מול עשרות מסעדות שאינן כשרות, הממלאות את אזור התעשיה של הרצליה פיתוח, מככבת מסעדה כשרה ותיקה, השורדת כבר עשר שנים. ללא ספק זהו השיג קולינרי ראוי לציון, בהתחשב בעובדה שתוחלת-חייה של מסעדה ממוצעת בארץ שלנו אינה עולה על פרק-זמן של שלוש שנים בלבד.
הדברים אמורים במסעדת הבשרים "מיט אנד וויין" (רחוב שנקר 16), הנמנית עם רשת-מסעדות חובקת-עולם, והממוקמת בצידם של בנייני-הייטק רבים, שאוכלוסייתם משמשת קרקע פוריה למסעדות בסביבה, והמהווה לפחות מענה הולם למי שנצרכים לקולינריה כשרה.
"מיט אנד וויין" היא מסעדה מרווחת מאוד, בעלת שני חדרים מאובזרים לתפארת, ופינת-ישיבה חיצונית מרהיבה, החולשת על פני הסביבה הנשקפת. היינו בשניים, לעת צהריים, לתפריט של עסקית מפתה למדי. הושננו אל מול שולחן מסוגנן, מצפים למלצר שיושיע אותנו.
עולם הבשרים
מן המנות הראשונות בחרנו בשני שיפודי-פרגית על הגריל, שהוגשו ברוטב צ'ילי מתוק. המנה הייתה עסיסית ופריכה, טעימה ופיקנטית ללא עוררין. בת הזוג, לעומת זאת, הביקורתית פי כמה ממני, הוציאה את דיבתו של הלחמנג'ון שנח לו במעין חוסר-שלווה בצלחתה.הגדולה. מאפה הבצק, האפוי בתנור,שהכיל בקירבו בשר טחון מתובל, ושהוגש עם קוביות-פלפלים ונגיעות-טחינה, דמה יותר לגרסה אשכנזית בלתי-מוצלחת, שלא הזכירה במאום את המקור הטורקי של המאכל הגזעי.
המנות העיקריות היו, מן הסתם, מוצלחות יותר. אני בחרתי בשתי נקניקיות בורוורס דרום-אפריקניות, ואילו בת הזוג הלכה על 250 גרם של סטייק-אנטרקוט. שתי המנות היו עשויות כדבעי, ולצד בשרן המשובח שהוגש, התווספו גם אורז צהבהב מתקתק, סלט-ירקות, ושני בקבוקים של סודה צוננת.
קינחנו בשלושה כדורים של גלידת-קוקוס משיבת-נפש ואספרסו כפול, מהביל וניחוח. החשבון הסתכם ב-225 שקל, והוספנו עליו תשר של 15% לשרות אדיב וקשוב. את "מיט אנד וויין" זיכינו ב-7 מתוך 10 הנקודות בסולם הקולינרי שלנו.
