כבר מזמן יש לי הרגשה, שמשרד הביטחון לא מפקח על צה"ל אלא עובד אצלו. בזמנו הראיתי, שמטרתו המוצהרת של המשרד - כפי שנוסחה בתוכניות העבודה הפומביות שלו - הייתה (ואולי עודנה) להבטיח לצה"ל את המשאבים הדרושים לו למילוי משימותיו.
בלשון המעטה, זה מצב לא תקין במדינה דמוקרטית, ודומני שלא צריך להסביר מדוע. אצלנו הוא בא לידי ביטוי לא רק בהצהרות, אלא גם בהיבטים סמליים-מינהליים. למשל: העובדה שלשכותיהם של שר הביטחון והרמטכ"ל מצויות באותו בניין. למשל: העובדה שראש אגף התקציבים במשרד הביטחון הוא גם היועץ הכספי לרמטכ"ל. למשל: העובדה שבאופן מסורתי, מנכ"לי משרד הביטחון הם אלופים במילואים.
כעת בא משה יעלון ומוכיח, שהתפישה הזאת איננה רק נחלתו של הדרג המקצועי במשרד, אלא גם שלו. יעלון כל כך רוצה להגן על מקום העבודה הקודם שלו, עד שהוא שוכח את חובותיו כלפי מקום העבודה הנוכחי שלו. במילים אחרות: יעלון ממשיך להתנהג כמו רמטכ"ל במקום כמו שר ביטחון.
"גם הערב אני שב ודורש מכם ומפקודיכם: המשיכו לומר את אשר על ליבכם. עשו זאת גם אם הדברים אינם חלק מהזרם המרכזי, ואף אם הם חולקים על רעיונות ועמדות שהפיקוד הבכיר או הדרג המדיני אימצו", אמר יעלון (יום א', 15.5.16). "אל תחששו, אל תהססו, אל תירתעו. הוסיפו להיות אמיצים לא רק בשדה הקרב, אלא גם סביב שולחן הדיונים. צבא טוב הוא צבא שמפקדיו, זוטרים כבכירים, חשים בטוחים ביכולתם לומר את דעתם בכל עת, בידיעה שלא ייפגעו".
תחילה - הערה נקודתית. היו שפירשו את דבריו של יעלון כתמיכה בדבריו מעוררי המחלוקת של סגן הרמטכ"ל,
יאיר גולן, בנוגע להשוואה בין ישראל לגרמניה הנאצית. אם אכן לכך התכוון, הרי ששוב יעלון טועה בגדול. לכל אחד מותר לדבר שטויות ולהפריך בדותות המנוגדות לעובדות. אבל כאשר עושה זאת הקצין מספר שתיים בצה"ל, אסור לתת לכך גיבוי. לא משום שזה מנוגד לעמדת הדרג המדיני, אלא משום שזה מנוגד לאמת. אני מצפה מקצינים בכירים שיידעו על מה שהם מדברים ושלא יקשקשו הבלים חסרי יסוד.
נעבור לעיקר. יעלון אמר דברים נכונים בהחלט, שמן הראוי לכל מנהל לאמץ אותם. מנהל טוב מעודד ריבוי דעות של הכפופים לו, גם ובמיוחד כאשר הם חולקים עליו. אבל היו שתי מילים, חמש אותיות בסך-הכל, בדבריו של יעלון שאסור היה להן להיאמר: "בכל עת".
לקציני צה"ל אסור להגיד את דעתם בכל עת, ולא משנה אם הם תומכים בדרג המדיני או חולקים עליו. אסור להם להגיד את דעתם בכל עת, ולא משנה אם זה בתולדות העבר או בענייני ההווה. לקציני צה"ל מותר וחובה להגיד את דעתם - במקומות ובזמנים הרלוונטיים. וזה אומר: בדיונים בתוך הצבא, ואם הם מוזמנים לשם - בדיונים עם הדרג המדיני. לא בנאומים, לא בטכסים, לא בראיונות לעיתונות, לא בתדרוכים שלא לייחוס.
אין חופש ביטוי למי שלובש מדים. יחד עם המדים באה החובה לציית לפקודות של מי שבכיר ממך בדרגה ולהוראותיו של הדרג המדיני, כל עוד אין המדובר בפקודה בלתי חוקית בעליל. לכן אסור ללובשי מדים לעסוק בפעילות פוליטית ואפילו ללכת במדים להפגנות. אלו הן מושכלות יסוד בחברה דמוקרטית. שבירה של המחסום הזה, עלולה להוביל למדרון שבסופו תהום.
אם משה יעלון אינו מבין את האבחנה הזאת, יש לכולנו בעיה קשה ביותר. אם שר הביטחון חושב שלדרג הצבאי מותר לחלוק תמיד ובכל עניין על הדרג המדיני, יש לנו שר ביטחון שדבריו עלולים להביא לתופעות של חוסר ציות ואף מרדנות.
