גולדבלט חותר לטיוח במחשכים

עו"ד שלום גולדבלט, שהצליח להוליך שולל את נושיו של איש העסקים פרדי רובינסון ולהשתמש לשם כך גם בשופטת ורדה אלשיך, מנסה לשכפל את "הישגיו". הפעם בהצעה המגונה שהעלה ביום 05.09.16 בפני נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב, איתן אורנשטיין: למנות את ורדה אלשיך, שנאלצה לפרוש טרם זמנה מכס השיפוט בגלל זיוף פרוטוקולים, כמגשרת בתיק פשיטת הרגל של אליעזר פישמן.

ניסיונו של גולדבלט לדחוף את בית המשפט למינוי מגשר - באמתלה שהדבר עולה בקנה אחד עם הנחיית היועץ המשפטי לממשלה - נבלם כבר בפתח הדיון על-ידי השופט אורנשטיין. לא, כבודו הבין שהנחיית היועמ"ש מתייחסת לסכסוכים מסחריים עם מוסדות ציבוריים ומשרדי ממשלה (בענייננו: רשות המיסים), ולא לחייב שנקלע למצב של חדלות פרעון; לא, כבודו לא יסכים לדיונים ולהסדרים ולטיוחים במחשכים; לא, כבודו לא יאפשר לפישמן, המיוצג על-ידי גולדבלט, להמשיך ולהסתיר מידע מהציבור ולהונות את הנושים הבלתי מובטחים. אורנשטיין הדגיש, כי בדעתו למנות כונס או מנהל מיוחד כדי שאלה יוכלו לחקור: כיצד נוצרו החובות האדירים בהיקף חמישה מיליארדי שקלים, מי הגורמים האחראים לכך, וכיצד יש לפעול כדי לוודא השבת חובות מיטבית.

לא בכדי העלה גולדבלט את ההצעה למנות דווקא את ורדה אלשיך כמגשרת. לשניים היכרות מוקדמת בתיק פירוק עסקיו של פרדי רובינסון (מילומור). אלשיך היא שאישרה מינויו של רו"ח חן ברדיצ'ב כנאמן ולמינויו של גולדבלט כעורך דין המלווה את תיק הפירוק (בפועל) של מילומור, והיא שקיבלה הודעות כוזבות ומגוחכות שלהם כזה ראה וקדש. המינוי בוצע בשנת 2008. החובות עמדו על יותר ממיליארד ש"ח. הבטחות רבות נזרקו מצד השניים, שהתחייבו לבית המשפט ולנושים לסיים בתוך שלוש שנים את השבת החובות.

בתוך זמן קצר התברר כי הבטחות לחוד ומציאות לחוד. התברר כי גולדבלט וברדיצ'ב ביצעו פעולות רבות במחשכים, חלקן נוגדות את האינטרס של הנושים. בין היתר פעלו השניים להכנסת שלי נרקיס כבעל עניין בתיק מילומור - המדובר באותו שלי נרקיס שישב בכלא (הורשע בסחיטה ואיומים של חייבים) בגלל פעילות פיננסית מפוקפקת שהחלה כשוק אפור והסתיימה כשוק שחור. כמו-כן נתנו השניים ידם לביצוע פעולות אסורות בכמה מן החברות, לרבות ניהול כספים שחורים בחברה המפעילה את המחצבה ברומניה. גולדבלט פעל עבור גודלבלט, כאשר עשה יד אחת עם רובינסון: למשוך עוד ועוד את הטיפול בתיקים אלה, על-חשבון הנושים, כמובן. במשך שמונה שנות ה"טיפול" בתיק מילומור - התיק עדין בטיפולם... - משכו גולדבלט וברדיצ'ב מיליוני ש"ח כשר טירחה. במקביל הם "סידרו" לרובינסון תשלום חודשי בסך 70 אלף ש"ח לחודש, מקופת הפירוק (בפועל), ומאפשרים לו ולבנו לנהל את המחצבה ברומניה. כולל כספים שחורים. כל-זאת כאשר במקביל הם נמנעים ממכירת ביתו של רובינסון - מדובר באחוזה בשווי הנאמד ב-15 מיליון דולר - על-אף שהבטיחו לנושים כי נכס זה יועמד למכירה כדי לממן חלק מפרעון החובות.

אלשיך ידעה היטב על חלק ממעלליו של גולדבלט, שכן היא דווחה על-כך מצד חלק מהנושים. למרות זאת היא סיפקה לשניים את שביקשו: הגנה מפני נושים והמשך פעילותם כנאמנים. לבקשתם הוצאו במקביל כמה צווי איסור פרסום שנועדו להגן על פעולות מסוימות ומסואבות שנעשו בתיקים אלה ולהסתיר מידע. מצב זה נמשך גם בימים אלה, שנים לאחר שפרשה מכס השיפוט.

גולדבלט למד להבין: עם אלשיך הוא יוכל לנצל את הסודיות המחויבת בהליכי גישור כדי לבצע פעולות מפוקפקות. לכן אין אולי פלא, כי הוא ביקש ולחץ והתפתל השבוע בדיון בפני אורנשטיין, והכל במטרה אחת: להביא למינויה של אלשיך כמגשרת בתיק אליעזר פישמן.

משרדו של שלום גולדבלט מתמקד בטיפול בתיקי פירוק והסדרים. סוד גלוי הוא, כי גולדבלט פועל כמאכער. הוא ביצע תעלולים שאינם עולים בקנה אחד עם החוק, כולל הסתרת מידע מהנושים ומבית המשפט ושיבוש הליכי חקירה ומשפט. תיק מילומור אינו היחיד - מידע שהובא ל-News1 מלמד על דפוס פעולה אסור ופסול.

פישמן, שנפל שלא בטובתו לבירא עמיקתא וטרם הפנים את מצבו האמיתי, שכר את שירותיו של גולדבלט, ובכך עשה מקח-טעות: כדי לעבור את המשבר ובתקווה למנוע סיבוכים נוספים, וכדי שניתן יהיה להציל ככל שניתן, ולצלוח את החקירות שבדרך, עליו להשתמש בשירותיו של עורך דין בעל יושרה, שיזכה להערכה מקצועית מצד בית המשפט, מצד כלל הנושים ובהם רשות המיסים, ומצד כלי התקשורת. שאם לא כן, הוא עלול לסיים חייו ערירי ובחוסר כל.