הביקור בסנדלריית איילת השחר

לפני ימים מספר הדהימו אותי נכדיי. תוך כדי שיחה עם אחד מהם (בן 9) על דא ועל הא השתמשתי במילה אורנג'דה. הילד שעד אותו רגע היה לגמרי איתי פער זוג עיניים ונעץ בי מבט כאילו התחלתי לדבר סינית באותו רגע. עצרתי לרגע, וחשבתי שאולי חלילה נדבק ממני בשמיעה לקויה. אצלי זה מהשירות הצבאי כטנקיסט אבל אצלו? הרעש של משחקי מחשב אינו אמור לפגוע בחוש השמע. ליתר ביטחון חזרתי על המילה והפעם הוספתי שאלה? רוצה לשתות אורנג'דה? הוא, בדומה לרוב נכדי, אוהב לשתות מיץ תפוזים. הילד שוב הסתכל אלי ואמר: סבא, מה זה אורנג'דה? הואיל וחשבתי שמדוב ר בלקונה אישית ומקרית שלו קראתי להתוועדות עוד 4 נכדים נוספים. 4 נכדות מבוגרות קצת יותר ואחיו התאום. אתם יודעים מה זה אורנג'דה שאלתי. לתדהמתי התברר לי שמושג שהיה שגור בפיו של כל אחת ואחד מבני גילי זר לילדים צעירים.

מדוע נזכרתי בסיפור האורנג'דה, פשוט כי ביקרתי בסנדלריה שבקיבוץ איילת השחר. במסגרת תפקידי במועצה לשימור אתרים נלוויתי לסיור של ועדת החינוך של הכנסת באתר הסנדלרייה בקבוץ. ספור האורנג'דה הבהיר לי שכנראה ישנם ילדים שאינם יודעים מהי סנדלריה. ואם כן ברור שכליו של הסנדלר של פעם נראים להם ככלי משחית שמעולם לא נתקלו בהם. הסנדלרות היא מקצוע שהולך ונעלם, ממספר סיבות. ראשית, מרבית הנעליים מיוצרות כיום בייצור המוני בבתי חרושת. שנית, אנשים רבים מעדיפים לרכוש נעליים חדשות מאשר לתקן את נעליהם הישנות, הן משום שהבדלי העלות אינם משמעותיים והן בשל תרבות הצריכה בעולם המערבי. שלישית, אמצעי הייצור והחומרים מהם עשויות נעליים השתנו, ונעליים רבות כיום לא ניתנות לתיקון עם התבלותן.

הביקור בסנדלריית איילת השחר עשה אצלי סוג של דז'ה וו. אחת ההנאות הגדולות שלי הייתה לשבת ליד כוך הסנדלרייה של קופל ברחוב גנסין בתל אביב. יכולתי לשבת שעות ולהתבונן בקופל הסנדלר מתקן עקבים, מחליף סוליות, מרחיב נעליים ואף תופר קרעים. הכול עם מערכת כלים ייחודית לסנדלרייה: סדן מיוחד, פטישים מסוגים שונים, מכונת תפירה ענקית, סכין לקילוף, מקביים לעשיית חורים ועוד.

כל זה עמד לנגד עיני בביקור באיילת השחר. ח"כ יעקב מרגי, יו"ר ועדת החינוך התרגש, לדעתי, גם הוא, והתיישב על כסאו של אחד הסנדלרים.

תוך כדי התבוננות בסנדלרייה הקיבוצית (שאגב מייצרים בה נעליים חדשות עם הכלים של פעם) הבנתי כי לשימור אתרי מורשת תפקיד כפול: האחד לגרום לפרץ של נוסטלגיה וגעגוע לעולם שאיננו עוד לאנשים כמוני ועם זאת להרחיב הידע של ילדים צעירים וחשיפתם לעולמם של מקימי המדינה וקובעי הגבולות. כל ידעו איך חיו כאן רק לפני שנים לא רבות בעידן של טרום הסמארטפון והטבלט. עידן האורנג'דה והצבתות לקניית קרח הביתה.

טוב, כדי להשלים את הסיפור מהפתיחה ברור שהסברתי לנכדי שאורנג'דה זה מיץ תפוזים מוגז שבמקורו היה בבקבוק טמפו בעל מבנה מיוחד.