יוליוס פופר "המלך היהודי של פטגוניה"

"מדינת ישראל מתעלמת מיוליוס פופר "המלך היהודי של פטגוניה", אף על פי, שגדולתו אינה נופלת מזו של נפוליאון, דרווין, הרצל ואיינשטיין"- טוען פרופ' צבי(הרמן) שבת. לדבריו, אין זכר ראוי בארץ להנצחת פעילותו של האיש. כל שכן, אף אינו מוזכר כלל במערכת החינוך של בתי הספר.

פרופ' שבת, הינו אחד מן המומחים העולמיים לזיהום כימי וביולוגי פנים מבני, בבניינים לא תעשייתיים, היינו: בתי ספר, בתי מלון, בתי חולים, בנייני משרדים ובנייני מגורים. מאחוריו -ניסיון עתיר של כ-40 שנות עבודה בארץ ובחו"ל. הוא לימד על זיהום אוויר פנים מבני באוניברסיטת בר- אילן, הדריך בקורסים בינלאומיים בבית הספר לרפואה של האוניברסיטה העברית בירושלים והרצה שנים רבות במכללה להנדסה אקולוגית בכפר סבא.

פרופ' שבת, היה הראשון בארץ שחקר את נושא החשיפה לאסבסט במסגרת בית הספר לרפואה לקראת תוארו השני, שהסמיך אותו בתחום בריאות הציבור, מטעם בית הספר לרפואה של האוניברסיטה העברית בירושלים.

בשנת 2010 עם צאתו לגמלאות, חזר ארצה לאחר שהות של עשרים שנים בארה"ב, בהן העמיד דורות של חוקרי סביבה. פרופ' שבת לימד בבית הספר לרפואה וולהלה בניו- יורק וייעץ לגופים פרטיים, לעורכי דין, לרופאים ולוועדי בתים. בין היתר, הוא היה הראשון שהגה את תוכנית הלימודים על זיהום אוויר פנים מבני לאוניברסיטת ניו- יורק ב-1990, ושימש כיועץ מדעי וכמנהל טכני של ( USA) ) NAETI - המכון הלאומי להכשרת מומחים לאסבסט, זיהום אוויר ולימודי סביבה. צבא ארה"ב ועיריית ניו- יורק הזמינו אותו להדריך את הדרג הבכיר, העוסק ברפואה מונעת בתחום בריאות הציבור על-מנת שיערוך עבורם ספרי לימוד.

פרופ' צבי (הרמן) שבת, שדמותו של יוליוס פופר מלווה אותו לכל אורך חייו, קרא, העמיק וחקר את מעשיו של פופר, ביקר במקום לידתו, יצא למסע בעקבותיו לפטגוניה, ולטיירה דל פואגו (ארץ האש),ביקר ב-1990 במוזאון הקרוי על שמו, ראיין חוקרים ופרופסורים שהתמחו בתקופתו של פופר ובו עצמו, ולבסוף - הפיק בימים אלה, ללא סיוע כספי מאחרים, סרט תיעודי על חייו ומותו של יוליוס פופר, המיועד להפצה.

סוגר מעגל

בתוך כך, הוא מקים העמותה הישראלית בשם:"פרו-פופר" לקידום המידע והמודעות בקרב הציבור, לפועלו של הגיבור היהודי הזה, שהוא חוקר ארצות, מגלה הרים, נהרות וגאיות, מפרצים ואגמים ביבשת דרום אמריקה, שכינה אותם לראשונה בשמות מתאימים.

בכך, פרופ' שבת סוגר מעגל ומגשים את חלום נעוריו מתקופת לימודיו באוניברסיטה - לשים את ידו על אלבום הצילומים ששלח פופר להוריו לפני כ-130 שנים. אלבום זה עבר מיד ליד. המקומות שבהם נמצא האלבום הופצצו והופגזו במלחמת העולם השנייה, עד כי נחשב לאבוד. מסתבר כי בסופו של דבר הגיע האלבום לקהילה היהודית בבוקרשט למרכז לחקר יהודי רומניה. שם נשמר בכספת סגורה והאישור לגשת אליו, לעיין בו ולצלמו ניתן לצבי רק כעבור שלוש שנים, בחודש נובמבר 2014.

שמו של יוליוס פופר נודע לצבי שבת באמצעות ויאורל גרסים, חברו לספסל הלימודים באוניברסיטת א.י.קוזה ביאשי שברומניה.

בראיון בלעדי הוא מספר לי:"בהיותו בן חמש עשרה, נחשף גרסים לדמותו של יוליוס פופר באמצעות מורתו. כשפרשה לגמלאות, לימדה אותו צרפתית בשיעורים פרטיים. היא הייתה אז צעירה ועלה בזיכרונה פרסומו של יוליוס בעיתונות הרומנית".

פרופ' שבת זוכר כיצד שאל אותו גרסים בתמיהה באחת ההפסקות באוניברסיטה היאך לא שמע על יהודי מפורסם זה. "הרי אתה יהודי. והוא פרסם את שם מדינתנו, רומניה, בעולם הגדול ואף הנציח את שמותיהם של מלכי רומניה: קרול וקרמן סילבה, בהרים ובנהרות של ארגנטינה הדרומית. הלוא היא פטגוניה".

נקם בשלטונות

על אף המבוכה, ענה בשלילה. אולם, מאז אותו יום התפתחה בו תשוקה עזה - התעמקות בדמותו של יוליוס פופר. הוא זוכר כיצד ליקט כל בדל של מידע. כיצד דמותו הרשימה והטביעה בו את חותמה, עד כדי כך, שכאשר שירת בבית הספר לקצינים, עשה מאמצים עילאיים להצטיין כצוער בתפקיד של קצין אב"כ. בתוך כך חש, כי בדרך זו הוא מצליח לנקום בשלטונות על העוול שנעשה ליוליוס פופר.

לימים, לדאבונו, לא התאפשר לו להתקבל לאקדמיה הצבאית, אולם דמותו של פופר ודמותו של אבי תורת האבולוציה, צ'רלס דרווין, הפכו לנר לרגליו בנסיעותיו הרבות.

ברגע זה עוצר פרופ' שבת ואומר לי, כי הוא מרגיש צורך להקדיש מספר מילים לדמות שממנה ספג השראה כה רבה - יוליוס פופר. פרופ' שבת מדבר על האיש הדגול בשטף. מספר כי נולד בשנת 1857 בבוקרשט, ברומניה לזוג הורים יהודים .האם- כונתה פרלה, והאב, נפתלי, איש אשכולות, היה מורה, עיתונאי ופילוסוף.

בבית דיברו ספרדית יהודית. הלא היא שפת הלאדינו. שפה שאותה השרישה האם, שהייתה ממוצא ספרדי. יוליוס הצעיר קולט היטב את השפה ומטמיע אותה. יוליוס שואף להיות קצין ומכוון ללימודים באקדמיה הצבאית הרומנית, אולם השלטונות מסרבים להכיר בלימודיו בבית הספר העברי. בינתיים הוא לומד ומתאמן בסייף וברכיבה על סוסים ומצטיין בשני התחומים "הלא יהודיים".

אי לכך, חלומו של יוליוס ללמוד באקדמיה הצבאית, מתנפץ.

מהנדס מכרות

הוא גם לא מתקבל לאוניברסיטה לפקולטה למדעים והנדסה. יהודים לא התקבלו לשני המוסדות הללו, למרות הקונגרס בברלין ב-1884, שתבע שוויון זכויות למיעוטים.

הרצון ללמוד לא מרפה מיוליוס. בהגיעו לגיל שבע עשרה, הוא עוזב את ביתו, כשבאמתחתו מעט הכסף שקיבל מאביו. הוא נוסע לצרפת,שוהה תקופה קצרה בווינה על-מנת ללמוד הנדסת מכרות בבית הספר הלאומי לגשרים ולכבישים של פריז, באוניברסיטת "סורבון", ומוכשר כמהנדס מכרות וכגאולוג.

במהלך לימודיו הוא עוסק במתן שעורים פרטיים במתמטיקה, ביוונית ובלטינית, על-מנת לממן את לימודיו הנוספים בגאולוגיה, אתנוגרפיה, גאוגרפיה ועוד.

עיניו של פרופ' שבת בורקות בהערצה, כשהוא מציין שוב ושוב את בקיאותו של יוליוס פופר בשפות ואת האופן שבו דיבר ברהיטות גרמנית, רומנית, יידיש וצרפתית. בפריז, בגמר הלימודים, הוצעה לו משרת מהנדס מכרות באפריקה שבה שלטו הצרפתים על הילידים. פופר מסרב להצעה, מאחר שניהול עבדים לא עמד בקנה מידה אחד עם תפיסת עולמו.

עם הזמן תוקף את יוליוס יצר ההרפתקנות. הוא הופך להיות איש מסעות. מצרפת הוא נוסע לאיסטנבול ולאחר מכן, עובר ברכבת הטראנסיבריאנית לוולאדי ווסטוק ומשם, באוניה-ליפן, שבה הוא עובד כמהנדס בפיתוח העיר ונמל טוקיו.

רושם פטנט

יוליוס חוסך כסף מעבודה זו ושב לבוקרשט. ברומניה, הוא מוצג בפני הזוג המלכותי, כנוסע וחוקר ארצות אקזוטיות מוצלח, ומתקבל לאקדמיה הרומנית היוקרתית לגאוגרפיה. הוא מגיע לאיסטנבול ומשם הוא ממשיך לתעלת סואץ שבמצריים ומכהן שם כמנהל טכני וכגאולוג באחזקת "תעלת סואץ". הוא צובר ממון נוסף וחוזר ליפן, לאלסקה, לקנדה ולקליפורניה. זו תקופה של "הבהלה לזהב". גם יוליוס תר אחרי הזהב. הוא נתקל בכתבה על אוניה צרפתית, שנתקעה בדרכה בהפלגה בדרום ארגנטינה.

המלחים שהיו עסוקים בחיפוש אחר מזון ומים, מצאו באקראי עקבות של זהב. השמועה על האוניה מרעישה את יוליוס ומניעה אותו להגיע לאזור. ואכן, המזל מאיר לו פנים. הוא מגלה זהב ומפתח שיטות שטיפה מיוחדות למתכת זו. עד מהרה, הוא רושם פטנט תחת שמו. אותו פטנט נמצא בשימוש עד היום.

פרופ' שבת עובר לתאר את המראה המרשים של האיש: גבה קומה, אדמוני, יפה תואר. בעל שפם אדמדם שקשה היה להתעלם ממראהו המיוחד. תכונותיו, אף הן, הטביעו חותמן על הסביבה. יוליוס היה איש אהוב ואהוד בקרב החברה הגבוהה של בואנוס איירס. עיתונאים, רופאים, נשיאים, שרי ממשלה ומכובדים למיניהם נשאו אליו עיניים. הוא הקסים את רואיו ואת שומעיו. סחף אותם בצרפתית השגורה בפיו והשיג אישורים ממשלתיים לחקר החלק הדרומי והבלתי ידוע של ארגנטינה. אותו חלק הידוע בכינויו "ארץ האש". פטגוניה.

עיקר עבודתו נסבה סביב מחקר. הוא גילה הרים, מפרצים, נהרות ואגמים, שרגל איש לא דרכה בהם.

העיתונות הארגנטינאית סגדה ליוליוס. הגדירה אותו כאיש ענק. השוותה אותו לנפוליאון ואף ציינה, שקיים בו שילוב מאישיותם של ז'ול וורן, מארק טווין ודרווין. הוא הוכתר כ"מלך היהודי של פטגוניה".

עם הזהב שגילה ועם הכסף שצבר, רכש יוליוס שתי אוניות מצוידות במיטב הטכנולוגיה של סוף המאה הקודמת (1893) והחל לתכנן הפלגה לעבר הקוטב הדרומי בליווי צוות אנשים וציוד יקר לצרכי מחקר ותיעוד. כוונתו הייתה ליצור רשת טלגרף שמסתעפת מדרום פטגוניה עד לבואנוס איירס, באישורה של הממשלה הארגנטינאית.

פרופ' שבת עובר לתאר את ההרצאות המרתקות שנשא יוליוס, בין האקספדיציות הגאוגרפיות (1887), בהן תאר את הגאולוגיה, הזאולוגיה והאתנוגרפיה של הילידים בפטגוניה. בהרצאותיו תיעד את ילידי המקום - אינדיאנים, פואגנים וילידים מהשבט אונה. את תצפיותיו תאר כמדען ששואף לדיקנות, ובאמנות מדעית רבגונית, שקשה לתארה במילים.

פופר המצביא

"ליוליוס היו תכונות של מצביא". מציין פרופ' שבת, ומסביר כיצד הדבר בא לידי ביטוי בהופעתו המרשימה ובבגדיו, שלא אחת דמו למדי צבא. "כאשר ביקר במסיבות המפוארות בבואנוס איירס ב-1880 ואילך, נהגו אנשים להתלחשש בניסיון לנחש האם הוא קצין אוסטרי, צרפתי או צ'כי.

"יוליוס פופר הגן לא אחת על תושבי פטגוניה ועל המחנות בהן כרו זהב מפני שודדים. הוא היה עשוי ללא חת. מצויד ברובה ומלווה בשמונה עשר אנשים חמושים, שהביא מרומניה ומקרואטיה. הוא ניהל צבא פרטי. צייד אותם בנשק ובביגוד מתאים. בין אנשיו היה גם אחיו, מקסימיליאן פופר, ששימש כשומר ראש בתחילת דרכו, ולאחר מכן- כנציגו בטריטוריות אשר הפכו לחלק משליטתו של פופר. חברים ואויבים השוו את פופר לנפוליאון בשל האסטרטגיות, האומץ והיוזמות שגילה בשדה הקרב.

השודדים הגיעו מצ'ילה. הם מצאו מסתור בהרי האנדים. אלה הפרידו בין צ'ילה לארגנטינה. באחת הפעמים, כאשר נשדד זהב מהמחנה, פופר לא היסס. הוא עצמו רדף אחר השודדים כשהוא רכוב על סוס ואנשיו דוהרים אחריו. יוליוס פופר היה אמן התחבולות בשדה הקרב, ומכאן נולדה ההשוואה לנפוליאון. היו ברשותו כלי נשק שונים. הוא לא היסס להפעיל תותח נייד כנגד השודדים, ובעקבות אירוע זה זכה לכינוי "פופר האכזר". בפעם אחרת, כאשר הגיחו שודדים רבים לגזול זהב ואדמות מאנשי המקום, ארגן יוליוס מארב טקטי מתוחכם. הוא יצר בעזרת אנשיו דחלילים מקש, והציב אותם על סוסים. אלה דמו לעובדים העומדים בכניסה למחנה. בערמומיות, הניח לשודדים לכלות את תחמושתם על הדחלילים ולאחר שנותרו חסרי תחמושת, איגף אותם, לכד אותם והעביר אותם לשלטונות צ'ילה כאסירים ודרש להענישם .

סביב דמותו הסתובבו שמועות שונות. העיתונות בצ'ילה טענה, כי פופר הוא סוכן ארגנטינאי. הוא עורר את כעסם, כי יצר מפות שבהם נכללו איים של צ'ילה בטריטוריה של ארגנטינה. אחרים אמרו, כי פופר שואף לכבוש את פטגוניה ו"ארץ האש" ולהפוך אותה לשטח כבוש של ארגנטינה, או להכין שטח להתיישבות של יהודי רוסיה ופולניה -"קורבנות הפוגרומים".

מותו המסתורי של הגיבור וההיעלמות הלא פחות מסתורית של גופתו

מותו של יוליוס פופר ב-1893 בחדרו במלון בבואנוס איירס אפוף מסתורין. באופן בלתי צפוי, בגיל שלושים ושש, שם יוליוס פופר קץ לחלומותיו על חקר הקוטב הדרומי. תוכננה לו פגישה, יום למחרת מותו. בפגישה זו היה עתיד לסיים את ההכנות להפלגה עם שתי הספינות שצוידו למסע, אלא שהחלום נקטע. יש הסבורים, כי נרצח על-רקע של נקמה, קנאה, תחרות עם מחפשי זהב פחות מוצלחים, או על-רקע סכסוך עם המושל החדש של פטגוניה, שאיתו היה בקשר טוב בתחילת הדרך. רופאים שבדקו אותו למחרת יום מותו טוענים, כי מת כתוצאה מדלקת ריאות קשה ובעיות לבביות. אחיו מקסימיליאן --גם הוא נפטר מדלקת ריאות שנים אחדות קודם לכן .מנגד, יש הסוברים, כי מת מדום לב.

"האיש והאגדה". מסכם פרופ' שבת את חייו עטופי המסתורין של יוליוס פופר. "הוא מת כפי שחי: אפוף מסתורין ודרמה. בהלוויתו השתתפו חברי ממשלה, אנשי אקדמיה, עיתונאים, אנשי מדע, חברים וסתם סקרנים. לארונו הוצמדו אותיות זהב גדולות מהזהב שגילה בדרום, שהוכנס למוזוליאום של משפחת איירדה האצילה, שנמנתה על חבריו הקרובים של פופר. שלושה ימים לאחר קבורתו בבית העלמין Recoleta בבואנוס איירס נעלמה גופתו.

לשתי שאלות ייתכן שלא תימצא תשובה:

1. כיצד הוא מת?
2. מי סילק וחטף את גופתו מהקבר הזמני בבית העלמין ע"ש "ריקולטה" ומדוע?"

כאשר ביקר פרופ' שבת את משפחתה הארגנטינאית של רעייתו אתל, הציע לה להצטרף אליו בסיור אחר פופר בפטגוניה - ארץ האש. אתל היססה והתלבטה בשל הדרך הקשה והמסובכת ובשל תנאי האקלים הקשים השוררים באזור. בעיקר הפריעו לה הקור העז והרוחות החזקות הנושבות שם. אולם לאחר התחבטויות קשות, נעתרה והצטרפה למסע, שבו ביקרו במקומות מסוימים שגילה יוליוס, באתרים אותם פיתח ושבהם עבד. הם הגיעו אף לעיר הדרומית ביותר ששמה "Ushuaia", ששוכנת בחלק הארגנטינאי המאוכלס והדרומי ביותר של ארץ האש. עיר זו שימשה בית סוהר לנידונים, שהוגלו אליה על-ידי הממשלה הארגנטינאית. עיירה שלמה התפתחה סביב בית הסוהר, מרחק כמה שעות טיסה מבואנוס איירס. בין היתר ביקרו גם במוזאון El Fin del Mundo"" ב-Ushuaia, מוזאון מרתק, בו ניתן למצוא מסמכים עתיקים, מטבעות ובולים שיצר פופר בתקופתו.

במסע זה סוגר פרופ' שבת מעגל עמוק וחשוב במסלול חייו של האיש שהיה לאגדה, לגאוותם של היהודים, הרומנים, והארגנטינאים- יוליוס פופר. שמו הונצח במוזאון באושואייה, ברחוב על שמו ובמספר צנוע של אתרים גאוגרפים . ממשלת רומניה הוציאה ב-1981 בול המעוטר במפת ארץ האש עם דיוקנו של פופר לציון תשעים שנה מיסוד הדואר בארץ האש על ידו.