סכסכנים מאחורי דלתיים סגורות

סכסוכים המגיעים לבית המשפט למשפחה הם תמיד סבוכים, קשים ומרובי רגשות. ואם לא די בכך, לעיתים קמים עורכי דין ומוסיפים הליכים מיותרים לגמרי - שעולים לצדדים לא רק בכסף, אלא גם ובעיקר במתח ובמטען רגשי מיותר. שתי החלטות מן השבוע האחרון מדגימות מצבים אלו.

עו"ד יאיר שיבר ביקש לערער לבית המשפט המחוזי בתל אביב בנוגע לסדר הבאת העדויות בעניינה של מרשתו בבית המשפט למשפחה בעיר. מדובר באלמנה שביקשה לקיים את צוואת בעלה, בעוד יורשים לפי צוואה אחרת התנגדו לכך. שופטת המשפחה איריס ארבל-אסל קבעה, כי האלמנה תגיש ראשונה את תצהירה ורק לאחר מכן יוגשו תצהירי היורשים האחרים.

סגן הנשיא ישעיהו שנלר דחה (31.10.16) את בקשתו של שיבר משורה של נימוקים, והאחרון שבהם מעלה תהיות - בלשון עדינה - סביב עצם הגשתה. שיבר לא מצא לנכון להפנות את שנלר לדבריו המפורשים בבית המשפט למשפחה: "כיוון שהוסכם שההתנגדות בצוואה שלהם, יש מקרים שנטל ההוכחה עובר לצד השני בנושאים של ירושה ויכול שכאן ביהמ"ש יצטרך להחליט למי מהצדדים קיימת נטל ההוכחה. לאחר ששמעתי את דברי ביהמ"ש אני מסכים לקבוע את הדיון להוכחות. לא אעמוד על טענת היפוך הנטל". בעברית פשוטה: שיבר הסכים, הבטיח לא לערער - ואז ערער וניסה להטעות את שנלר. למזלה של מרשתו, שנלר לא חייב אותה בהוצאות.

עו"ד חאלד מוסא דכוור ביקש מבית המשפט למשפחה בנצרת להעביר להליך גישור, לפי התקנות החדשות, סכסוך בין מרשיו לבין בתם. אלא שמדובר בבת בגירה, וכפי שאומר (31.10.16) סגן הנשיא אסף זגורי - החוק ברור וחד-משמעי: הוא מדבר על "אדם שלא מלאו לו 18". משמע: הליך הגישור אינו יכול לחול על סכסוכים בין הורים לבין ילדיהם הבגירים.

בית המשפט אינו יכול לפרש את המונח "ילד" ככזה החל מעל גיל 18, כאשר המחוקק קובע הגדרה מפורשת וחד-משמעית - נאלץ זגורי להזכיר לדכוור. וחוץ מזה, הוא מעיר, בכלל לא ברור מדוע ההליך הוגש בנצרת ולא בבית המשפט למשפחה בקריות, שם כבר מתברר תביעה בין אותם בני משפחה. השורה התחתונה: זגורי הורה למחוק את התביעה.