טרשת עורקים: להחזיר הגלגל לאחור

יום העבודה שלי, כקרדיולוג התערבותי, כולל בעיקר ביצוע צנתורי לב. עבור רבים, המילה צנתור היא מילה מפחידה ומאיימת. זוהי פעולה פולשנית שמטרתה אבחון וטיפול בטרשת עורקים מתקדמת - שסיבוכיה עלולים לגרום להתקפי לב, לשבץ המוח ולמוות ועל אף שזהו מושג מוכר למדי, ולא נדיר לשמוע התייחסות ל"צנתור" לאחר ארוחה דשנה במיוחד, רבים לא יודעים מהו בדיוק התהליך שגורר אותו. מהי טרשת עורקים? כיצד היא נוצרת? וכיצד, אם בכלל, ניתן להחזיר את הגלגל לאחור גם ללא ההתערבות האגרסיבית של צנתור?

טרשת עורקים אינה תהליך מקומי, אלא מחלה מפושטת, שעלולה לפגוע בכל עורקי הגוף, ובעיקר באלה המספקים דם למוח, ללב ולגפיים. לכן, סיבוכיה כה מסוכנים ומהווים את גורם התמותה המוביל בעולם. טרשת עורקים היא תהליך המתחיל כבר בגיל צעיר: אנחנו נולדים עם עורקים נקיים, ושילוב של גורמים, בעיקר המרכיב הגנטי, אך גם המרכיב הסביבתי מביאים לשקיעה של שומן מתחת לציפוי העדין של העורק, ולהתפתחות של רובד (שילוב של שומן, תאי דלקת, רקמת חיבור וסידן) הפוגע בו. הציפוי העדין, העונה לשם אנדותל, הוא מעין נוגד קרישה טבעי - אך הפגיעה בו, הגורמת לנזק תפקודי לתאי האנדותל, גוררת היווצרות של קרישי דם על דפנות העורקים ואלה חוסמים את זרימת הדם בעורק ומפריעים לאספקת הדם לאיברים החיוניים.

כלומר, כבר בילדות מתחילים העורקים להתכסות ברבדים, אשר בשלבים מתקדמים גורמים להיצרות משמעותית של העורק ואף עלולים לחסום אותו לחלוטין. כאן, הופך הצנתור לכלי חשוב בהתמודדות - בניסיון לפתוח את העורק ולאפשר זרימת דם טובה יותר לאיברי המטרה אותו הוא מספק. אך הרי לא כולנו מגיעים בסופו של דבר לצנתור או לחדר המיון.

מה שעושה את ההבדל בין רבדים מסוכנים פחות על דופנות העורק לבין כאלה הגורמים להיצרות קריטית או לכאלה שעליהם נוצר קריש חוסם שיגרום להתקף לב או לשבץ, הוא כאמור שילוב של נטייה גנטית להפרעה במאזן השומנים - יתר כולסטרול רע בדם - יתר לחץ דם או סוכרת, ושילוב של גורמים סביבתיים עליהם אנחנו שומעים ללא הרף - ובצדק: עישון, זיהום אוויר (כמו גם עישון פאסיבי), תזונה עתירת שומנים ובפרט שומנים מן החי. שילוב של גורמי סיכון, כמו סוכרת ועישון, מצביעים על רמת סיכון גבוהה מאוד הדורשת טיפול אינטנסיבי.

וכאן נשאלת השאלה: אם במשך החיים טרשת העורקים מתפתחת בתהליך הדרגתי, האם ניתן "להחזיר את הגלגל לאחור" ולגרום לירידה הדרגתית? אכן כן. הקרדיולוגיה, רפואת הלב, מתמודדת בטרשת ובסיבוכיה במספר חזיתות, בעזרת צוות רב-תחומי המשתף קרדיולוגים, תזונאים, מאמני כושר, מומחי שיקום לב ופסיכולוגים במטרה להתאים לכל המטופל את הגישה היעילה והבטוחה ביותר עבורו.

חזית טיפול ראשונה מתייחסת למאפיינים הסביבתיים: הפסקת עישון, תזונה נכונה ומותאמת למטופל ופעילות גופנית - או בקיצור, כל מה שאנחנו יודעים שעוברים אנשים שעברו התקף לב או בעלי לחץ דם גבוה. הקפדה על שלושת המרכיבים האלה לאורח חיים בריא נכונים כמובן לכלל האוכלוסייה, גם מי שאינו בעל נטייה גנטית ליתר כולסטרול או לסוכרת.

חזית טיפול נוספת מתייחסת למניעת התפתחות ולנסיגת הרבדים והפחתת הטרשת באמצעים תרופתיים. ישנן שתי קבוצות עיקריות של תרופות המטפלות ביתר כולסטרול ומביאות לנסיגה של הרובד:

הראשונה היא קבוצת הסטטינים המוכרת למדי, המשמשת כקו טיפול ראשון ונמצאת בשימוש כ-20 שנה והראתה יעילות רבה בהפחתת הטרשת וסיבוכיה ולירידה בתחלואה ובתמותה.

הקבוצה השנייה חדשה יותר, ומבוססת על מנגנון פעולה חדש, נוגדן לחלבון PCSK9, חלבון המעכב את פינוי הכולסטרול "הרע" מהדם. התרופות, רפאטה (Repatha) ופראלואנט (Praluent), ניתנות בזריקה תת-עורית אחת לשבועיים והוכיחו יעילות רבה בהורדת רמות הכולסטרול, במטופלים אשר לא הצליחו להגיע ליעדי המטרה שלהם באמצעות סטטינים.

בכינוס האגודה האמריקנית לרפואת הלב שהתקיים בנובמבר, התבשרנו על תוצאות מוצלחות מאוד של מחקר GLAGOV שהראה, כי טיפול ברפאטה בשילוב סטטינים הצליח, מעבר לירידה המשמעותית ברמות הכולסטרול הרע, אף להביא לנסיגה של נגעי הטרשת ולהקטין את הרובד על דפנות העורקים.

אנו ממתינים למחקר נוסף שעתיד להתפרסם במרץ שתוצאותיו ילמדו על יעילות התרופות החדישות גם בהפחתת תמותה ותחלואה. אך כבר עתה ניתן לשאוב עידוד מהמחקר האחרון המתווה אפשרות יעילה נוספת להתמודדות בטרשת ובסיבוכיה בקרב המתמשך להפחתת התחלואה והתמותה.