|
|
|
X.
|
סוגיות נכבדות טעונות בדיקה או חקירה
|
|
|
|
אדלסון. לא בכיסו של נתניהו [ג'ון לוכר, AP]
|
|
|
פרשת מוזס- נתניהו מעוררת עניין רב מאוד במערכת הפוליטית, המשפטית וגם בכלי התקשורת. ברי כי מדובר בחקירה מכוננת: זו הפעם הראשונה שהמשטרה נדרשת (בהוראת היועמ"ש) לבחון את אופן התנהלותם העיתונאית והעסקית של שני כלי תקשורת לפחות ( ידיעות אחרונות ו ישראל היום), וכן את מעורבותם וקשריהם של חברי כנסת עם אותם ראשי ובעלי העיתונים הנ"ל. חקירה זו מציפה סוגיות נכבדות, ומעוררת שאלות גם לגבי התנהלות כלי תקשורת אחרים. נציג להלן מהסוגיות הטעונות בדיקה וליבון:
- פגישות נתניהו-מוזס - אין חולק, כי בפגישות שקיימו נתניהו ומוזס הם דיברו על עסקה במסגרתה נתניהו יפעל לחוקק חוק שתכליתו הגבלת תפוצת עיתון ישראל היום, ובתמורה יפעל מוזס לשינוי אופן הכיסוי של נתניהו בקבוצת התקשורת בראשה הוא עומד. כמה כלי תקשורת, ובראשם עיתון הארץ, ערוץ 10 וערוץ 2, מפרסמים שוב ושוב כי מדובר בעסקה פלילית. אלא שניתן לראות זאת גם אחרת, כפי שגם העידו שני האישים בחקירת באזהרה:
-
א) גירסת נתניהו - לא הייתה לי שום כוונה פלילית. זכותי המלאה להגן על עצמי, ולדרוש מכלי תקשורת שיחדל מפרסום ידיעות וכתבות כוזבות ומגמתיות נגדי, נגד בני משפחתי, נגד הימין בכלל (שזה יותר מחצי מאזרחי ישראל) ונגד הליכוד בפרט. פניתי גם לעמוס שוקן, כדי שימנע פרסום כתבות הפוגעות בפרטיות של בני יאיר (בראיון לרשת ב' חטא שוקן בפגיעה בפרטיות יאיר נתניהו); לא התכוונתי לעשות מאומה עם מוזס שלא במסגרת החוק; מתפקידי כשר תקשורת וכחבר כנסת לקחת חלק ואף להוביל חקיקה שנועדה להביא לאסדרת שוק התקשורת, ולסייע בבלימת המשך השחיקה של העיתונות המודפסת בישראל, הכוללת עיתון חשוב כמו ידיעות אחרונות; פעלתי במסגרת החוק ולא הבטחתי מאומה מעבר למגבלות החוק. כדי להגן על אינטרסים לגיטימיים וחוקיים, דובבתי את מוזס והקלטתי את דרישותיו הסחטניות;
ב) גירסת מוזס - זכותי המלאה לבקש מראש הממשלה לפעול לחקיקה ולהגבלת עיתון ישראל היום המשווק כחינמון בתנאי "היצף" (דבר העומד בסתירה לחוק), כפי שזכותו של כל תעשיין או חקלאי לבקש מהממשלה ומהכנסת להגביל יבוא מוצרים העלולים להרוס עסקים ולהביא לפיטורין המוניים; זכותי ואף חובתי כלפי עובדי ידיעות אחרונות וכלפי הציבור, להתריע ולפעול מפני מצב, שבו איל קזינו המרוויח כסף קל בקזינו במקאו, ישתמש בכספו כדי לספסר במערכת הפוליטית בישראל וידרוס בדרכו את העיתונות המודפסת בישראל;
- נוני זכאי לפרס - ארנון מוזס ראוי לפרס גדול על מעשים טובים. במיוחד על מפעל הענק שהוא מנהל אישית, שבו הוא מעסיק מאות מוגבלים, ובהם עיתונאים עיוורים וחירשים. לא, מוזס שמר על פרטיותם ולא גילה את דבר מוגבלותם. מוגבלותם נודעהה זה עתה, נוכח הנסיבות. הנה, הם מעידים בזה אחר זה: לא ראינו, לא שמענו. נחום ברנע, סימה קדמון, רון ירון, ואפילו בן דרור-ימיני (לפני שדילג לידיעות אחרונות, הוא ידע היטב על השחיתות והפרסומים המגמתיים של מוזס בידיעות אחרונות). לא, עיתונאים מקצועיים אלה לא ראו ולא שמעו על הרשימות השחורות בידיעות. לא, הם לא חוו ולא שמעו ולא היו עדים לאג'נדה שהוביל מוזס: פרסומים כוזבים ומגמתיים נגד מי שסומנו כיריבי העיתון, ובראשם נגד נתניהו ובני משפחתו. לא, הם גם לא ראו ולא שמעו על האג'נדה המושחתת שהוביל מוזס במשך שנים, שתכליתה הייתה להגן על אהוד אולמרט מפני חשיפת מעשיו הנפשעים;
- האם יכלו נוני וביבי לספק את הסחורה - שלטון תמורת עיתון. זו הסחורה, כביכול, בה דיברו מוזס מזה ונתניהו מזה. מוזס הציע כביכול לנתניהו את ראשות הממשלה, לכמה שנים שירצה; ואילו נתניהו הבטיח כביכול להגביל את תפוצת עיתון ישראל היום. אלא שהבטחות אלה, גם אם אכן הועלו, נעדרות כיסוי. ההתכנות למימושן כמעט אפסית: אדלסון אינו מונח בכיסוי של נתניהו, ואם ירגיזו את שלדון הקשיש, הוא יצווה מרכושו מימן לעוד עיתון או שניים כדי להרוס את נתניהו; חברי הכנסת מהאופוזיציה וחלק ממרכיבי הקואליציה לא היו נותנים ידם לחקיקת חוק שכזה, כפי שכבר הוכח; מוזס לא יכול להבטיח את השלטון לנתניהו, שכן אזרחי ישראל הם הקובעים (נתניהו נבחר שלוש פעמים למרות שמרבית כלי התקשורת ובראשם ידיעות אחרונות פעלו באופן מגמתי נגדו ונגד הליכוד).
|
|
|
|
Y.
|
הצדקן המתחסד מרחוב שוקן
|
|
|
|
דנקנר. היה נתון לסחיטה [צילום: פלאש 90]
|
|
|
עיתון הארץ ועמוס שוקן בראשו פועלים מזה זמן רב בצדקנות ובהתחסדות. עד אותה נקודה שבה חשפנו את פרסומיהם המגמתיים - בגלל מאזן האימה והמידע הנפיץ שהחזיק מוזס נגד שוקן (ראו קישור), הוצג נתניהו לבדו כמי שיזם וניהל שיחה סחטנית נגד מוזס. מיד לאחר החשיפה ב-News1 השתנתה מגמת הסיקור. את הדברים שנאמרו בפגישות בין נתניהו למוזס - יחסי התן-וקח, הם מגדירים עתה כיחסי שוחד הדדיים. בהקשר זה כדאי ונכון וצודק להרחיב את החקירה ולבחון את שיטותיו של עמוס שוקן:
- סחיטה נגד בנק הפועלים - עיתון דה-מארקר החל להכות בבנק הפועלים בפרסומים מגמתיים ו/או כוזבים לאחר שהנהלת הבנק, ובראשה דני דנקנר וציון קינן, דחו את בקשת שוקן לקבל אשראים נוספים, ואף עמדה על-כך, כי נוכח ההרעה במצבה של קבוצת שוקן, לא יסכים הבנק למחזר הלוואה שהגיע לפירעון ולא תינתן הלוואה חדשה. התנהלות זו מדיפה ריח של איומים וניסיונות סחיטה באיומים;
- האשראי החריג מבנק לאומי - בנסיבות שנוצרו, עקב דרישת בנק הפועלים, פנה שוקן לבנק לאומי. מהר מאוד קיבל מסלולי אשראי חלופיים, למרות מצבו העסקי שהיה קריטי. התמורה לא איחרה לבוא: כתבות מלוקקות לטובת צמרת בנק לאומי בכלל והמנכ"לית רקפת רוסק. התנהלות זו מדיפה ריח של יחסי שוחד;
- צירוף נאשם בתיק רצח כשותף לקבוצה - עמוס שוקן מתנהל בצביעות ובהתחסדות. כולל בדברי הגנאי נגד פגישתם של מוזס ונתניהו והעסקה כביכול שניסו לגבש. הוא עצמו שיתף פעולה בעבר עם ארנון מוזס באופן הנוגד את חוק ההגבלים העסקיים. שוקן פעל באופן מפוקפק ומושחת הרבה יותר משניהם. העסקה הבעייתית שביצע עם האוליגרך ליאוניד נבזלין טעונה חקירה. לפחות בנקודות אלה: באילו נסיבות בדיוק הסכים נבזלין לשלשל 140 מיליון ש"ח לקופת קבוצת שוקן, תמורת 20% בבעלות על קבוצת שוקן (שעמדה בסכנת קריסה), למרות ששוויו הריאלי של העיתון לא עלה על רבע ממחיר העסקה; והאם נכון שבמקביל עבר עיתון הארץ מפוזיציה של חשיפות וגינוי נבזלין במשך תקופה ארוכה ופרסומים בדבר חשדות חמורים נגדו ונגד שותפיו לעסקים, כולל חשדות למעורבות בפרשות רצח ברוסיה (!!!), למצב שבו מוחזק נבזלין, בעיתון הארץ, כ"צדיק" וכאיש עסקים ראוי ולגיטימי וכשותף בעיתון חשוב; והאם נבזלין קנה בפועל את שתיקת עיתון הארץ, תמורת שלמונים; והאם נכון שעיתון הארץ ואנשיו פעלו למען נבזלין (שהקים את 'קרן נדב'), כך שיוצג כאדם חיובי המעניק פרסים לשועי הארץ, ובראשם: לנשיא בית המשפט העליון לשעבר, פרופ' אהרן ברק.
|
|
|
|
Z.
|
יחסי שוחד מול הפרקליטות והמשטרה
|
|
השאלות הנ"ל הן רק חלק קטן מאלה הטעונות בדיקה ו/או חקירה. אם יהין היועמ"ש אביחי מנדלבליט להורות על חקירה מקיפה ומעמיקה, כדי לחשוף את השיטה המושחתת והמפוקרת הנוהגת שנים רבות, ובה מעורבים מוזס ושוקן, לא יהא מנוס מחקירת יחסי השוחד שקיימו כלי תקשורת עם שורה ארוכה של בעלי תפקידים בכירים במערכת המשפטית, ובהם: דורית ביניש, עדנה ארבל, יוסף חריש, משה מזרחי, יהודה וינשטיין, יוחנן דנינו, מני יצחקי, ועוד ועוד ועוד. או אז יוכל לקבל הציבור מענה לשתיים מהשאלות שלהלן: מדוע עמוס שוקן לא הועמד לדין בגין שיבוש הליכי חקירה ומשפט בפרשת אורי בלאו, למרות שסיכן את ביטחון המדינה; ומדוע ארנון מוזס לא הועמד לדין בפרשת האזנות הסתר.
|
|