האם המשטרה לא שמעה על פומביות הדיון?

משטרת ישראל שכחה את עקרון פומביות הדיון, או שמא היא משתמשת בו רק כאשר הוא נוח לה. זו המסקנה העולה מדבריו של נציג המשטרה, רס"ב ירון טולדנו, בדיון (יום ה', 28.4.16) בעניינה של העיתונאית החשודה בניסיון לרצוח את אמה. ואגב: טולדנו אמר, כי למיטב ידיעתה של המשטרה - היא כלל איננה עיתונאית.

בשבוע שעבר נאסר פרסום שמה של החשודה בידי השופטת ניצה מימון-שעשוע, לבקשת הסניגור ובהסכמת המדינה. השופטת הדס רוזנברג-שיינרט לא דנה כלל בנושא והמשיכה את דרכה של מימון-שעשוע. לעומתן, השופט אלדד נבו - גם הוא מבית משפט השלום בפתח תקוה - החליט להסיר את איסור הפרסום, אם כי השהה את ביצוע ההחלטה עד 1.5.16 כדי לאפשר לסניגור לערער.

המעניין הוא דבריו של טולדנו כאשר ביקש להסיר את האיסור: "אני מבקש להסיר את צו איסור הפרסום על פרטי החשודה. ככל שידוע לי היא אינה עיתונאית ולטעמי איסור הפרסום מעלה שלל של ספקולציות ברשת ובכלל בציבור וראוי ששמה יפורסם".

הנימוק הראוי שאין למעלה ממנו הוא עקרון פומביות הדיון, הקבוע בחוק בתי המשפט ובפסיקת בית המשפט העליון. איסור הפרסום הפסול, לו נתנה המשטרה את ידה, הוא שהביא ל"שלל של ספוקלציות ברשת". אילו המשטרה לא הייתה ממהרת אז להסכים לבקשת הסניגור, היא לא הייתה נקלעת כעת למצב בו התוצאה של אותה הסכמה היא שמחייבת אותה לחזור בה ממנה. במילים אחרות: אם המשטרה - ובית המשפט - היו מפעילים קצת את הראש, כל הבלגן היה נמנע.

לזכותו של נבו יש לומר, שבניגוד לחברותיו לבית המשפט - הוא לא היה שולל אחרי הנימוקים של הסניגור, עו"ד גיא עין-צבי. הלה העלה טענות, שמתקבלות על דעתם של חלק משופטי השלום - למרות שאין להן כל יסוד חוקי: "צרכי החקירה לא צריכים את הפרסום. מאידך-גיסא, הנזק שיגרם לחשודה מהיותה אשת תקשורת הוא נזק שלא יתרפא. החקירה נמצאת בראשיתה".

כל אלו נימוקים בלתי רלוונטיים לחלוטין, שכן הנימוק הרלוונטי היחיד למקרה זה שמכירים החוק והפסיקה, הוא אם ייגרם לחשוד כתוצאה מן הפרסום נזק כבד מן הרגיל, שיש בו כדי לגבור על האינטרס הציבורי של פומביות הדיון.

נבו כתב בהחלטתו: "מקרה זה אינו שונה ממקרים אחרים ומתיקים אחרים בהם בית המשפט דן בהארכות מעצר של חשודים בביצוע עבירות שונות, ולכן אין עילה לא לקיים את הדיון בדלתיים סגורות ולא להמשיך את איסור הפרסום על פרטי החשודה". והוא הוסיף, במה שנראה כעקיצה - גם אם לא מכוונת - לשתי קודמותיו: "משאין עילה להותיר את צו איסור הפרסום על פרטי החשודה על-כנו, אני מורה על ביטולו". בדיוק כך.