השופטת: חנה פלינר, בית המשפט המחוזי בתל אביב

המועד: יום שלישי, 3.5.2016, שעה 08:30

הנושא: פשיטות רגל


למרות שכמה וכמה תיקים קבועים לשעה 08:30, מתברר בשעה 08:47 - כאשר השופטת חנה פלינר נכנסת לאולם - שבכל תיק חסר מישהו: לפעמים זה בעל תפקיד, לפעמים זה החייב. מאחר שפלינר יושבת היום באולמה של הנשיאה דבורה ברלינר, היא מוודאת שבלוח האלקטרוני שבכניסה להיכל המשפט מופיע הרישום הנכון. "אם מישהו יכול להתקשר לזוג שלו", היא מבקשת מעורכי הדין. כעבור דקה נכנס לו, בשלווה אולימפית, עורך דין צעיר, בלי אף נייר בידיו, משוחח עם עמיתיו ומתיישב - בלי מילה של התנצלות ובלי שפלינר תעיר לו על איחורו.

כבר בתיק הראשון מפגינה פלינר בקיאות ומהירות קליטה שיתבררו כמאפיינות אותה. המנהלת המיוחדת מדווחת על הסכמות עם החייב, שמשמעותן שהוא ישלם רק 75,000 שקל מתוך חובות של 1.85 מיליון שקל - אפילו לא את החובות בדין קדימה (250,000 שקל). המנהלת מסבירה זאת בכך שלחייב אין כושר השתכרות, אבל פלינר רוצה לדעת בדיוק: "אין לו פוטנציאל או שהוא לא מנצל אותו?". לאיש יש עבר פלילי, מסבירה המנהלת, ולכן הוא מתקשה למצוא עבודה.

פלינר ממשיכה לברר האם החובות בדין קדימה הם לביטוח הלאומי, אשר שילם את מזונותיו של החייב לגרושתו, ומזכירה שחובות כאלו ממילא אינם בני הפטר. היא גם רוצה לדעת האם כל הנושים - שלא התייצבו - זומנו לדיון ובידי מי, ובקיאה בכך שבעצם דודו של החייב הוא שיזרים את הסכום הסמלי לקופת הכינוס.

פלינר מכתיבה החלטה ברהיטות וביעילות: מדובר בהסתבכות עסקית, אין אינדיקציה לחוסר תום לב ביצירת החובות, ולאור החובות הגבוהים בדין קדימה - ספק אם הנושים יביעו עניין בהליך זה. היא מציינת את עברו הפלילי של החייב, וגם משפט שנזרק בחצי-פה לחלל האולם לא חמק ממנה: ספק אם כל הכנסותיו מדווחות. מכל מקום, במצב הנוכחי אין הרבה אפשרויות והיא מאשרת את ההסדר.


"בכל זאת, בת 19"


כאשר עורכי דין מתחילים לדבר ביניהם, פלינר נותנת להם כמה שניות בטרם היא מתערבת: "ששש, לא פה". גם בתיק הבא היא בקיאה: "זה חוב מאוד גבוה. זה בגלל העסק של הרהיטים?", והיא פונה אל החייב: "איך זה 3 מיליון שקל, אדוני? מתי זה קרה? היית בהוצאה לפועל בכלל החובות האלה?". החייב מסביר ש-2 מיליון שקל הם תביעת מזונות של גרושתו, ופלינר תוהה: "לא שילמת מזונות כל התקופה?". האיש טוען שלא יכול היה לשלם, משום שגרושתו עיקלה את נכסיו ושבעצם שילם חלקית.

ושוב, הכתבת ההחלטה מלמדת על תשומת הלב של פלינר לפרטים. היא מציינת שהחייב עלה מארגנטינה - ואם פרט זה נשמע לא רלוונטי, מיד מתברר שהוא כן רלוונטי, משום שהעסק שניהל היה לייבוא רהיטים מדרום אמריקה. היא שמה לב גם לפרט המופיע בדוח, ושלא עלה באולם, ולפיו החייב שילם 1,200 שקל בחודש לבתו - אך בשלב זה לא שמה לב לבעייתיות שבכך.

רק אחרי שפלינר מאשרת את ההסדר, שואל החייב האם עליו להמשיך בתשלום זה, ופלינר עולה על הבעיה. "אתה לא יכול להמשיך לשלם בלי אישור בית המשפט, ובגדול אני לא יודעת - היא בת 19". פלינר פונה לקלדן: "אל תצא מהפרוטוקול" - כדי שהדיון לא יסתיים פורמלית. "אם אדוני יכול לעמוד ב-1,200 לילדה וגם בהסדר התשלומים - אז אני עכשיו אקצוב את המזונות", היא חוזרת לחייב. "ולמה זה 1,200? בכל זאת, בת 19". הסכום הזה נקבע כאשר היא הייתה קטינה, אבל - מציינת פלינר - הוא אמור לרדת לשליש בהגיעה לגיל 18.

"החייב ידאג להעביר עותק מהפרוטוקול לגרושה", מכתיבה פלינר, "וידאג להבהיר לה, כי אם היא עומדת על קציבת מזונות לבת, עליה להגיש את המסמכים שהתבקשה ולהתאים את הבקשה לגילה של הבת. כל עוד לא תגיש הגרושה [את המסמכים] - לא ניתן יהיה להתייחס לבקשתה [לקצוב מזונות]". והיא מבהירה לחייב, שבינתיים אינו חייב בתשלום עבור הבת.

התיק השלישי עובר ללא אירועים מיוחדים; פלינר שוב בקיאה בפרטים, מוודאת שהכל התנהל כשורה, מכתיבה החלטה בצורה מהודקת ומדויקת, ומאשרת את תוכנית הפרעון. לעומת זאת, בתיק הרביעי פלינר מוכיחה שהיא אינה חותמת גומי גם כאשר יש הסכמות של כל הצדדים, אלא עומדת על משמר ההליך התקין.


"חייבים לעשות את זה מסודר"


"הדוח לא מחמיא ובכל זאת יש המלצה?", היא תוהה בפנייה למנהל המיוחד, שהמליץ על מתן הפטר. "היא מגישה דוחות פיקטיביים, אתה אומר; זה מילים קשות". המנהל טוען שקיבל מידע נוסף מאז שהכין את הדוח, ושהיה קשה לדעת מהן בדיוק הכנסותיה של החייבת משום שהיא עסקה בתחום המיסטיקה וקיבלה לקוחות בביתה - או בעברית פשוטה: לא ניהלה ספרים. "היא כבר לא עוסקת בזה ויש הרעה ניכרת במצבה הרפואי", ממשיך המנהל. כיום היא משלמת 400 שקל לחודש, והתוכנית מדברת על 36 תשלומים של 500 שקל.

בא-כוח הכנ"ר מדווחת שרק שבעה מבין 18 נושיה של החייבת הגישו תביעות חוב, ואין אישורי מסירה על הזימון לדיון. "איך אפשר לאשר?", תוהה פלינר. "אני חושבת שזה צריך להיות דו-שלבי. צריך שלא יהיו פיגורים ושיהיו אישורי מסירה, ואז אפשר היה לאשר. אפשר יהיה לאשר בלי דיון נוסף כאשר המחדלים יוסרו". היא מאפשרת לחייבת לדבר, אך קובעת: "חייבים לעשות את זה מסודר".

פלינר מכתיבה החלטה: "נסיבות חייה של החייבת אינן פשוטות, וראו סעיף 7 לדוח שהוגש". היא אומרת שיש גיבוי במסמכים רפואיים לטענה בדבר החמרה במצב הרפואי של החייבת, למרות שלא עיינה בהם, אלא מאמינה לבא-כוחה של האישה. לאחר שציינה שרק שבעה נושים הגישו תביעות חוב, מוסיפה פלינר: "קיימת בעייתיות עם אישורי המסירה, והפער הנ"ל [בין מספר הנושים למספר התביעות] רק מחדד את הצורך בהצגתם".

פלינר מורה לחייבת לסלק בתוך חודש את שלושת הפיגורים בתשלומיה ולהמציא את אישורי המסירה, "ולאחר שתנוח דעתו של המנהל המיוחד - אפשר יהיה לאשר את התוכנית". כדי להאיץ את התהליך, כלשונה, מורה פלינר לחייב להתחיל לשלם 500 שקל בחודש כבר ממאי 2016. "הנאמן יעדכן עד 5.6 אם התקבלו אישורי המסירה" - אבל לבקשת בא-כוח החייבת, המזכיר את הבעיות בדואר ישראל, מעניקה פלינר חודש נוסף להצגת האישורים, וכך גם להסרת המחדלים.


"אם תתקן את דרכיה"


בשעה 09:35 אפשר לגשת לעוד אחד מהתיקים של 08:30, שכן הן החייבת והן בא-כוחה איחרו - ופלינר אינה אומרת על כך דבר. המנהל המיוחד מתנגד להכרזתה כפושטת רגל, משום שהיא אינה מגישה דוחות ולא ידוע מהם מקורותיה הכספיים; היא אינה עובדת מאז 2003. בא-כוח החייבת טוען שאין לה יכולת לעבוד, אבל פלינר - כדרכה - לא קונה חתולים בשק: "היא מקבלת מזונות מהגרוש? לפעמים לא עובדים, כי זה פוגע בקבלת מזונות מהביטוח הלאומי. אני לא מסכימה [לכך], אבל יכולה להבין. אבל אם היא מקבלת מהגרוש - למה שלא תעבוד? מה יהיה אחרי שהיא תקבל הפטר בתיק? גם אז היא לא תעבוד?".

פלינר חותכת במהירות וביעילות: "כשאין דוחות - אין מה לאשר תוכנית פרעון. אני אורה למזכירות לקבוע דיון נדחה. ממילא רוצים לראות שהיא משלמת חצי שנה [לפני אישור התוכנית]". החובות מסתכמים ב-167,000 שקל, מכתיבה פלינר, והם מצביעים על קשיי מחיה - "דבר המתיישב עם העובדה שהיא אינה עובדת. סבורני, כי לא ניתן לדון כלל בהכרזה [כפושטת רגל] ובוודאי שלא אישור תוכנית פרעון כאשר לא מוגשים דוחות כלל.

"כמו-כן, על החייבת למצות את כושר השתכרותה ולפרט בדוחות החודשיים את נסיונותיה להשתלב בשוק העבודה. אם וככל שתתקן החייבת את דרכיה בהליך, ניתן יהיה לשקול תוכנית פרעון בהתאם לנסיבותיה". פלינר מורה לחייבת לסלק את הפיגורים, להגיש דוחות ולחפש עבודה; המנהל המיוחד יגיש תסקיר משלים עד 1.1.17 והמזכירות תקבע דיון לפיו היומן.


השורה התחתונה: בקיאות רבה בערימת התיקים שעל שולחנה, לצד שימת לב לפרטים מחד-גיסא ולתמונה הכוללת מאידך-גיסא - למעט הפספוס של התשלום הבעייתי לבתו של החייב. צריכה להעיר לעורכי הדין המאחרים, כדי שיהיה ברור שאצלה מגיעים בזמן.

יעילות: 9.

מזג שיפוטי: 8.