מה בין נאמן לשרלטן

כונס נכסים, מפרק, נאמן, מנהל מיוחד וכו' - בעלי תפקידים אלה מתמנים ביוזמת בית המשפט ו/או באישורו. רשמית הם משמשים כ"זרועו הארוכה" של בית המשפט. על השופט מוטלת, מטבע הדברים, החובה לפקח על מעשיו של שלוחו. בפועל, חלק מהאישים שמתנים פועלים בדרכי רמייה, מוליכים שולל הן את בית המשפט והן את אותם גורמים למענם הם התמנו. אך השופט הדן בתיק עוצם עיניו אם מדעת, ואם מתוך עצלות ורשלנות, מתוך גישה פסולה ונפסדת: כבודו לא יטרח לבדוק ולעיין ולקבל החלטה מושכלת - למרות שמדובר כאמור בשלוחו ובזרועו הארוכה - אלא אם תוגש לו בקשה מיוחדת.

כזה הוא המקרה של רו"ח חן ברדיצ'ב, שמונה כנאמן להסדר לחובותיו של הרמאי הידוע, פרדי רובינסון (וחברת מילומור שבשליטתו), שהורשע בשני כתבי אישום נפרדים, עוד בטרם נחקר בגין פשעיו במעילות ובהוצאת כספים במרמה ממועצת באר יעקב.

חשפנו בשנתיים האחרונות כמה וכמה פרשות בהן מעורב ברדיצ'ב. הצבענו על כזבים שמסר לבית המשפט, על מידע שהסתיר - תוך שיתוף פעולה מצד בא-כוחו עו"ד שלום גולדבלט. אולם עד עתה לא מצא לנכון כבודו - כב' השופט חגי ברנר, בפניו מונח תיק זה, לקרוא אותם לסדר. לדרוש מהם הסברים. להציג להם את השאלות הנכונות: מדוע נמשך תיק הפירוק-ההסדר משנת 2008 ועד עתה, למרות שבנק הפועלים מחק לרובינסון ולמילומור חובות בסך 350 מיליון ש"ח; מדוע דיווחתם לגורמים שונים שפרעתם את מרבית החובות של רובינסון-מילומור, למרות שגם עתה קיימים חובות בלתי מסולקים בהיקף של מאות מיליוני ש"ח, ועל-אף שהנושים קיבלו סכומים פעוטים יחסית; מדוע לא תפוטרו מתפקידכם מחמת זאת שמרבית ההבטחות וההתחייבויות שהגשתם לבית המשפט, לא הוגשמו; מדוע לא הצעתם עד עתה למכירה את אחוזתו של פרדי רובינסון, ששוויה כ-15 מיליון דולר, כדי לכסות חלק מהחובות; מדוע אתם ממשיכים לספסר באינטרסים של הנושים ומספרים להם סיפורי בדים, לטובת החייב רובינסון; מדוע אתם מאפשרים לרובינסון להמשיך ולנהל את המחצבה ברומניה, תוך הותרת האופציה בידיו למשוך ממנה כספים שחורים; מדוע אתם ממשיכים לשלם שכר חודשי גבוה לרובינסון, בעוד הנושים ממתינים לכספם; מדוע אתם מעיזים, פעם אחר פעם, להגיש בקשות לשכר טירחה במיליונים, בטרם הצלחתם לשלם לנושים את חלק-הארי של כספם. מדוע מדוע מדוע.

ושאלת השאלות היא דווקא לשופט ברנר: מדוע כבודו נמנע מביצוע עבודתו - האם רק בגלל רפיסות ועצלות, או נוכח העדר כישורים מתאימים. ואולי גם נוכח ניגוד עניינים מובנה אליו נקלע כבודו, לאחר שהוא עצמו לקה למצער בעיוורון, והתיר לשרלטנים הנ"ל, פעם אחר פעם, להתנהל באופן מופקר ובעייתי.

אורנשטיין-בנקל, לעומת ברנר-ברדיצ'ב

דוגמה ומופת יש ללמוד מאופן התנהלותו של עו"ד יוסי בנקל, שמונה לנאמן לחובותיו של איש העסקים (לשעבר...), אליעזר פישמן - שהימר על כספם של אחרים וגרם נזק במיליארדים. תוך שבועות ספורים הגיש בנקל דוחות לבית המשפט. והוא כבר מבקש, כמו שצריך, לתפוס את השור בקרניו: לרדת לנכסיו הפרטיים של החייב, הוא פישמן, וגם לחפש בארץ ובחו"ל ולדרוש כספים שהוברחו, כולל נכסים ו/או מזומנים ו/או דמי ניהול שהוצאו והועברו לילדיו של פישמן.

בשונה מהמקרה המתואר לעיל (ברדיצ'ב-ברנר), בתיק פישמן יושב שופט רציני ומקצועי יותר - נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב, איתן אורנשטיין. לא, הוא לא אישר לבנקים-הנושים למנות נאמן מטעמם, ביודעו היטב כי האינטרס שלהם הוא להסתיר את המידע. לא, הוא לא נענה לבקשתו של הרמאי שלום גולדבלט (המייצג את פישמן) לעשות הסדרים במחשכים עם הבנקים בסיועה של ורדה אלשיך, שאותה ביקש גולדבלט למנות למגשרת (זו אותה אלשיך, אגב, שאיפשרה לגולדבלט-ברדיצ'ב, בעת כהונתה כשופטת, להתנהל בתיק רובינסון-מילומור באופן בלתי תקין; וזו אותה אלשיך שנאלצה לפרוש בגלל זיופי פרוטוקולים...).

כבוד הנשיא אורנשטיין לא נותן לצדדים לזוז בלי אישורו. ובצדק. כבודו מבין שהכוח והסמכות והאחריות נתונים בידיו, לטובת שפיטה בעניין המשפטי המובא בפניו. כבודו מתעמק בפרטי התיק ופועל במהירות כדי לעשות סדר. הנה, לבקשת בנקל, הוציא אורנשטיין צווים המונעים מילדיו של פישמן ביצוע דיספוזיציה בנכסים. כבודו דורש את הכסף כדי לעשות משפט. וגם צדק. לעומתו, השופט ברנר רואה ומחריש בתיק מילומור. ורובינסון ממשיך לצחוק על כולם, כולל על בית המשפט, ומתגורר בבית המידות הכולל אפילו חדר מגורים ואמבטיה מיוחדת לרחצת כלבו.

ברדיצ'ב, כמו עו"ד גולדבלט, טרם הפנימו: מעשיהם גלויים לעין-כל. אנו ב-News1 נמשיך לעסוק בפרשה ולחשוף בפני הציבור את המידע הרלוונטי על מעלליהם. ברי, כי בנסיבות אלה - רק עניין של זמן עד שכבודו יתעורר ויפנים את חובותיו על-פי דין. ברדיצ'ב וגולדבלט לא יוכלו, לאורך זמן, להימלט מאימת הדין. לאט-לאט יבינו זאת גם שופטים אחרים, ויימנעו מלהפקיר בידיהם תיקים לכינוס, ניהול או נאמנות.