השופטת: נעה תבור, בית משפט השלום בתל אביב
המועד: יום רביעי, 29.3.2017, שעה 09:00
הנושא: תיקים פליליים
ניחוש אחד למי כולם חיכו בשעה 09:00. נכון, לנאשם. עורכי הדין הגיעו בזמן - מה שמלמד שהם יודעים שאצל נעה תבור הדיונים מתחילים במועד. הנאשם חשב אחרת, איחר בעשר דקות ואפילו לא התנצל; תבור גם לא דרשה זאת.
הדיון אמור להיות בטיעונים לעונש, אבל עד מהרה מתברר שאין מנוס מדחייתו. חוות הדעת של הממונה על שירות המבחן הגיעה לבית המשפט אבל לא לצדדים. תבור נותנת העתק לסניגור ומציינת: "כתוב שיש עוד איזה עניין רפואי שהיה צריך להעביר עוד מסמכים". הנאשם טוען שכבר שלח את המסמכים, ותבור מציעה לתובע: "אולי תרים טלפון לממונה עכשיו? חבל להביא אותו עוד פעם. אם העוזרים המשפטיים לא היו בעיצומים, הייתי מבקשת ממנה להתקשר". הסניגור מעיר שקרא הבוקר שבקרוב גם השופטים ישבתו, ותבור מעירה: "הכל משותק, אז אולי אתם תנסו".
עורכי הדין יוצאים וכך גם תבור, המבקשת מהקלדנית לקרוא לה כשיחזרו. זה קורה אחרי כמה דקות, והתשובה היא שהמסמכים הרפואיים לא הגיעו לשירות המבחן. תבור מכניסה זאת לפרוטוקול, מוודאת עם הנאשם שהוא יודע איזה מסמך חסר ומוודאת שהוא שילם את הפיצוי שהוטל עליו. היא מכתיבה החלטה תוך כדי שיחה עם הנאשם: "הנאשם יודע מהו המסמך החסר ויעבירו - יש לך את זה, או שאתה צריך ללכת שוב לרופא? יעבירו מיידית, וככל שיתעוררו קשיים נוספים - יכול הממונה לעמוד בקשר עם הסניגור".
תבור דוחה את הדיון ל-30.4.17 ומנחה את הנאשם: "תהיה בקשר עם הממונה על עבודות שירות, תראה שזה נסגר הדבר הזה. הרעיון הוא שהממונה על עבודות שירות יגיד שיש לו הכל". היא מקשיבה להסבריו ומסכמת: "עכשיו תהיה איתם בקשר, שיש להם הכל, שקובעים לך שעה ומקום שאתה מתחיל לעשות את העבודה". זוהי החלקה משמעותית של תבור, המגלה את דעתה שכבר הסכימה לעבודות השירות עוד לפני הטיעונים לעונש.
"למה לדון בנבכי הבקשה?"
לשעה 09:30 קבוע תיק של בקשת חשוד להחזרת 26,500 שקל שנתפסו בביתו, ואשר לטענת המשטרה הם תוצר של שוד בנק. הסניגור נכנס ומודיע שהחוקר המשטרתי לא ידע שהדיון היום(!) ושהוא מבקש עוד חצי שעה. הקלדנית נכנסת לתבור וחוזרת עם תשובה שלילית, שכן ב-11:00 כבר עוברת תבור לאולם המעצרים, ויש עוד דיונים בדרך. הסניגור מתקשר לחוקר ואומר לו לשלוח מישהו אחר. לא נחזיק אתכם במתח: החוקר האחר יגיע ב-10:00 - בדיוק אותה חצי שעה שתבור סירבה לתת לו.
למזלה של תבור, היא יכולה לנצל את הזמן כדי לדון בבקשה בנוגע לחומרי חקירה בתיק של המשרד להגנת הסביבה. היא מוודאת שהסניגורית מייצגת את כל שמונת הנאשמים, ומפגינה בקיאות נאה: "למה אני צריכה לדון עכשיו בנבכי הבקשה כשאני רואה שיש הליך גישור [פלילי]? להיכנס לנבכי המסמכים כשאתם דנים בהסדר? לא חבל על הזמן? יש תאריכי הוכחות בתיק העיקרי? לא ילך הגישור - תחזרו אלי, אני אקבע לכם תאריכים באופן מיידי. בינתיים זה לא רק מיותר אלא גם מסכל. אני אקבע את זה ממש מהר, ההוכחות לא יידחו כי לא תהיה החלטה על חומרי חקירה".
התובע מבקש לקבוע תאריך טנטטיבי להוכחות. תבור שואלת מתי ישיבת הגישור הבאה, ונענית שב-19 באפריל, אבל כבר בשבוע הבא יידעו הצדדים לאן נושבת הרוח. היא מכתיבה החלטה: "הצדדים מסכימים שהבקשה לא תישמע היום אלא לאחר שיפול דבר בהליך הגישור". תבור מציעה דיון ב-1 במאי, אך מציינת שזה יום הזיכרון ו"רק אם זה בסדר לשניכם". זה לא נוח לתובע והיא קובעת את התיק להוכחות ל-7 במאי. "באי-כוח הצדדים יגישו הודעה לבית המשפט עד 1 במאי האם יש צורך בדיון", היא מסיימת ומעירה: "אני לא מבינה איך הגעתם עד היום. זה הוגש בספטמבר 2016".
"איפה החתן?", שואלת תבור את הצדדים בתיק - והנה הפתעה: הנאשם לא הגיע. "יש טעם לחכות לו? היית איתו בקשר?", היא שואלת את הסניגור, המבקש להימנע מהוצאת צו הבאה. התובעת מבקשת להוציא צו ותבור נענית: "הנאשם לא התייצב על-אף שמועד הדיון נקבע בנוכחותו". היא מוציאה צו הבאה ודוחה לטיעונים לעונש ל-11 במאי, "זה אומר שתצטרכו לבוא ב-08:30", היא מציינת.
"מה אני אמורה ללמוד?"
כעת אפשר סוף-סוף לקיים את הדיון בנוגע לגורלם של כספי השוד הנטען, ובהמשך יתברר שהחשוד מבקש להחזיר לו גם מכשיר DVR וטלפונים ניידים. הסניגור קיבל את תגובת המשטרה, אך לא בית המשפט; "מבחינתי אין תגובה", קובעת תבור. היא מקפידה על ההקלדה, ולצד זאת רושמת לעצמה את התאריכים הקריטיים: השוד היה בדצמבר אשתקד, המעצר היה בינואר השנה. החוקר ניגש לדוכן כאשר בידו קלסר, אך תבור מנחה אותו: "תפנה אותי למה שצריך, אין טעם בקלסר כולו".
החוקר מציג לה חומר חסוי, תבור קוראת בתשומת לב ואינה עושה לו חיים קלים: "השאלה היא האם יש ראיה שהכסף הוא מהשוד המיוחס לחשוד. מה אני אמורה ללמוד מההודעה הזאת? זה ראיתי, זה ראיתי. למה זה מחזק? איפה? באיזה הקשר?". החוקר, שכאמור לא היה מוכן לדיון, ממשיך לחפש עוד מסמך, הסניגור מנצל את הזמן כדי להמשיך לטעון ותבור מאפשרת זאת.
"אמרת שהיית בפרקליטות, ומה?", היא מקשה על החוקר. "צריך השלמות? יש תחזית [לעתידו של התיק]?". החוקר עונה בכתב ומסביר, שלפי התוצרים הללו תדע המשטרה כיצד להתקדם. תבור שואלת לגבי ה-DVR והסלולריים: "הערכה? צפי? תחזית?", אך הוא אינו יודע. "צריך לדבר איתו, צריך להגיב לבית משפט, כל מיני דברים שלא אצלי", מסבירה תבור ומכתיבה החלטה:
"גם הסניגור מסכים שעל הפרק לא עומדת שאלת החשד הסביר, אלא הצורך להמשיך להחזיק בתפוסים. לגבי ה-DVR והמכשירים הסלולריים - יודיע המשיב תשובה מעודכנת לבית המשפט תוך שבעה ימים. קיים קשר לכאורה בין הכסף לבין העבירות. בשלב הזה מוקדם לקבל את בקשת הסניגור, הן לצורך ראייתי והן לצורך חילוט עתידי. החקירה עדיין לא הסתיימה וניתן לאפשר התקדמות, אך יש להגביל את משך הזמן".
תבור מוצאת פתרון נבון: היא קובעת שהמשטרה תוכל להחזיק את הכסף עד 29.5.17 או עד להגשת כתב אישום, לפיה המוקדם. "תוך חודשיים תחליטו מה לעשות עם התיק הזה, לכאן או לכאן", היא אומרת לקצין המשטרה. "תעביר גם לפרקליטות, שיידעו שיש מגבלת זמן".
השורה התחתונה: יום קל מאוד שלא הצריך מתבור יותר מדי מאמצים ויכולות, ולכן קשה להעריך את התנהלותה. ובכל זאת ניתן להתרשם מיעילותה - הן בעמידה בזמנים והן מכך שהיא יכולה לקבוע ראיות בטווח של שבועות. היא גם ערה לפרטים ושומרת על זכויות הנאשמים, מבלי שהדבר יגזול זמן מיותר.
יעילות: 9
מזג שיפוטי: 9
רק, לכאורה, לפי שעה
