצְבָּעוֹת הַזּוֹכְרוֹת עָבָר/וְחַי בְּתוֹךְ הַחֲלומות/שֶׁל הַמָּחָר." ובאותו עניין, נרשם בפסוק של שיר אחר (ע' 33-34): ..."עָיַפְתִּי עַד מְאֹד./שְׁמוּרוֹת הָעֵינַיִם/מוֹרִידוֹת אֶת הַמָּסָךְ/וְהַחֹשֶׁךְ/ (אִם יוֹאִיל בְּטוּבוֹ) יָנִיב עוֹד חֲלוֹמוֹת/לְלַיְלָה אֶחָד". 'הזרות והריק' הם חלק בלתי הפיך בעולם המודרני. הפסוק מהשיר (ע' 22) בא להנציח את חוסר האונים של האיש הקטן שזעקתו אינה נשמעת מול גלגלי הקדמה: ..."פְּקִידֵי הַמִּשְׂרָד לְלֹא שֶׁם/לְלֹא חֲלִיפוֹת, לְלֹא עֲנִיבוֹת,/ בְּסַנְדֶּלֵי קִיץ/מוּכנָיִם לְהַנְצִיחַ שְׁמִי,/לְיָמִים אֲחָדִים,/עַל דַּף מֻכְתָּם בִּשְׁאֵרִיּוֹת קָפֶה/ וְאַחַר-כָּךְ לְהַעֲבִיר פְּרָטַי/לַמִּשְׁבֶּצֶת/הַמַּתְאִימָה/בַּמַּחְשֵׁב"...מאליו שהשיר המופיע (בע' 17) צובע בצבעים עזים את כל פסיפס 'הקולות' המלווים את חיינו ובהן: השאיפות והרציות להשיג כל כמה שאפשרי וניתן על-מנת לא לפספס חלילה איזה פרט חדשני, ממבול השפע הקורץ למבטנו 'מהחדר האחר' (זה שאינו בשליטתנו): ..."בַשַׁעַר שָׁאַל אוֹתִי הַשּׁוֹמֵר:/מַה תִּרְצֶה? /עַל מַה תְּוַתֵּר?/וְאָשִׁיב:/ אַרְבָּעָה דְּבָרִים אֶרְצֶה:/אֶת הַכֹּחַ הַכּוֹבֵל וְהַמְּרַפֵּא שֶׁל הַמִּלָּה/אֶת הַתִּקְוָה שֶׁמַּפְרִיחַ בָּאָבִיב הָעֵץ/אֶת הָאֱמוּנָה שֶׁכְּתוּבָה בַּסֶּלַע הַיּוֹקֵד/וְלָדַעַת עוֹד פַּעַם אַחַת/אַהֲבָה בַּסְּתָו"...//..."עַל מַה אֲוַתֵּר?/זֹאת לֹא אֵדַע כִּי טֶרֶם הִכַּרְתִּי הַכֹּל"... ולדעתי, אין יפה מפסוק אחרון זה, כדי לסכם את קובץ השירים הנוכחי, שאולי ינסה למלא (ולו חלק) 'מהחסרים', הקיימים מדעת או שלא מדעת - 'בחדר הנוכחי'.
|
|
מנחם פאלק (שירים). (הוצאת "עקד" - 2016)
|
|
תאריך:
|
13/04/2016
|
|
|
עודכן:
|
13/04/2016
|
|
אדלינה קליין
|
|
ב"פארק הרכבת", במרכזה של העיר עפולה סמוך ל"בית החייל" בעיר ומתחם הרכבת הישנה, פעלה מזה שנים לא מעטות גינה קהילתית לגמלאים שהופעלה על-ידי עמותת "דור לדור" עפולה, בשיתוף עיריית עפולה ואגודת אש"ל. הגינה שירתה במשך שנים לא מעטות עשרות רבות של גמלאים, רבים מהם קשי יום, שביקשו לצאת מעט מבתיהם ולעסוק להנאתם בהתנדבות בטיפול וטיפוח גינת ירק. הגמלאים נהגו לשתול ולטפח במקום ירקות כמו: כרוב, תירס, תבלינים ומיני ירק נוספים.
|
|
|
בימויו של דן רונן הצבר את המחזה בו רוב השחקנים הם צברים שלמדו יידיש תוך כדי המשחק ביידישפיל, עיבודו הטרי, הרענן ובעל העוקצנות המדגדגת בת ימינו - משדרג מאוד את מחזהו בן 350 השנה של מולייר. לדן רונן היה מזמן חלום לביים את יעקב בודו, השחקן שאין לעמוד בפני קסמו וכישרונו האדיר. והנה החלום מתגשם, ועל בימת "צוותא 3", האולם המודרני והמוצלח שכעת משמש אולם-בית ליידישפיל, עולה ההצגה שמולייר כתב אותה וייעד בה את התפקיד הראשי לעצמו. אומנם לא זכינו בגלל טיימינג לא מתאים לחזות במולייר במאה השבע עשרה, כשתיאטרונו היה לתיאטרון המלכותי של לואי ה-14, אך מבודו כאינסטלטור, איש תחזוקה של בית חולים, שבעטיו של שקר קטן של אשתו נהפך חרף רצונו לרופא - מבודו נהנינו כל כך, עד שכל המטפחות שהכנו מראש הפכו רטובות מדמעות הצחוק הבלתי פוסק ששטף את עינינו.
|
|
|
העיתונאי והסופר האמריקני אריק לארסן, מי שחיבר את הספר "השטן בעיר הלבנה", כתב ספר מרתק וחשוב הנקרא כספר מתח, הגם שמדובר בספר היסטורי בעל פן הן דיפלומטי והן פיקנטי-רכילותי. גן חיות הטרף איננו גן החיות בטירגארטן, אלא כמובן הנאצים עצמם.
|
|
|
אימא יש רק אחת. אני חי בפנמה וישנה כאן תופעה מוזרה, יום האֶם הוא יום הקניות החזק ביותר כאן - כל העסקים מתכוננים לו, הוא מנצח אפילו את הכריסמס. ויש גם בפנמה יום האב אבל מבחינה עסקית - להבדיל בין שמים וארץ, הוא לא מתקרב ליום החזק ההוא. השאלה הביולוגית, ואם תרצו העסקית, היא "למה"? שמא יש אימהות יותר מאבות?
|
|
|
השופט: הרווי גרובס, בית משפט השלום בנתניה
|
|
|
|