מבחינת ההרכב האנושי הכולל, בית המשפט העליון אינו משנה את פניו בצורה דרמטית. תחת הנשיאה אסתר חיות, שתיכנס לתפקידה באוקטובר הקרוב ותקבל את כל השופטים החדשים, יהיה אותו מספר של נשים ואותו מספר של ערבי[ם] כמו תחת הנשיאה מרים נאור; מספר הדתיים יגדל באחד. וכמו שהיה עד כה, ולמרות הדיבורים על גיוון - עדיין אין בבית המשפט העליון אף שופט שהחל את דרכו בבית משפט שלום בפריפריה.

בעיה בולטת נוספת היא הייצוג הערבי - היחיד שנותר מוגבל ל"שיטת הכסאות". פעם היה כיסא דתי; כעת יהיו ארבעה שופטים דתיים. פעם היה כיסא נשי; כעת יש ארבע שופטות ויישארו ארבע, ודווקא ועדה בראשות שתי נשים ויש בה עוד שתי חברות, אינה סבורה - ובצדק - שהמגדר צריך להיות שיקול. פעם היה כסא מזרחי; כעת יהיו שלושה יוצאי עדות המזרח.

לעומת זאת לערביי ישראל, 20% מכלל האוכלוסייה, יש שופט אחד - 7% בלבד. הפעם היו שני מועמדים מצוינים - ג'ורג' קרא וחאלד כבוב - כך שלא הייתה בעיה למנות את שניהם וכך להגיע ל-14% ולתת-ייצוג נמוך יותר. העובדה שלכולם היה ברור מראש שיתמנה רק שופט ערבי אחד, היא גם לא מכובדת וגם קצרת-רואי - במיוחד כאשר האחד שנבחר הוא שוב מתוך המיעוט הנוצרי הקטן ולא מתוך הרוב המוסלמי הגדול.

מדברים הרבה מאוד על שמרנות מול ליברליות, על ריסון מול אקטיביזם. אך כאשר בודקים את החלטות בית המשפט העליון בשנים האחרונות מוצאים, שהוא כמעט שלא התערב בחקיקה - ליבה של המהפכה החוקתית מבית מדרשם של מאיר שמגר (כן, גם הוא) ואהרן ברק. ההתערבות הבולטת והבוטה ביותר הייתה בחוק המסתננים, והרבה פחות - בחוק הגז (בו המדינה התעקשה על הכל או לא כלום, ומהר מאוד הצליחה למצוא נוסחה חלופית).

הרוב המכריע של עבודת בית המשפט העליון הוא תיקים שגרתיים לגמרי, בעיקר בתחום הפלילי. פסקי דין חוקתיים חשובים יש בודדים בשנה, ולכן צריך בעיקר שופטים שיוכלו לבצע כהלכה את העבודה היום-יומית החשובה והחורצת את גורל הפרט. מבחינה זו, בית המשפט העליון בהחלט השתפר ומשתפר, והשופטים החדשים יתרמו לכך.

ועוד הערה חשובה באותו נושא. אני ממש לא רוצה שלשופטי בית המשפט העליון לא תהיה דעה בנושאים העיקריים שעל סדר יומה של החברה הישראלית, ואני ממש לא רוצה שדעתם לא תבוא לידי ביטוי בפסיקתם - נניח בהשפעה של 10%. אנחנו צריכים שופטים המעורים בנעשה בארץ, אינטליגנטים, משכילים - לא רובוטים או אנשים בינוניים המתנועעים ברוח. מבחינה זו, בבית המשפט העליון יש מגוון של דעות - וכך יהיה גם בשנים הקרובות.

הגיל הממוצע של השופטים יהיה 62. חיות תיכנס לתפקיד הנשיאה בגיל 65 ותכהן בו למעלה מחמש שנים. אורי שהם יהיה המבוגר שבשופטים - בן 69 - ויפרוש בשנה הבאה. דפנה ברק-ארז, בת 52, היא הצעירה שבהם.

הוותק הממוצע בעליון - בלא ארבעת השופטים החדשים - יהיה שבע שנים. חיות היא הוותיקה ביותר - מונתה בשנת 2003. עד למינויים האחרונים, שני השופטים הטריים ביותר הם מני מזוז וענת ברון (סוף 2014 ותחילת 2015, בהתאמה).

הרקע המקצועי של השופטים הוא בהחלט מגוון. תשעה מהם הגיעו לשיפוט לאחר שהיו עורכי דין במגזר הפרטי: אסתר חיות, חנן מלצר, יורם דנציגר, יצחק עמית, ענת ברון, יוסף אלרון, יעל וילנר, ג'ורג' קרא ודוד מינץ. חמישה הגיעו מהשירות הציבורי: ניל הנדל, עוזי פוגלמן, נעם סולברג, אורי שהם ומני מזוז. אחת - דפנה ברק-ארז - הגיעה מן האקדמיה.

ניסיון שיפוטי יש ל-11 מבין 15 שופטי העליון של חיות. חנן מלצר ויורם דנציגר הגיעו הישר מהמגזר הפרטי, מני מזוז היה היועץ המשפטי ומרצה באקדמיה, דפנה ברק-ארז הייתה מרצה באוניברסיטת תל אביב. שמונה מבין השופטים החלו את דרכם בבתי משפט השלום: אסתר חיות, ניל הנדל, יצחק עמית, ענת ברון, יוסף אלרון, יעל וילנר, ג'ורג' קרא ודוד מינץ. למעט עמית, שכיהן זמן קצר בעכו לפני שעבר לחיפה, כולם כיהנו בערים הגדולות. שלושה שופטים התמנו הישר לבתי המשפט המחוזיים: עוזי פוגלמן, נעם סולברג ואורי שהם.

הוותק השיפוטי הממוצע של שופטי העליון יעמוד על 15 שנה. ג'ורג' קרא יהיה הוותיק שבהם, עם 29 שנות שיפוט, ואחריו אסתר חיות עם 27 שנים וענת ברון עם 26 שנים. לנעם סולברג - הצפוי להיות נשיא אחרי חיות ויצחק עמית - יש עד כה 12 שנות שיפוט.

המגזר והמגזר. אצל חיות יכהנו ארבע נשים - כמו אצל נאור: היא עצמה, דפנה ברק-ארז, ענת ברון ויעל וילנר. מספר השופטים הדתיים יעלה לשיא של ארבעה: ניל הנדל, נעם סולברג, דוד מינץ ויעל וילנר. לערבים נשאר כאמור כסא אחד - זה של ג'ורג' קרא, שהוא נוצרי כמו סלים ג'ובראן.

השכלה גבוהה במיוחד. לשלושה מבין שופטי העליון יש תארים אקדמיים מתקדמים: דוקטורט לדנציגר ומינץ (שהוא גם מוסמך לרבנות) ופרופסורה לברק-ארז.