|   15:07:40
דלג
  |   תגובות
  |    |  
מועדון VIP
להצטרפות הקלק כאן
בימה חופשית ב-News1
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
כתבות מקודמות
קבוצת ירדן
כיצד להכין בבית שייקים מיין
כתיבת המומחים
אפל ווטש: מהפכת הטכנולוגיה על פרק כף ידך

האם נושקים השמים

ספר שיריו החדש של ראובן שבת, "בקצה האדמה שמים", פונה אל אופק הדברים, שם יכולים להתרקם גם מפגשים בלתי אפשריים, וכמו שבסוף החושך יש אור כך אולי בסוף הרע יש טוב, ובקצה התקווה תיתכן גאולה ואולי הכותרת היא תפילה, כי שַם החלומות והכמיהות נראים אפשריים דווקא בהיותם רחוקים
30/10/2016  |     |   כתבות   |   תגובות

   רשימות קודמות
  המתיקות והעוקץ
  ליד הים
  פנקס הכמיהות
  תְּמָרָה סִפוּר אַהֲבָה
  מג'נון לַיְלָא, מוטרף אהבה

ואני רוצה לומר, כמו שבקצה האדמה יש שמים כך בקצה השמים יש אדמה, ואני שואל שמא בקצה החלום יש מציאות ובקצה המציאות יש חלום, ואולי בקצה כל אלה נולדה השירה ונולדו הקולות והכמיהות וההד והרַחוק נעשה יפה ונחשק יותר מן הקרוב.

בַּחֲלוֹמִי נָגַעְתְּ,
פָּרַעְתְּ וְסִכְסַכְתְּ כֹּל
וּבְטֶרֶם נְסִיגָה אָמַרְתְּ רְבִיעִיּוֹת קַלּוֹת
וְגוּפֵךְ נִגֵּן פְּרָחִים וְדָם
בְּמִשְׂחָקֵי צוֹעֲנִיָּה בְּנָמֵל סְפָרַדִּי
זְנוּחַ שֵׁם.
("סרנדה", עמ' 29)

סרנדה הוא שמע בחשכת התשוקה, צלילים שאולי עלו מרחובות חייו, ונראה שאכן ניגן לו גופה צלילים. צלילים שנמוגים עם עלות האור, הולכים כשם שבאים, מותירים הד נעים, מילים לשירים לוהבים, מהירים וקצרים.

והם דומים לנגיעות, השירים הקצרים. נגיעות בגוף, בלב, בָּערגה – אבל אני חש כאילו יש כאן חוסר מחויבות להמשיך את השיר. דהיינו את משחקי הגוף. דהיינו להיזהר מלגעת שוב ושוב בבשר, שמא תלהט גם הנפש בעקבותיו, ואולי יבוא הכאב. כי הערגה נראית בשירים האלה רחוקה משהו. מין ערגה מאופקת, מתונה, רחוקה. כמעט אקראית ובעיקר לא מחויבת. הם נדמים לפלירט, להתרועעות, לפתיחה של סדק שחושש להיפער.

שָׁלושׁ מִלִּים
שֶׁל אַהֲבַת סְתָו
קָפֶה מַר. תַּקְלִיט חוֹרֵק.
נְשִׁיקַת חֶבְיוֹן.
-אוֹתוֹ מָקוֹם-
שֶׁבּוֹ
דָּבְקָה עֲנוּת קוֹלֵךְ
לִשְׂפָתַי.
("שִלוש קדוש", עמ' 42)

אני חש שיש בספר יותר ממה שכתוב בו. איזו נפש שנעצרת מאחורי הדברים. אך שמא יש כאן פחד לדבוק, להיקשר. פחד מפני כמיהה שתהפוך שליטה, ובמקרים מסוימים ואצל בני אדם מסוימים זו גם מאיימת בתלות שהיא יוצרת. אך מדוע הנסיגה? מדוע אחרי הכול מגיע הצער, מדוע מגיע הבכי. כי אם הלבדיות הזאת נבחרה, מדוע היא מצערת. האם משהו כופה עלינו לבחור בה?
לפי כך השאלה: האם הפרידה בשיר הבא היא הדדית, בכל זאת? האם הצער משותף? האם הייתה זו החלטה של חיתוך החבל המקשר, בטרם ייכבלו זה לזו, מתוך ידיעה שאינם יכולים להיות יחד? אולי מהיות שניהם קצוות של דברים שונים, של ניגודים קיצוניים, של שוני גדול מנשוא? או שמא קיימת מחויבות אחרת, אמתית או נדמת, שאינה מניחה להם להיקשר ושניהם אינם אלא קצוות של חיים אחרים? שאינם כאן? שמא הם עצמם אינם אלא בִּדלֵי עכּבות שקיימות בתוכם? הנה:

מֶלַח פָּנֶיהָ
הָיָה סְפוּג דְּמָעוֹת מְתוּקוֹת
יָנַקְתִּי אוֹתָם
בִּנְשִׁיכָה קַלָּה
וְאַחַר כָּךְ
בָּכִיתִי גַּם אֲנִי
לְבַד.
("מתוך "קצרים ללא שם", עמד 50)

בתחושה דקה אני נוטה להאמין במה שאמרתי. כי ככל שהשירים מתארכים, יש פחות מילים על אהבות ויותר על החיים הנוהרים בנו, כאילו הביטחון בשגרה הלא כל כך צבעונית חוזר, ובמתרחש סביבנו, על הערים שלנו והעולם שלנו, ומקומות רחוקים בהם המשורר מצא עצמו משוטט והוגה, הוגה ומשוטט, מטמיע גוונים בתודעתו וחולף ואחר בא ורושם אותם כידו הטובה.

לא אביא אותם לכאן משום שאני תר אחר הרגש. תר ומלקט. כי ככל שיהיו בנופים חדשים גוונים ואווירה מעוררת, הרי לאחר הכול החוט שבאמת מוביל אותנו הוא הרגש. אלו הכמיהות, אלה החושים. אלה אותם דברים שעינינו רואות והם מיתרגמים מיד למראות חבויים שנשמרים במוחנו. ומתוך כך שאיני יכול להכיל כאן את כל הספר, אני מלקט ממנו. והיות ואני מלקט לפי אהבָתי, אנו שבים לגעת בתקוות. כי כמעט בכול מקרה מוסיף הלב לתור אחרי יהבו, וככל היותו רק שריר, רק חומר, מפליא שוב ושוב כמה רבדים של רגש הוא מכיל ואיזו ערגה ספוגה בו:

בְּרֹבַע הָאַרְמֶנִי בִּירוּשָׁלַיִם
נִגַּנְתִּי לָךְ כִּנּוֹר מֵיתָרִים שָׁבוּר,
קָפֶה מַר מָתוֹק
הֶעֱלָה אֵדֵי שִׁכָּרוֹן אַהֲבָתִי,
בַּטֶּלֶפוֹן – סִפַרְתִּי לָךְ
עַל פְּגִישָׁה מִיסְטִית
בָּעִיר הָעַתִּיקָה
וְאָמַרְתִּי לְעַצְמִי,
חוֹמוֹת סְגוּרוֹת
שֶׁבֵּינֵינוּ
יִפְּלוּ
בְּגָדוֹל.
("ברובע הארמני", עמ' 52)

הנה, בעומק הלב אנחנו תמיד מקווים. ודווקא שם, (אני אומר "שָם", כי במיטב המקרים קורים הדברים ב"שָם" כלשהו) ברובע ארמני שאינו שלו, בכינור שכבר נשבר, עם קפה מר ובעיר שאינה עירו – דווקא שם הוא מרשה לעצמו לקוות, לערוג. אולי דווקא בשל הזרות, בשל המרחק, גם אם במקרה זה רק מרחק יחסי. שם הוא מעז לערוג ולקוות, ומתפלל תפילה מושפעת מיתוס, מושפעת היסטוריה ואמונה. שהיא גדולה מהחיים. כמו החומות שייפלו למען תשוקתו בהיותו בירושלים.

יש בתקווה הזאת ובערגה הזאת פחד מסוים. תקווה שנפתחת מתוך רצון, אבל עם נכונות לכישלון. אולי אף יותר מנכונות - כמעט ציפייה לאפשרות שהדברים לא יתממשו. כי החומות, שלכאורה ביניהן הוא חש את אשר חש ומבטיח את שהבטיח, גם הוא יודע כי כבר נפלו. וכאילו לא די בכך, הרי בהביטו סביב אינו מוצא על מה לצהול. אדרבה:

פָּגַשְׁתִּי אֶת יֵצֶר לֵב הָאֲדָמָה
וְהִיא פְּצוּעָה, דְּווּיַת כְּאֵב
עֲצֵי תָּמָר יַבְּשׁוּ עָלֶיהָ
בּוֹעַלֶיהָ נָפְלוּ שִׁכּוֹרִים
בְּמִסְדְּרוֹנוֹת סְלָעֶיהָ
שֶׁיָבְשׁוּ
זֶה מִכְּבָר
פָּגַשְׁתִּי אֶת יֵצֶר לֵב הָאֲדָמָה
וְרוּחוֹתֶיהָ שְׁטוּפֵי דֶּמַע
חַיָּלֵי צְלָלִים
קְמוּצֵי אֶגְרוֹף
רָכְבוּ עַל סוּסֵי הַנָּקָם שֶׁלָּהּ
(מתוך "יצר לב האדמה", עמ' 28)

כזהו לב האדמה העשֵן שהוא מוצא. לב מדמם. כמו נבואה של זעם. אלגוריה על האדמה, ואולי לא. אלגוריה על החיים, ואולי לא. ואם כך, שמא אנו נותרים לאחר הכול רק עם המשל. חיים אותו, את משל עצמנו. לך וחשוב, שמא המשל הקשה שאנו ממשילים שולט בנו ואיננו יכולים להשתחרר ממנו. אנחנו נעשים נגישים וסבילים לכאב. כך שוב מגיע הקושי, שוב מגיע המרחק מעצמנו, שוב אנו נוגעים נגיעה קצרה ומהירה בחומר הדואב.

אכן לא הבאתי את השיר שלמעלה בשלמותו, אבל אני מביא בתמורה את השורות הקשות של השיר הקצר הבא, כדי לעורר את המחשבות הקבורות בחלקנו ואולי גם ברובנו, שעושות אותנו מהירים, קצרים, כמעט חומקים, אולי כמו חלק משירתנו.

הַכְּבִישׁ הָיָה אָרֹךְ אָרֹךְ.
מִתְמַשֵּׁךְ בְּקַוִּים דַּקִּים, נֶעֱלָמִים.
עַל גּוּפוֹת חַיָּלִים מֵתִים
הֻנְּחוּ חֵרְיוֹנֵי צִפּוֹר, בְּקַוִּים
גְּלוּיִים מִתְמַשְׁכִים.
("לגיארוג טראקל", עמ' 13)

אני לא שואל מיהו גיאורג טראקל, שלו מוקדש השיר. אולי אני בור ואולי אני לא, אך אפשר שאין השיר אלא דחף תרפויטי שהתפרץ מקיבת כותבו. אבל טראקל עבורי הוא כל חייל שנפל. הוא כל זיכרון של מלחמה, הוא כל טראומה של מוות מיותר, אַלים, מכוער. והשיר מאוד קצר, מלא עוצמה, מלא יראה. קצר מתוך הבהלה שבו. יראה מתוך הרתיעה מזוועת עצמו.

האם זאת המנסרה שהמשורר מביט בהכרח דרכה? האם הזמנִיוּת שהוא מכיר, הכעור הזה שהוא מודע לו, אלה הם הדברים שסוגרים עליו ומגדרים אותו? האם המחשבה על אותם חיַילים שלא רק מתו, אלא בַאופן הציני ביותר מסודרים מעליהם חריוני ציפורים בשורה, כאילו יד של רֵשע סמנה עליהם קווים מחוריינים ומעליבים מלוַוה אותו?

אַחֲרֵי מוֹת קְדוֹשִׁים
אֱמֹר שִׁירַת צִפּוֹר. מַשָּׁק כְּנָפֶיהָ
טוֹרֵד מְנוּחַת הָרוּחַ
וּבַאֲוִיר רֵיחַ מַר שֶׁל מָוֶת
נִשָּׂא לְכָל עֵבֶר.
(מִתּוֹךְ "אַחֲרֵי מוֹת", עֲמ' 53)

יש בו, במשורר שלנו, איזו רטינה שחבויה בו ואולי לא כל כך חבויה אל היום-יום שלו, אל היום-יום בכלל, או אפילו אל היקרים לו, אל יצירתו שלו ואל נפשו. ואל הרגישות העמוקה הטבועה בו אל העולם, רגישות שאולי אינו אוהב, שמָשִּיבה בו הרהורים, מנגנת בו תוגה של שירים. כי הרגישות מעיקה מטבעה, טבועה ועמוקה. אך אפשר לחוש בו את הרגש החנוק, ואת הכמיהות ואת הערגות ואת התאווה החבויה לאחר הכול לחיים. ואת הכאב המסתתר בו, שלא פעם ולא שתיים גורם לו לגחך בלא שמחה יתרה אל עצמו.

אִמִּי הָיְתָה תּוֹפֶרֶת תַּחְפּושׂוֹת שִׂמְחָה
לְלֵּיצָנִים שׁוֹטְרִים
וּנְסִיכוֹת
וַאֲנִי תּוֹפֵר לַמִּלִּים חֲלִיפוֹת
שֶׁל פְּדוּת
קָשָׁה
("חפוש", עמ' 72)

אכן, יש למשורר גאולה של מילים בלבד, ואלי זה חלק ממועקתם של המשוררים. כי מילים הן נשק רק מול מי שקשוב אליהן, מי שאינו קשוב לא יבין. ויורשה לי לאחר כל זאת לסיים בשירו המיוחד, שיר שהוא תוכחה של מילים, שמוציא אותו מתוך עצמו. האני מאמין שלו, על נפשו ועל המקום בו הוא נמצא ובו הוא עומד כישות עצמאית. לפחות כישות שרואָה עצמה עצמאית. שיר שהוא הצהרה מגובשת וברורה לנושא שמתגעש, מכעֵר וצעקני שמתסיס ומעכיר את ההוויה ואני מוצא לנכון להביאו על כל אורכו. כי ברור לי שחשוב להביאו כאן בשל האמירה שבו. הנה "מזרחי לא מכאן", עמודים 17-16:

אֲנִי מִזְרָחִי לֹא מִכָּאן / כִּי אָבִי לֹא הָלַךְ לְקַלֵּל / בְּעַרְבִית פָלֶסְטִינָאִית / אוֹ אַחֶרֶת / שֶׁהָיְתָה שְׁפָתוֹ, / כִּי הָיִינוּ רֹב שֶׁל / יְלָדִים עִירָאקִים / בְּתוֹךְ מִעוּט / אַשְׁכְּנַזִּי נִשְׁלָט / וּמְדֻכֶּא / בַּשְּׁכוּנָה שֶׁהָיוּ בָּהּ / נִצּוֹלֵי שׁוֹאָה וְנִצּוֹלֵי מֵעְבָּרוֹת / כִּי תָּפַסְנוּ בְּלִי פַּחַד נְחָשִׁים בַּשָּׂדוֹת / בַּפַּרְדֵּסִים / וּבַחֲצֵרוֹת בָּתֵּינוּ / הַהוֹרִים שֶׁלָּנוּ / לֹא הִפְלִיאוּ / בָּנוּ מַכּוֹתֵיהֶם / כִּי הֵם הָלְכוּ לַעֲבֹד / בַּעֲמַל כַּפֵּיהֶם / וַאֲנַחְנוּ לֹא בָּכִינוּ / וַאֲנַחְנוּ לֹא צָחַקְנוּ / אֲבָל אֲנַחְנוּ לֹא וִתַּרְנוּ / וְלֹא הוֹתַרְנוּ / שׁוֹבְלֵי עָשָׁן קִפּוּחַ מֵאֲחוֹרֵינוּ / כִּי הָיָה לָנוּ / אֶגְרוֹפִים וְדָם / וְהֵעָזַת אֱמֶת / וְחָרִיצוּת טוֹבָה / וְלֹא רַצְנוּ לִלְמֹד בְּאוּנִיבֶרְסִיטָה / בִּשְׁבִיל לְהַרְאוֹת לָאַשְׁכְּנַזִּים מִי אֲנַחְנוּ, / בִּשְׁבִיל לִשְׁמֹעַ אֶת אַבְנֵר גָדַסִי וּמוּזִיקָה פְּסִיכֶדֶלִית לֹא / הָיִינוּ צְרִיכִים בִּכְלָל לְהִתְנַצֵּל / אוֹ לְנַצֵּל / מַצָּבִים קִיּוּמִיִים / אֲבָל קִמְטֵי הַשִּׁירָה הַדּוּ פָרְצוּפִית / מֵעֲיָרוֹת הַפִּתוּחַ הַמְּקַפְּחוֹת (לֹא שֶׁלָּנוּ), / רָחֲקוּ רָחֲקוּ מֵאִתָּנוּ / כְּמוֹ כֶּלֶב חוּצוֹת / שׁוֹטֶה הַמְּשׁוֹטֵט תָּדִיר בֵּין שְׁכוּנוֹת עֹנִי לִשְׁכוּנוֹת פְּאֵר / וְאֵלּוּ הֵם חַיָּיו. / וַאֲנִי לֹא כָּתַבְתִּי / מֵעוֹלָם / שִׁירֵי קִפּוּחַ / מִזְרָחִי.

(ראובן שבת: "בקצה האדמה שמים", הוצאת "מיטב-ארגמן" 2016, 79 עמודים)

תאריך:  30/10/2016   |   עודכן:  30/10/2016
יוסף כהן אלרן
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
ראיון עם ראש סוכנות הביון המרכזית בארה"ב בדימוס, ר' ג'יימס וולסי, היועץ הבכיר של דונלד ג׳יי טראמפ לביטחון לאומי, הגנה ומודיעין
ביום 01.10.2016 חשפנו כאן כיצד הנאמן רו"ח חן ברדיצ'ב ובא-כוחו עו"ד שלום גולדבלט מוליכים שולל את הנושים בתיק מילומור-רסידו (ופרדי רובינסון) ואת בית המשפט. כתבנו, כי במקום לפעול להשבת הכספים לנושים מוקדם ככל שניתן, פועלים ברדיצ'ב וגולדבלט, שקיבלו לידיהם את תיק מילומור ב-2008 (!!!), בדרכי עורמה ותחבולה; במקום למכור את פרויקט "המרכז המסחרי" בבית שמש, המוחזק על-ידי חברת מצפה בית שמש בע"מ, ולהקצות את התמורה לפרעון חלק מהחובות לנושים, הם בוחרים בנטילת הלוואה בסכום של 36 מיליון ש"ח, בתנאים דרקוניים, מאיש השוק האפור רון יאיר פלד. הכספים נועדו לגישתם למימון מסלול של השבחה, ייזום ובנייה, שיימשכו קרוב לוודאי במשך שנים רבות.
29/10/2016  |  יואב יצחק  |   כתבות
בשבוע שבו פורסם כי העיתונאי הבכיר ארי שביט הואשם על-ידי עיתונאית אמריקנית בהטרדה מינית שלה, מעניין מאוד לראות מהי עמדתו של הפרשן ארי שביט על הנושא הזה בדיוק.
28/10/2016  |  איציק וולף  |   כתבות
במשך שנים רבות העתיק וסילי מיטרוקין, בכיר בקג"ב, מסמכים סודיים של הארגון. לאחר עריקתו למערב בשנת 1992, נחשפו סוכנויות מודיעין רבות לעומק החדירה הסובייטית למדינותיהם. רונן ברגמן, שקיבל גישה למסמכים, חושף בידיעות אחרונות (יום ו', 28.10.16) רשימה של אישים שלפי המסמכים פעלו כסוכנים בישראל. הרשימה כוללת חברי כנסת, מהנדסים, אנשי מודיעין ואפשרות גם לבכיר באגף ריגול נגדי בשב"כ.
28/10/2016  |  אריאל י. לוין  |   כתבות
קבוצת אורתם-סהר, שנקלעה לקשיים ולפרסום רב שלא בטובתה, חייבת – גם חובות ישירים, גם הלוואות לפירעון וגם ערבויות – 980 מיליון שקל. רוב החובות הם לבעלי אג"ח ולבנקים. אבל מאחורי הנושים הגדולים עומדת שורה של נושים בינוניים וקטנים, העלולים להפסיד כסף רב.
28/10/2016  |  אלעזר לוין  |   כתבות
בלוגרים
דעות  |  כתבות  |  תחקירים  |  לרשימת הכותבים
רבקה שפק-ליסק
רבקה שפק-ליסק
יש מחלוקת בקרב החוקרים בנוגע לגודל האוכלוסייה במאה ה-19 ולגבי המספר המדויק של כל קבוצה דתית, אבל, הריבוי הטבעי המוסלמי היה אטי בהשוואה לגידול האוכלוסייה היהודית והנוצרית
דן מרגלית
דן מרגלית
בעצם מדוע שהח"כים לא יאשרו לעצמם פגרה? אבל לא סתם אלא ללא מגבלת זמן, לכו לפגרה, לכו ואל תשובו
איתמר לוין
איתמר לוין
עם חיוך תמידי והמון סבלנות ואנושיות, חוי טוקר מנהלת בנינוחות דיוני חדלות פרעון - אם כי לעיתים תכונות אלו גורמות לה לאפשר לעורכי דין להאריך מדי ואף לנהל שיחות ממש מתחת לדוכן
לרשימות נוספות  |  לבימה חופשית  |  לרשימת הכותבים
הרשמה לניוזלטר
הרשמה ל-SMS
ברחבי הרשת / פרסומת
ברחבי הרשת / פרסומת
News1 מחלקה ראשונה :  ניוז1  |   |  עריסת תינוק ניידת  |  קוצץ ירקות מאסטר סלייסר  |  NEWS1  |  חדשות  |  אקטואליה  |  תחקירים  |  משפט  |  כלכלה  |  בריאות  |  פנאי  |  ספורט  |  הייטק  |  תיירות  |  אנשים  |  נדל"ן  |  ביטוח  |  פרסום  |  רכב  |  דת  |  מסורת  |  תרבות  |  צרכנות  |  אוכל  |  אינטרנט  |  מחשבים  |  חינוך  |  מגזין  |  הודעות לעיתונות  |  חדשות ברשת  |  בלוגרים ברשת  |  הודעות ברשת  |  מועדון +  |  אישים  |  פירמות  |  מגשרים  |  מוסדות  |  אתרים  |  עורכי דין  |  רואי חשבון  |  כסף  |  יועצים  |  אדריכלים  |  שמאים  |  רופאים  |  שופטים  |  זירת המומחים  | 
מו"ל ועורך: יואב יצחק © כל הזכויות שמורות     |    שיווק ופרסום ב News1     |     RSS
כתובת: רח' חיים זכאי 3 פתח תקוה 4977682 טל: 03-9345666 פקס מערכת: 03-9345660 דואל: New@News1.co.il