סיפור רצח המחסנאית בישיבת פוניבז' (בשפת העם פוניביץ') אינו ידוע ומוכר לרוב רובו של הציבור, כתבה זו באה לספר את סיפור האירוע ואת סיפורה של רבקה הרצוג, מחסנאית ישיבת פוניבז'.

סיפור רצח המחסנאית

בליל שבת, 15 בפברואר 1947 בשעה 3 לפנות בוקר לערך, חדרו שלושה ערבים(יש אומרים שניים) חמושים במקלע, למחסן ישיבת פוניבז' שבשכונת זיכרון מאיר בבני ברק. הם חדרו למחסן דרך החלון והחלו להוציא ממנו חפצים ודברי לבוש .בצריף ליד המחסן, ישנו באותה עת מספר תלמידי ישיבה. אחד מהם סיפר בעדותו כי התעורר כאשר אחד הערבים הדליק גפרור וראה את השודדים לבושים בלבוש ערבי. הם דיברו בקול רם בערבית. הוא הבין מיד במה מדובר אך מהפחד מהגנבים העמיד פני ישן ופחד לצעוק. הערבים חשדו בו ולפני צאתם ניגשו למיטה בו ישן ומשכו בשערותיו אך הוא, ספק ער, ספק ישן, לא זז. בחדר שיני בצריף, ישנה רבקה הרצוג מחסנאית ישיבת פוניבז'. רבקה בניגוד לתלמידי הישיבה שישנו בצריף או עשו עצמם ישנים מהפחד מהגנבים, התעוררה כנראה לשמע רעש הקולות והרחשים (השודדים דיברו בערבית בקול רם) והחלה פורצת בצעקות במטרה להניס את השודדים. השודדים שהיו חמושים במקלע ירו עליה מיד מספר יריות. אחת מהן פגעה ברקתה. ירייה נוספת פגעה בחזה. רבקה הספיקה לצאת מהצריף צעדה מתנדנדת כמה צעדים, אולם מיד כרעה ונפלה. רופא שהוזעק למקום קבע את מותה. גופתה הועברה לבית החולים הממשלתי בפרדס כץ. המשטרה הוזעקה למקום, ועם בוקר הובאו למקום כלבי גישוש. העקבות הוליכו לתל ליטוינסקי (כיום אזור בית חולים תל השומר) אך בשלב מסוים לא נמשך מעקב הכלבים אחר עקבות השודדים. בצד הדרך, כך נמסר, התגלו חפצים שנגנבו ממחסן הישיבה.

רבקה הובאה למנוחות בבית העלמין בנחלצת יצחק על מצבת קברה נחרט:" פ"נ אישה צנועה וכשרה רבקה הרצוג בת דב נרצחה כה' שבט תש"ז תנצב"ה."

סיפור חייה של רבקה הרצוג

רבקה הרצוג בת 42 במותה, נולדה באזור צ'כוסלובקיה עלתה לארץ כמעפילה בשנת 1945 יחד עם אחיה, שרידים ממשפחה גדולה שנספתה בשואה ובהם בעלה של רבקה הרצוג ורבים נוספים מבני משפחתה ניספו בשואה והיא נותרה אלמנה. היא עבדה כמחסנאית בישיבת פוניבז' בזיכרון מאיר בבני ברק ולמעשה גם כסוג של אם בית בישיבה - אם שניה ודואגת לתלמידי הישיבה, שרבים מהם איבדו את בני משפחותיהם בשואה ונותרו ללא אם ואב. מספרים, כי הייתה מסורה מאוד לתפקידה. בדרך כלל הייתה לנה בתל אביב ובמקרה בליל הרצח, ליל שבת לנה בצריף שליד מחסן ישיבת פוניבז'.

זמן מה, לפני שנרצחה נודע לרבקה כי אמה נותרה בחיים ומתגוררת באירופה. אחיה של רבקה שהתגורר בארץ, שהה בעת הרצח באירופה לשם יצא כדי לפגוש את אימם כשהכוונה היא לעלות את האם ארצה. מהאח נבצר ללוות את אחותו בדרכה האחרונה והאם שהצליחה לשרוד את תלאות השואה ואיבדה רבים מבני משפחתה בשואה לא זכתה להיפגש ולראות את בתה. סיפור מרגש ועצוב מאוד לכל הדעות.

וכך כותב א. במדור "זכרון להולכים" בעיתון הצופה, מיום חמישי 5 בפברואר 1948 על רבקה הרצוג במלאת שנה למותה: "אשה צנועה זו אשר חייה היו קודש למעשי חסד טהורים עלתה ארצה בשנת תש"ד. באב"דה את משפחתה בחורבן גלות אירופה, ראתה את כל תוכן חייה בדאגה ועזרה לזולת... באהבה גדולה התמסרה לתפקידה, דאגה לצרכיו היום יומיים של כל ילד וילד, השגיחה בעין פקוחה על מלבושיו שיהיו נקיים ומסודרים ונתנה להם את ההרגשה של דאגת אם, החסרה להם. דיבורה היה בשקט ובצניעות יתרה כאילו מתוך רצון פנימי לא להבליט את אישיותה. אכן יודעיה ידעו כי אישה יקרת נפש היא".

מי מכיר מי יודע?

דורון לייטנר מפענח תעלומות היסטוריות, כותב לי כי רבקה הרצוג לא נכללת באתר הממלכתי לחללי פעולות האיבה, וכי הוא פועל לקדם הנצחתה באתר זה. "פרסום הפרשה עשוי לסייע באיתור בני המשפחה ולקדם הנצחתה באתר לחללי פעולות האיבה", כותב לי דורון לייטנר.

ניסיתי לברר, אם יש מישהו מבני משפחתה או מכריה של רבקה הרצוג שעדין בחיים ויכול להרחיב על סיפור חייה של רבקה וסיפור הרצח, אולם ללא הצלחה גדולה. ידוע שהיה לה אח. מה שמו? מן הסתם נותרו צאצאים מהמשפחה שהכירו או יודעים את סיפור חייה של רבקה שעל-פי עדויות הייתה אישה אצילית ומופלאה. סביר להניח כי חלק מתלמידי הישיבה שלמדו בישיבה באותה תקופה זוכרים את מקרה הרצח לפרטיו. ייתכן שיש אף כאלה מבניהם שלנו בצריף בליל הרצח. מי שיודע פרטים על הפרשה או שהכיר את רבקה מוזמן להגיב במדור התגובות הצמוד לכתבה זו. גם הנהלת ישיבת פוניבז' שרבקה עבדה בה במסירות ובנאמנות, ראוי שתירתם להנצחתה של רבקה הרצוג.